שלוש הערות על שלוש חזיתות במלחמה
במקום פשיטה מסוכנת על מסוף הנפט האיראני המרכזי, מצור ימי והשתלטות על איים במצר הורמוז עשויים להוות חלופה ראויה יותר לממשל טראמפ • המערכה בלבנון מחייבת הפרדה ברורה בין הציבור השיעי לחיזבאללה • הנזק שנגרם לחות'ים בתימן כבר יוצר מחיר כלכלי כבד המאיים לפרום את בריתות השבטים של המשטר • פרשנות
N12
פורסם:
- עם הגעת כוח המשלוח ה-31 של הנחתים לזירת המפרץ הפרסי, מתרבים הקולות – אצלנו יותר מאשר בארצות הברית – שמייחלים לראות אותם נוחתים על האי ח'ארג, המסוף שמייצא 90 אחוזים מהנפט האיראני. אלו שוכחים רק דבר אחד פעוט: כדי לשתק את יצוא הנפט – מקור ההכנסה העיקרי של איראן – קל יותר להטיל מצור ימי שימנע יציאת מכליות לים. ליתר ביטחון, הצי החמישי יכול בקלות גם לפזר מעט מוקשים סביבו.
כדאי לזכור: ההנחה היא שאיראן תימנע מלתקוף חיילים אמריקנים על האי כדי שלא להחריב את מתקני הנפט, שיידרשו שנים ארוכות לשקם אותם. אבל, אין זה בטוח שבמצב הרוח הנוכחי בטהראן זה השיקול המכריע. שעל כן, תהיה להם האופציה לשגר כטב"מים ורקטות על הכוח באי, שכל גודלו 4X8 קילומטרים.
האי ח'ארג באיראן | צילום: Reuters
האי ח׳ארג באיראן | צילום: Google Maps
יש – לפחות בעיניי, אבל אינני בודד בעניין זה – חלופות ראויות לשיקול דעת אם יחליט הנשיא טראמפ להניח "מגפיים על הקרקע": השתלטות על האי אבו מוסא, לצד האיים טונב הקטן וטונב הגדול שמול מצר הורמוז, איים שנכבשו על ידי השאה – לקול תשואות מישראל ב-1971 ונתונים עד היום במחלוקת בין איראן לבין האמירויות. בצד זה, ייתכנו פשיטות, תוך הפצצות מרבד על החוף הצפוני של המצר, כדי לסלק את האיום משם על השיט. לאמור: לא כל מה שדשים בו באולפנים כדאי שיהפוך למדיניות. בהקשר זה, המינוי של ג'יי-די ואנס למעין מתכלל של המשא ומתן עם איראן – שממשיך להתקיים באמצעות פקיסטן – מבטיח רק דבר אחד: בעיניו האינטרס הישראלי הוא לגמרי משני. נא לא לשכוח: האיש הזה, שכולנו נהנינו מספרו האוטוביוגרפי ומן הסרט שהופק על בסיסו, התנגד מאוד למלחמה, נתן את ברכתו לספר מזימתי אנטישמי – "ההיסטוריה הסודית של המהפכות הקומוניסטיות" – וסירב לגנות את התעמולה הניאו-נאצית של ניק פואנטס. הוא מתראיין אצל טאקר קרלסון שקורא ל"בדיקות גנטיות" של היהודים בישראל כדי להוכיח שהם ממוצא כוזרי. תיאוריה שהופרכה במחקרים מדעיים יסודיים. - באשר ללבנון - צה"ל איננו מספק, מטעמים מובנים, מפות עם חיצים של תנועת הכוחות מעבר לגבול. עם זאת, פרשנים לבנונים שהם אנשי צבא בדימוס סבורים שעולה בידם לקרוא כהלכה את מפת הלחימה: כוחות של צה"ל מנסים לייצר "כיסים" של יתרת היחידות של חיזבאללה בוואדי חוג'יר ובוואדי סלוקי בגזרה המרכזית, ולבודד את היחידה בעיירה המרכזית בינת ג'בייל. להערכתם, גם הכוח המוגבל שמפעיל צה"ל על הקרקע אמור להספיק למשימה כזו.
יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי עם שגריר איראן בלבנון שיבאני
אבל הבעיה הגדולה היא, כפי שכבר כתבנו כאן – היא הגיבוי שנותן יו"ר הפרלמנט נביה ברי, ראש תנועת אמל, להתנהלות של חיזבאללה. זה כולל היום את עידוד השגריר האיראני מוחמד רזא שיבאני, שהוכרז על ידי ממשלת ביירות כ"אישיות בלתי רצויה", להישאר במדינה. כל זה מחייב תגובה הולמת. על ברי לדעת שהוא מכניס את עצמו לרשימת המבוקשים ושערים שיעיות - כמו צור – שלא נדרשו להתפנות עד כה, יצטרפו לרשימת הפליטות. בלי הפרדה בין תנועת אמל וחלקים רחבים של הציבור השיעי לבין חיזבאללה, תכבד השגת התוצאה הרצויה. - ההערה השלישית נוגעת לזירת תימן. בלא להיכנס כעת לפרטי הפרטים, כדאי להבין מדוע נמנעו החות'ים במשך כחודש מהצטרפות ללחימה, ומדוע נתנו איתות בסוף השבוע שאולי אין זו המילה האחרונה. לדאבוני, אין בישראל הבנה מספקת של עוצמת הנזקים שגרם חיל האוויר לחות'ים בסיבוב הקודם. האמת היא שההתקפות המוצלחות על הנמלים ובראשם נמל חודיידה, על בכירי הממשל בצנעא ועל מתקני תשתית, גורמים להפסדים כלכליים גדולים למשטר החות'י. התוצאה: הבריתות שכרתו החות'ים עם שבטים רבים – שרובם אגב אינם שיעים – על בסיס מתן הטבות וחלוקת רווחים, כל הבריתות הללו נמצאות בסכנה שייפרמו. שעל כן, עבד אל-מלכ אל-חות'י חייב לשקול היטב אם הוא מוכן לשלם בערעור היציבות הפנימית למען הדבקות במלחמה בישראל. מומחה גדול לענייני תימן, מייק הורטון, אומר שהשלטון החות'י בנוי על שני עמודים: כספי פטרונות שקונים צייתנות, וכוח צבאי למיגור התנגדות. כשאחד משני העמודים הללו, כך הורטון, נחלש, יביא הדבר לשינוי עמוק בשטחים בשליטת החות'ים.
מצאתם טעות לשון?