המכה השקטה שספגה איראן: כך נפגע התחום הכלכלי החשוב ביותר שלה

איראן הצליחה בשנה האחרונה למכור יותר נפט מאשר בכל שנה מאז 2018 - אבל למרות העלייה בהיקפי הייצוא, הרווחים של המשטר דווקא צונחים. הסיבה המרכזית: רשת הולכת ומתרחבת של מתווכים, סוחרים וגורמים שלישיים שמנצלים את מצבה הלחוץ של טהראן ומייקרים את "שירותי התיווך" בהברחות הנפט.

הנפט האיראני ממשיך לזרום, בעיקר לסין, תוך עקיפת הסנקציות הבין-לאומיות. אלא שכדי לעשות זאת, איראן תלויה יותר מתמיד ב"צי הרפאים" שלה - מאות מכליות ישנות שפועלות ברחבי העולם ומנסות להסתיר את מקור המטען. כל שלב בדרך הזו, מההובלה ועד המכירה, כרוך כיום בעמלות גבוהות יותר, הנחות עמוקות יותר לקונים - ופחות כסף שנשאר בקופת המשטר, כך לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל.

לצד הירידה הכללית במחירי הנפט בעולם, מי שלוחצים באמת על איראן הם המתווכים עצמם. מומחים בתחום אומרים כי "כולם לוקחים נתח": חברות הספנות, גורמי התיווך, הסוחרים והקונים - שיודעים שלטהראן כמעט ואין חלופות אחרות למכירת הנפט המוחרם. הקונים, בעיקר בתי זיקוק קטנים בסין המכונים "קנקני תה" (Teapots), מנצלים את המצב ודורשים הנחות יותר ויותר גדולות.

התוצאה הברורה היא העמקה של הפער בין מחיר הנפט האיראני למחיר הנפט העולמי במהלך 2025. אם בתחילת השנה נמכר נפט איראני בדולר אחד פחות ממחיר חבית ברנט, בסוף השנה הפער כבר עמד על כשמונה דולרים לחבית. במקביל, עלויות הלוגיסטיקה קפצו - במיוחד העברות נפט מאונייה לאונייה בלב ים, שנועדו לטשטש את מקור המטען והפכו יקרות ומסובכות יותר.

כל זה מכביד עוד יותר על הכלכלה האיראנית, שגם כך נמצאת במשבר עמוק. הירידה בהכנסות מנפט פוגעת ביכולת של המדינה להכניס מטבע זר, לממן יבוא ולתמוך במטבע המקומי, הריאל, שנחלש בצורה דרמטית. זהו גם הרקע לגל המחאות הנרחב שפרץ בשבועות האחרונים שדיכויין האכזרי הותיר אלפי ואף עשרות אלפי הרוגים.

בתוך כך, ממשל טראמפ ממש להגביר את הלחץ הכלכלי. החודש הוטלו סנקציות חדשות על גורמים המעורבים בהלבנת הכנסות ממכירת נפט איראני, והמאבק בצי הרפאים מתגבר. מכליות נתפסות, עלויות הביטוח וההובלה עולות, והסיכון רק גדל. גם איומים בהטלת מכסים על מדינות שממשיכות לסחור עם איראן מוסיפים לאי-הוודאות.

למרות זאת, איראן הצליחה לייצב ואף להגדיל את היקפי הייצוא בחלק מהחודשים, ובאוקטובר אף התקרבה לכשני מיליון חביות ביום - שיא של כמה שנים. סין נותרה היעד המרכזי, והנפט האיראני מהווה חלק חשוב מיבוא הנפט שלה, גם אם אינו מופיע בנתונים הרשמיים.

אבל גם בסין לאיראן יש תחרות. הנפט הרוסי, שנדחק מהשווקים המערביים, נותן לקונים הסיניים קלף מיקוח נוסף - ומאפשר להם לדרוש הנחות עמוקות עוד יותר מהאיראנים. מנגד, חסימת יצוא הנפט מוונצואלה לסין על ידי ממשל טראמפ בימים האחרונים, תוך תפיסת שורת מכליות, דווקא עשויה לשחק כעת לידיה של איראן.

איראן תמשיך למצוא דרכים לעקוף את הסנקציות ולמכור נפט. אלא שהמחיר ברור: יותר מתווכים, יותר עלויות, יותר סיכונים - והרבה פחות רווח. ובמצב שבו כל שרשרת האספקה "מייקרת את השירות", הנפט ממשיך לזרום, אבל הכסף כבר הרבה פחות.