כוח רב-לאומי ברצועת עזה - על מי בעצם הוא ישמור?

בפאתי שכונת תופאח בעזה, ממש מול נחל עוז וכפר עזה, נמצאת העדות לפעם האחרונה שכוח רב-לאומי נלחם בעזה. זהו בית הקברות הבריטי, שבו נמצאים קבריהם של 3,217 חללים בריטים, אוסטרלים, ניו-זילנדים והודים אשר כבשו, ב-2 בנובמבר 1917, את עזה מידי הטורקים. זה היה הניסיון הבריטי השלישי לכבוש את עזה מידי האימפריה העות'מאנית המתפוררת, ובשני הקרבות הקודמים היא כשלה. הבריטים הצליחו להבקיע את קו ההגנה הטורקי, שהשתרע מהעיר עזה ועד תל ח'ליפה (ליד קיבוץ להב כיום), המזוהה עם העיר הכנענית צקלג מהמקרא.

למרות שהשיטה הזו חביבה על הנשיא טראמפ, לא צריך להרחיק בהיסטוריה 3,000 שנה כדי לדעת מהן המגבלות שכוח רב-לאומי מטיל על חופש הפעולה של צה"ל. כאשר בעת מבצע "עופרת יצוקה" (2009) פגז תועה של צה"ל ניפץ מספר מצבות בבית הקברות הצבאי - הדבר זכה לגינוי חריף מצד משרד החוץ הבריטי, צה"ל התנצל ואף שילם פיצויים.

מאז, צה"ל וגם חמאס למדו היטב את הלקח, כל אחד לשיטתו: מהי המשמעות של נציגות זרה בעזה. בעוד צה"ל מחריג את בית הקברות, חמאס דווקא ידע לנצל אותו: באוגוסט השנה, דיווח דובר צה"ל על קני משגרים שהוצבו בבית הקברות ועל כך שלוחמי יהל"ם וחטיבה 401 נאלצו לפעול בזהירות כאשר נלחמו בעשרות מחבלים, לפני שהשתלטו והשמידו מנהרה באורך קילומטר שנחפרה ממש בסמוך לקברים.

אם בטעות מישהו חושב שכמו לפני 108 שנים, כוח רב-לאומי יכבוש את עזה מידי חמאס, מוטב שיקרא את האותיות הקטנות בתוכניתו של טוני בלייר. התוכנית ליישות החדשה הנקראת GITA (רשות בין-לאומית זמנית לעזה) מכילה בהגדרות משימות הכוח (סעיף 3 במסמך 20 העמודים של בלייר): תפקיד הכוח נועד להעניק יציבות לעזה בתקופת שיקומה. מודגש, כי הכוח יפעל לא כתחליף למשטרה המקומית, אלא יסייע לצידה ובתיאום עימה. תפקידו להגן על אתרי בניית תשתית, מסדרונות הומניטריים ואתרים ציבוריים שבהם יינתן שירות ושיקום לאוכלוסייה. כמובן שהמסמך של בלייר מדבר גם על לוחמה בטרור ומניעת הברחות.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי מעבר רפיח, שעל פי מקורות בעזה יופעל כעת בידי כוח של כ-150 עד 200 שוטרי הרשות הפלסטינית, בפיקודו של אלוף אחמד בשאר חמודה, ממשמר הנשיאות הנאמן לאבו מאזן, אשר לפי מקורות ערביים יפקד על מעבר רפיח שצפוי להיפתח בשבוע הבא. לצידם, כוח אירופי (ששום ישראלי, פרט אולי ל-25 איש במדינה כולה) מעולם לא שמע את שמו, למרות שזהו סוד גלוי: כוח ה-EUBAM (ראשי תיבות של: כוח האיחוד האירופי לסיוע בניהול הגבול) היה אמור למנוע הברחות במעבר רפיח, אולם נמלט משם כבר ביוני 2007 כאשר חמאס תפס את השלטון מידי הרשות הפלסטינית. מאז, שוהים אנשי הכוח (רובם ספרדים, חלקם צרפתים ואיטלקים) במשרדיהם הממוזגים בת"א, רמת גן ואשקלון, מקבלים משכורת וכעת סוף סוף יזכו לחזור למעבר רפיח.

ההפתעה הגדולה - האם חמאס יתפרק מנשקו?

שלושת תפקידיו העיקריים של הכוח הבין-לאומי יהיו כמובן לפקח על מה שנקרא "פירוז הרצועה" - כלומר מסירת הנשק הכבד, שהוגדר כנשק שיכול לפגוע ב-5 אנשים ומעלה. לא ידוע כמה רקטות כבדות נותרו בידי חמאס, אבל ניתן להעריך כי הוא ייאלץ למסרן. השאלה היותר מהותית היא "פירוק חמאס מנשקו" - כלומר הנשק האישי. בידי חמאס נותרו אלפים רבים של רובי סער ומטולי RPG-7 (כולל הגרסה מייצור עצמי ברצועה: יאסין 105). הדרישה הברורה של הנשיא טראמפ היא שחמאס יתפרק לחלוטין מנשקו. רבים שיערו כי חמאס לא יסכים לצעד זה, שפירושו כי הוא עלול למצוא עצמו מפסיד בקרבות מול חמולות המתנגדות לו בעזה. אולם, חמאס מנצל במהירות כעת את הזמן ומנטרל בעצמו, בצורה שיטתית, את כל אותם כוחות של מתנגדי חמאס שישראל טיפחה ברצועה. חמאס מוציא להורג מה שהוא מכנה "משתפי פעולה", ורבים בעולם (כולל הנשיא טראמפ והפטרון החדש של חמאס בעזה הנשיא ארדואן) רואים בכך "עניין פלסטיני פנימי".

