חמאס כבר עבר לשלב הבא, ובישראל עדיין לא שמו לב

לציבור הישראלי, והעולמי, מוכרים כעת שתי פנטזיות: האחת הוצגה בדאבוס בידי ג'ארד קושנר, איש הנדל"ן וחתנו של טראמפ: תוך כמה שנים הופכת עזה לדיסנילנד עם 180 מגדלי טראמפ לאורך חופיה הזהובים, מוקפת בפארקים ירוקים בהם מבלה אוכלוסייה של מיליונים בפריחה כלכלית. לפי שיטת וויטקוף/קושנר, תוכנית הנדל"ן תביא לכך שהעזתים יזנחו את הטרור ואת חזון השמדת מדינת ישראל ויחיו בעושר ואושר לנצח בעזה הבנויה. התוכנית גם תספק תעסוקה מלאה לעזתים, החל מפינוי ההריסות וכלה ב"ערבב את הטיח אחמד" - בניית אותה NEW GAZA. לא יהיה יותר צורך בשליחת פועלים לישראל - עזה, כך הבטיח קושנר, תהיה בתעסוקה מלאה ותספק חינוך למיליון צעירים עזתים. הכול במימון נדיב מהעולם.

הקטארים, הטורקים, המצרים מחאו כף לחלומות קושנר. התוכנית מתאימה להם בשלב זה, למרות שהם, בניגוד אליו, מבינים מהי באמת עזה. וחשוב מכך: הם יודעים מיהם אותם העזתים שקושנר חולם להפוך לחובבי ציון ושוחרי שלום.

בישראל, באותו זמן בדיוק, מתפרסמות הדלפות בתקשורת כי צה"ל משלים את התוכניות למבצע "מרכבות גדעון ג'" - שראוי יותר להיקרא: חיסול חמאס והפעם באופן סופי ומוחלט. בחלקים נרחבים מהציבור הישראלי השתרשה פנטזיה שונה לגמרי שבה, לאחר שנתיים של מלחמה והחזרת החטופים - אנו סוף סוף חוזרים למלחמה עצימה: כובשים את עזה כולה, ממוטטים את חמאס, מטהרים את הרצועה לחלוטין, תושביה מגורשים והתיישבות ישראלית מפריחה מחדש את חממות גוש קטיף. חזון סמוטריץ' ודניאלה וייס מול חזון קושנר/וויטקוף. איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

אלו שני חלומות נדל"ן שונים. אולם, המציאות המתהווה ברפיח ומעברו השני של הגבול בכרם שלום - מסוכנת יותר לישראל בצורה שרוב הישראלים כלל אינם מדמיינים. פרט למעטים המעורבים בכך, הוסתר לגמרי מהציבור הישראלי פרויקט בנייה אדיר המתרחש בימים אלו ממש במעבר כרם שלום. מוקם מסוף מטענים חדש שדרכו מסופקים מישראל כל המשאבים לעזה החדשה. למעשה, מעבר כרם שלום מוכפל כדי להעביר מישראל לעזה כ-1,000 משאיות ביום. מצידו השני של הגבול, מתחיל, במימון ישראלי, פרויקט "העיר הירוקה" ברפיח - פינוי הריסות, ישור הקרקע וותחילת ה"פיילוט" לדיסנילנד של קושנר: עזתים, הנמצאים כיום כולם בשטח ממערב לקו הצהוב בשליטת חמאס - יוכלו לעבור לשכונה החדשה ב"צד הישראלי" שבו שולט צה"ל. זהו אינו הפרויקט הראשון שבו ישראל משקיעה כסף למען העזתים: הערכות מגורמים בקיאים הינה כי ההוצאה התקציבית על אותה קרן האכלת עזתים (GHF ז"ל), בניית המעברים החדשים ופינוי ההריסות בחלקה המזרחי של רפיח כבר עלה למשלם המיסים הישראלי מעל לשני מיליארד שקל מתוך תקציב המדינה. והכול בשושו. מתחת לרדאר.

