ביטול האיסור על מרמה והפרת אמונים - הוא הפרת אמונים

במסגרת מאמציה הנמשכים של הקואליציה לשחרר את שלוחי הציבור ממגבלות החוק, מועלית כעת יוזמה חדשה: לבטל את העבירה בדבר מרמה והפרת אמונים. זוהי הצעה שהתוצאה הברורה שלה היא מתן היתר לשחיתות. למהלך הזה מאפיין דומה לשאר ההיבטים של מה שמכונה "הרפורמה המשפטית": נקיטת כל צעד אפשרי שיביא לביטול משפט נתניהו, יהא אשר יהא מחירו מבחינת שלטון החוק והדמוקרטיה.

הסוף לאחריות הציבורית

מאפיין יסודי של דמוקרטיה, שמבדיל אותה ממשטרים שאינם דמוקרטים, הוא החובה של רשויות השלטון לפעול למען האינטרס הציבורי. נושאי המשרה אינם רשאים לפעול לשם קידום אינטרסים פרטיים, שלהם עצמם או של מי שהם חפצים ביקרו. מכאן הכלל היסודי: אדם אינו רשאי להשתתף בהחלטה שלטונית - החלטה על הגבלת חירויות, על הענקת פטור מחובה, על הקצאת משאבים ציבוריים וכדומה - אם הוא נמצא במצב של "ניגוד עניינים". מן הכלל הזה נובעת הדרישה מנושא המשרה לדווח מראש על הגורמים שעמם יש לו קשר, כדי לוודא שאינו מפעיל את סמכויותיו בעניינים הקשורים אליהם. נובעת מן האיסור על הימצאות בניגוד עניינים גם הדרישה לעדכן את היועצת המשפטית לממשלה בכל מקרה של ספק, כדי שזו תכריע בעניין.

מי שפועל בניגוד לאיסור על פעולה מתוך ניגוד עניינים מפר את האמון שנתן בו הציבור. מכאן התפיסה שפעולה שכזו עשויה להיחשב מעשה של "הפרת אמונים". במעשה עלול לדבוק גם "מרמה", אם נושא המשרה הסתיר את דבר קיומו של ניגוד העניינים. פעולה מתוך ניגוד העניינים עשויה להיעשות מתוך טעות או חוסר תשומת לב, ואם אינה חמורה - מבחינת מידת הקרבה למי שמושפע מן ההחלטה ועוצמת ההשפעה - ניתן לעיתים להסתפק בביטול ההחלטה. אך כאשר המדובר בהפרה חמורה, בוודאי כזו שנעשית מתוך מודעות לה, היא עשויה להיחשב עבירת משמעת, ובמקרים קיצוניים אף עבירה פלילית, היא העבירה שבסעיף 284 לחוק העונשין, שלפיה "אסור לעובד הציבור [לעשות] במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור".

הצורך בשימוש באמצעי הפלילי - במקרים קיצוניים - נובע ממציאות קשה של שימוש נרחב בסמכויות שלטוניות מתוך ניגוד עניינים. דוגמה מובהקת לכך היא מינויים פוליטיים, שאינם אלא מינויים למשרות ציבוריות של אנשים לא על יסוד כישוריהם והתאמתם לתפקיד אלא על יסוד קירבתם לגורם הממונה. זוהי רעה חולה, שיש לה השלכות קשות על התפקוד של השירות הציבורי. דוגמה אחרת - ותיקי נתניהו הם ביטוי לכך - היא של מקרים שבהם נושא המשרה מחליט בעניינו של אדם, אף שלאדם זה השפעה על השאלה אם תוענק לנושא המשרה טובת הנאה משמעותית (למשל, סיקור אוהד באמצעי התקשורת שבשליטתו). הדוגמה הקיצונית עוד יותר היא התנהלותו של נתניהו מאז הוקמה ההמשלה הנוכחית: נתניהו פעל לפיטורי ראש השב"כ, לפיטורי היועמ"ש, לפוליטיזציה של בחירת השופטים, לביטול עילת הסבירות, ועוד ועוד, הכול תוך ניגוד עניינים מובהק, שכן להחלטות אלה עשויה להיות השפעה מהותית על משפטו הפלילי.

ביטול העבירה בדבר מרמה והפרת אמונים צפוי לפגוע קשות בצמצום התופעות הללו של שימוש לרעה בסמכות שלטונית, למטרות פסולות. כלפי שרים, בוודאי כלפי ראש הממשלה, אין ננקטים הליכי משמעת; ובהיעדר הרתעה שנובעת מהאפשרות של הליך פלילי, יש סכנה ממשית שההפרה הנרחבת ממילא של איסור על פעולה תוך ניגוד עניינים תהפוך נפוצה עוד יותר, תוך פגיעה קשה בציבור. בוודאי כך כאשר ניגוד העניינים אינו גלוי, כפי שארע בתיקים שבהם מואשם נתניהו.

התערבות בוטה במשפט מתנהל

העובדה שהקביעה באילו נסיבות מתקיים החשש לניגוד עניינים עשויה להיות קשה, אינה מצדיקה לבטל את העבירה. כל שנדרש הוא לאפיין את הנסיבות שבהן ניגוד עניינים עולה כדי מרמה או הפרת אמונים. הדבר כבר נעשה בפסיקה, ואין מניעה לעגן את הנסיבות הללו בחקיקה. אך אין כל הצדקה לבטל את העבירה.

כך בנסיבות רגילות. קל וחומר שאין מקום לבטל את העבירה בהינתן ההשפעה המיידית של מהלך כזה על משפטו של נתניהו. אם בחוק לא ייקבע שביטול העבירה לא יחול על תיקים תלויים ועומדים, התוצאה תהיה ביטול משפט נתניהו, מכוח סעיף 4 לחוק העונשין. ביטול עבירה אמור להוליך לביטול הליך פלילי שכבר החל כאשר הביטול מבטא שינוי בתפיסות החברתיות לגבי מהות המעשה שבעבר הוגדר עבירה. לא כך במקרה הנוכחי. כאן, מתן תוקף מיידי לביטול העבירה משמעותו שהחוק נועד למטרה פסולה - ביטול משפטו של נתניהו. השפעתו המכרעת של נתניהו על הליכי החקיקה, מתוקף מעמדו כראש הממשלה, והאינטרס הברור שלו בחוק שיביא לביטול משפטו, מחייבים את המסקנה שאם כך יעשה, יהיה זה חוק שנחקק מתוך שימוש לרעה בסמכות החקיקה של הכנסת. זה יהיה חוק שתכלית עיקרית שלו היא ביטול משפטו של נתניהו.

בית המשפט כבר פסק, במקרים חמורים פחות, שמהלך כזה, שבו הכנסת מבקשת להתערב במשפט תלוי ועומד, חורג מסמכותה של הכנסת ולכן אינו תקף. קל וחומר כך במקרה כמו זה הנוכחי. הכנסת אינה רשאית להתערב במשפטו של נתניהו, ואם תעשה כן, הדבר יהיה מהלך אנטי-דמוקרטי, שיביא להכרזה שיפוטית על בטלותו.

>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, דקן הפקולטה למשפטים לשעבר