מורט עצבים, אבל חיוני: הזמן פועל דווקא לטובתנו מול איראן

הזמן שחולף בהמתנה למה שיקרה בין ארצות הברית לאיראן הוא מורט עצבים ויוצר תחושה שהיא די מתישה של שמועות שחולפות בכל הזמן שאנחנו מחכים. אבל מעבר למתיחות ולהיבט השלילי שיש בהמתנה הזאת, כשמנתחים את זה בצורה רציונלית - הזמן שחולף דווקא פועל לטובת ישראל.

ראשית, המוכנות הישראלית למערכה מגיעה לשיאה. במובנים רבים, המוכנות הישראלית היא טובה יותר מהמוכנות שהייתה במלחמת 12 הימים בחודש יוני. הזמן הזה - כל יום שעובר - משפר את המוכנות הישראלית. שנית, התיאום הישראלי-אמריקני בשיאו, גם מבחינת תיאום של הדרג המדיני וגם בתיאום של הדרג הצבאי. כמובן שאנחנו לא יודעים מתי זה יקרה; רק איש אחד בעולם יודע, וגם זה בספק - יכול להיות שגם טראמפ יחליט על המהלכים ברגע האחרון, אז בכל מקרה הזמן רק משפר את המוכנות שלנו.

אבל יותר חשוב מהתיאומים וההכנות ברמה המבצעית זה הזמן המוקדש לחשיבה איטית ומעמיקה על האסטרטגיה, זה מצוין לנו. טוב שעובר זמן שמאפשר לנו לחשוב ולפעול לא מתוך אימפולסיביות ולא מתוך רגשנות, אלא מתוך חשיבה אמיתית: מה אנחנו רוצים להשיג, מה האמריקנים רוצים, איזו צורה זה עשוי לקבל, כמה זמן זה ייקח, מה השינוי שרוצים ליצור במשטר האיראני ומה עושים ביום שאחרי המערכה. לטובת כל השאלות האלה, דווקא הזמן שחולף מחדד את החשיבה.

אז נכון, אנחנו מאבדים את אלמנט ההפתעה. אף אחד באיראן לא יופתע אם ארצות הברית תתקוף. אבל ארצות הברית היא כל כך גדולה וחזקה, ויש תחת ידיה כל כך הרבה הפתעות, שהיא יכולה להכריע גם אם היא לא מפתיעה. ראינו את זה בוונצואלה, כשהיא שלפה מהשרוול כמה כלי נשק חדשים וכמה יכולות חדשות. הדבר הזה לא צריך להטריד אותנו במיוחד.

שעת האפס מתקרבת

אחרי שפספסנו את שיא המהומות וכבר אין את ההתנגשות החזיתית בין המפגינים למשטר ברחובות, הזמן שחולף מאפשר לחשוב על זה אחרת: מה האפשרויות לעשות שינוי בתוך המשטר? יש בעצם שלוש אפשרויות בסיסיות:

1. האפשרות הראשונה היא שלא קורה כלום והמשטר נשאר על כנו. זה יכול לקרות גם לאחר תקיפה אמריקנית סמלית. במקרה של תקיפה כזאת, יש סיכוי שאנחנו לא נהיה בתוך הסיפור והמערכה לא תתרחב - אבל תמיד צריך להיערך.
2. האפשרות השנייה, שהיא הכי מעניינת, היא דיקטטורה זמנית. כלומר, המנהיג העליון ח'אמנאי נעלם או מוסר, ומגיע במקומו מישהו אחר - "דיקטטור לעת חירום". הדיקטטור הזה יכול לפנות לנשיא ארצות הברית ולרצות עסקה במהירות, כולל כזה שיעניק לטראמפ את כל עתודות הנפט של איראן. טראמפ יכול לראות בסוג כזה של "דיקטטורה זמנית" ניצחון מסוים, כי הוא השיג את מה שהוא רצה ואף יכול להיחשב כמי שהציל את איראן מעצמה.
3. האפשרות השלישית, שהיא פחות סבירה כרגע, היא התחדשות המהומות והחלפה מלאה של המשטר. כלומר, גל מהפכני חדש שיביא לשינוי אדיר במשטר - מהפך מלא במשטר ומנהיג אחר, פרו-מערבי. זה פחות סביר שיקרה כרגע, אבל גם אז ברור: גל המהומות הזה הוא לא האחרון, ודומה שהמשטר הנוכחי באיראן מגיע אל קיצו. לפי התסריט הזה, מהפכות ושגרה מהפכנית יהיו חלק מהעתיד של איראן גם בהמשך.

>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)