חמאס צוחק ומתקדם לשלב הבא

חמאס מצידו, מסתכל על הנעשה ובוודאי מתגלגל מצחוק. בעוד בישראל מדברים בלי הרף על "למנוע מחמאס לחזור על 7 באוקטובר", בחמאס התקדמו לשלב הבא: הם שולטים לחלוטין בשני מיליון עזתים. כבר בתחילת הפסקת האש הם הבהירו היטב לעזתים מיהו בעל הבית. כל המערכת הכלכלית בעזה מבינה היטב למי צריך לשלם מיסים - חמאס נענה לדרישת טראמפ להפסיק הוצאות פומביות להורג. הם שמחים לקראת ועדת הטכנוקרטים, שהיא חלון הראווה, או "הקוף" כפי שנהוג לקרוא לכך בעגה העבריינית - שישמש עבורם כשלטון אזרחי. חמאס הרי מעולם לא שאף להיות מי שאחראי לתיקון קווי הביוב בשוג'עייה או הצבת תמרורי עצור בח'אן יונס. העיקר שכסף ומשאבים ימשיכו לזרום לעזה. את רווחיו, המוערכים במאות מיליוני שקלים ישראלים, חמאס ממשיך כרגיל: גביית דמי חסות של כ-15%-20% מסוחרים על כל משאית שנכנסת מכרם שלום ועמלות מתוך עשרות מיליוני שקלים בחודש שעוברים באפליקציות בתרומות של הגופים הבין-לאומיים לאוכלוסיית עזה. דרישתו הנוכחית של חמאס היא לשלב את עשרות אלפי עובדי ממשלתו במשרדי ממשלת הטכנוקרטים. העיקר שיש תעסוקה.

בשלב הבא, חמאס דורש שילוב אנשיו בכוחות השיטור של הממשל החדש, עוד הונאה אשר תיקרא בשפתו של וויטקוף: "פירוק חמאס מנשקו". ייתכן שיהיו טקסי ראווה של מסירת כמה רקטות (הנקראות "נשק כבד") לידי הצבא המצרי. חמאס, כך הבהיר לאחרונה ח'אלד משעל, לא יוותר על הישארותו ככוח החמוש העיקרי, המונה עשרות אלפי חמושים בעזה. הנשק דרוש להם לא רק נגד ישראל, אלא להבטחת שליטתם בעזה עצמה - גם אם מאחורי הקלעים. זוכרים שפעם דובר על כך שעד חודש דצמבר, ואחר כך עד חודש ינואר, יקום "כוח ייצוב בין-לאומי" שכביכול יילחם בחמאס ויפרק אותו מנשקו. ובכן, ינואר חלף לו והאגדה על אודות אותו כוח ייצוב הופכת לכוחות שמירת שלום אינדונזים אשר יתפרסו במרחב שאותו תופס כיום צה"ל בדרום הרצועה. אשרי המאמין. כלל לא ברור מה יוצא לישראל מכוח שאינו מתעמת ישירות עם חמאס - אלא רק עלול למנוע מצה"ל חופש פעולה.

• כוח רב-לאומי ברצועת עזה - על מי בעצם הוא ישמור? | פרשנות

האופי של המזרח התיכון, הוא שאין דבר קבוע יותר מהזמני. כך שוקעת ישראל לאיטה בבוץ העזתי שאינו מוביל לשום פתרון. בעיני העולם, המחסור והמצב ההומניטרי בעזה הוא תמיד נוראי ובאשמת ישראל - הנחשבת עדיין כ"כובש" השולט על שני מיליון עזתים. ישראל מצידה, ממשיכה לספק לעזתים את כל המשאבים, כעת ההומניטריים, בהמשך גם לשיקום קבוע. בצה"ל כבר מדברים על ברזל ומלט בשווי של מיליארדים שייכנסו לעזה.