יש הסבורים כי חמאס מעוניין במודל חיזבאללה. זהו מודל שבו מתקיימת כביכול מעליו אותה "ממשלת 15 הטכנוקרטים" העוסקת בניהול היום-יומי של הרצועה (חמאס מעולם לא שאף להיות אחראי על תיקון הביוב בשוג’עייה או בהצבת תמרורי עצור בח'אן יונס), בעוד חמאס שומר על נשקו ומהווה כוח שממשלת הטכנוקרטים נאלצת לפעול תחת השפעתו וחסותו. יש אפשרות נוספת, מפתיעה, שחמאס לא יבחר במודל חיזבאללה, אלא במודל הסורי, שבו חמאס יעשה כמעשה ג’ולאני ויעטה על עצמו חליפה מערבית – תוך כדי שהוא מוכן למסור את נשקו, כולל עד אחרון הקלאצ’ים (AK-47), לידי הכוח הרב-לאומי. במובנים של משחק שח-מט: חמאס מוכן להקריב כעת הרבה מכליו, כדי להבטיח כי בסופו של דבר, בעוד שנים, הרגלים שלו (אנשיו שיישארו בעזה ולא יתפנו) מגיעים לישורת האחרונה ושם הם זוכים מחדש בכלי נשק בעלי עוצמה.

כדי להבין מדוע האפשרות המפתיעה הזו יכולה תיאורטית להתממש, צריך תחילה לדון בתפקידו השלישי החשוב של הכוח הרב-לאומי, כפי שמופיע במסמך בלייר: שלמות הגבולות של עזה. יעד זה הופיע לראשונה במסמך שכתב (ככל הנראה) ראש המודיעין הצבאי מוחמד עודה (כיום מספר 3 בהנהגה הצבאית הנוכחית של חמאס, ביחד עם עז א-דין חדאד ורעאד סלאח) כבר באפריל 2024 ופורסם בידי העיתון הגרמני "בילד" בספטמבר 2024. המסמך, שיש כאלו שהטילו ספק בחשיבותו המודיעינית, מכיל את הדרישה הבאה של חמאס לקראת משא ומתן: ”על נציגי חמאס להציע ש'כוחות ערביים יוצבו לאורך הגבולות המזרחיים והצפוניים' של הרצועה. אך אלו יהיו בעלי מטרה אחת בלבד: 'הכוחות הערביים אמורים לשמש חוצץ שימנע מהאויב להיכנס לעזה לאחר תום המלחמה עד שחמאס ישקם את שורותיו ויכולותיו הצבאיות'".

בצורה זו יהווה בעצם הכוח הרב-לאומי, אשר יורכב בעיקר ממדינות מוסלמיות וערביות, כוח אשר ידרוש יציאת צה"ל כמעט מכל שטחי הרצועה ויתפרס בעיקר בצורה אשר תמנע מישראל את האפשרות לפעול מחדש ברצועה. אם תתקבל דרישת מצרים, המנדט של כוח זה ייקבע גם בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון - דבר שיגביל בצורה משמעותית את יכולתה של ישראל לפעול, ואף להפציץ מהאוויר, בתוך עזה. יידרש לכך מנגנון תיאום מול כוח זה - שיביא למזעור יכולת הפעולה של צה"ל ברצועה.

בהמשך מסמך בלייר מתוארת האינטגרציה של עזה עם הרשות הפלסטינית. ואכן, כבר כיום כוחות רבים של הרשות הפלסטינית, למעשה משמר הנשיאות של אבו מאזן וכן חמישה גדודים אשר אומנו בעבר בידי גנרל דייטון האמריקני וממשיכו גנרל שאפלנד, עשויים להיות הכוחות שייכנסו עם הכוח הרב-לאומי (או כמה חודשים בעקבותיו) אל רצועת עזה.

מדוע חמאס יהיה מוכן לחזרת הרש"פ לעזה?

חמאס תמיד חושב לטווח הארוך. חזרתה של הרשות הפלסטינית לעזה משרתת אותו גם בטווח הקצר, משום שהיא מאפשרת את זרימת עשרות המיליארדים לשיקום הרצועה. כסף שילך ברובו כמשכורות לעזתים שישתתפו בהליך השיקום וחמאס ידע כיצד לגבות גם ממנו מעשר לצרכיו. אולם מעבר לכך: איחודה המחודש של עזה עם הרשות הפלסטינית יאפשר, בטווח הארוך, לחמאס להשתלב ברשות, להתמודד שוב בבחירות (הקודמות נערכו ברשות הפלסטינית ב-2006). אם וכאשר יזכה מחדש בשלטון על הרשות כולה - ייפול לידיו כפרי בשל הנשק הרב שכיום מוברח לשטחי הרשות הפלסטינית - הן מירדן והן ברחפנים מסיני לנגב ומשם לשטחי הרשות הפלסטינית.

וכך, אם ישחק חמאס את המשחק, לפיו כיום הוא "מניח את נשקו", אנו עלולים למצוא אותם עוד עשור, עם הרבה יותר נשק, ממש מול מרכזי האוכלוסייה הישראלים בלב המדינה. צריך לזכור כי באידאולוגיה האיסלאמית שלום הוא לעולם אינו נצחי. יש רק הודנה לתקופה של 15-10 שנה, שבה הצד המוסלמי, אם הוא נחלש, משתמש בזמן הפסקת האש כדי לחזור ולהתחזק לקראת הסיבוב הבא.