היתרון היחיד כעת, הוא שאין חיכוך יום-יומי בין שני מיליון תושבי עזה לצה"ל. גם יתרון זה עלול להישחק אם יורה טראמפ לישראל להתחיל לקלוט עשרות אלפי עזתים לאותה "עיר הירוקה" ברפיח (בצידו הישראלי של הקו הצהוב), אשר תהיה ה"פיילוט" לחלומות הנדל"ן של קושנר. במקביל, חמאס ושותפיו הטורקים והקטארים ידרשו את נסיגת צה"ל מהקו הצהוב, כדי להרחיב את השיקום שבשליטת "ממשלת הטכנוקרטים" - דבר שיצמצם את הפרימטר המגן על יישובי העוטף. חמאס עובד בשיטת הסלמי. כל פעם הישג קטן נוסף.

מטרות חמאס

מטרת חמאס הנוכחית היא לייצב את כלכלת עזה ולהמשיך לקבל מישראל את המשאבים לשיקומה של הרצועה. לחמאס באמת לא אכפת איפה יתחיל השיקום. בסוף, הם הרי מקווים להשתלט יום אחד על הרשות הפלסטינית כולה. סבלנות יש להם והם ממתינים למותו של אבו מאזן, לעריכת בחירות ולהכשיר את לבבות הדור הבא של לוחמי הג'יהאד לחיסולה של מדינת ישראל. שדה המערכה מבחינתם אינו רק עזה. ח'אלד משעל, לאחרונה בוועידת אל-ג'זירה, אף אמר: אין שום בעיה לתת לישראל "הודנה" של 10-7 שנים.

חמאס פרסם רק לאחרונה חוברת, בת 42 עמודים, הנקראת "הנרטיב שלנו - שנתיים למבול אל-אקצה". במסמך הם מציינים את הישגיהם, עד כה, לקראת חיסול מה שהם מכנים "הפרויקט הציוני":

הנושא הפלסטיני, שעד מתקפת 7 באוקטובר ירד מסדר היום העולמי - נמצא שוב על המפה. חזר בגדול. חמאס עצר את הנורמליזציה עם סעודיה, גיבש חזית ערבית אחידה נגד ישראל אשר מכילה גם את תומכי האחים המוסלמים כמו קטאר וטורקיה וגם מדינות ערביות שנחשבו מתונות יותר כמו מצרים וסעודיה. בפרק 6 בחוברת, מפרט חמאס את הישגיו העמוקים, שבמרכזם: בידודה של ישראל בעולם, בידוד שהם מכנים מוסרי, משפטי ודיפלומטי. הם מצטטים סקרי עומק שבהם 70% מהאירופים מביעים דעה שלילית על ישראל, 53% בארצות הברית וחשוב מכך: 70% מהצעירים באמריקה כעת מתייחסים לישראל בצורה שלילית.

מבחינת חמאס, הניצחון הוא לשרוד. הם חוזרים למצב שבו עזה נפתחת מחדש למסחר עם ישראל (דרישה חמאסית ותיקה: "פתיחת המעברים וסיום המצור"). שיקומה של עזה וחיבורה הכלכלי המחודש של עזה לישראל הוא הישג ענק עבור חמאס וכישלון ישראלי. במקביל: מלחמת התעמולה שלהם לערעור הלגיטימציה של ישראל בעולם נמצאת בשיא שלא היה כמוהו: העולם ממשיך להאמין שאנו מטילים מצור, כאשר בפועל המשאבים מהעולם לבניית עזה ושיקומה יזרמו דרך כרם שלום כמו אחרי כל סבב לחימה. העזתים זוכים לתמיכה של ממשלות העולם הערבי כולו ואהדת הציבור בעולם המערבי.

השלב הבא לא יהיה מיידי כמו שחוששים בישראל, אבל הזרעים לדור הבא של הג'יהאד מתחילים לנבוט - כאשר שלטון הצללים של חמאס מנווט הכול מאחורי הקלעים בעזרתם של הקטארים והטורקים, וחמאס עצמו ממתין לשעת הכושר להשתלט מבפנים על הרשות הפלסטינית כולה.

>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס ורצועת עזה