ישראל יכולה להיות המרוויחה הגדולה של עידן טראמפ

הודו הולכת ותופסת את מקומה ככוח כלכלי ואסטרטגי מוביל בעולם. זוהי הכלכלה הצומחת ביותר מבין המדינות הגדולות, עם קצב גידול שנתי מרשים של כ-7%. תחת הנהגתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי, היא מציגה מודל ייחודי של שילוב בין קפיטליזם דינמי, גאווה לאומית וזהות דתית שמרנית - מודל שמחזק את המדינה, אך יוצר גם חיכוכים עמוקים עם העולם המוסלמי, הן מול פקיסטן והן בתוך הודו, שבה חיים כ-200 מיליון מוסלמים.

• הציר החדש באזור: למה ישראל מהמרת על הודו? | פרשנות

עבור ישראל, הודו היא לא רק שוק ביטחוני וכלכלי עצום, אלא גם שותפה אסטרטגית שמבינה היטב את מורכבות המזרח התיכון. בין שתי המדינות כבר מתקיימת מערכת ביטחונית וטכנולוגית ענפה, אך כעת - בעידן של הנשיא דונלד טראמפ - היחסים הללו עשויים לעלות מדרגה ולהפוך לעמוד תווך חדש של שיתוף פעולה בין עולמות.

הודו, טראמפ והעולם החדש

טראמפ רואה בהודו חוליה מרכזית ב"דרום הגלובלי" - רשת מדינות מתפתחות שניצבות כעת בחזית הכלכלה העולמית ומאתגרות את ההגמוניה של סין. הוא רואה במודי את אחת מדמויות המפתח של העולם החדש: מנהיג אותו הוא מעריך כמי שמקדם עוצמה, יעילות וחתירה לעצמאות מדינית. שם בדיוק נפתח החלון האסטרטגי לישראל - כחוליה המחברת בין ארצות הברית, הודו והמרחב הערבי-אירופי.

הודו עצמה שומרת על יחסים מורכבים: מצד אחד, היא שותפה קרובה של ארצות הברית וישראל; מצד שני, היא נשענת עדיין על מערכות נשק רוסיות ועל קשרי נפט ותחבורה עם איראן (בעיקר סביב נמל צ'בהאר). אך דווקא מורכבות זו מאפשרת לה להיות חוליית תיווך רכה במערכת הבין-לאומית הסבוכה של ימינו - נקודת חיבור ולא מוקד חיכוך.

ישראל נמצאת בעמדה ייחודית המחברת שלושה אזורים גיאו-אסטרטגיים, כל אחד מהם נדבך בליבת ביטחונה הלאומי ובעיצובה של הכלכלה האזורית:

1. מזרח הים התיכון - חיבור כלכלי ואנרגטי עם יוון, קפריסין ומצרים. אזור זה משמש כעוגן הימי והאנרגטי של ישראל, וממנו נפתחת הדרך לאירופה דרך קווי גז, חשמל ונתיבי סחר. שיתוף הפעולה עם אתונה וניקוסיה מעגן את ישראל כחלק אינטגרלי מהמרחב האירופי והים-תיכוני.
2. המזרח התיכון החדש - מדינות הסכמי אברהם, ובראשן איחוד האמירויות ובחרין, לצד סעודיה המהווה יעד לשיתוף פעולה עתידי. אזור זה הוא המפתח לבניית כלכלה אזורית יציבה וליצירת גוש פרו-מערבי יציב מול הציר האיראני. שיקום מערכות היחסים האחרונות בין סעודיה לאמירויות עשוי להפוך את הציר הזה לעורק חיים אזורי.
3. המרחב ההינדו-פסיפי - הודו, ומדינות כמו סינגפור, יפן ואוסטרליה. זוהי הזירה של הכלכלה הגלובלית החדשה, שבה נבנות הבריתות של עידן הפוסט-מערב. חיבור ישראל למרחב הזה הוא לא רק עניין כלכלי, אלא ביטחוני ואידיאולוגי - שילוב בין עוצמה טכנולוגית, דמוקרטיה דינמית וקידמה כלכלית.

הפרויקט שמחבר באופן מעשי בין שלושת הממדים הללו הוא מסדרון IMEC - המסדרון ההודי-אירופי. מדובר במיזם רב-תחומי הכולל רכבות, כבישים, סיבים אופטיים, כבלי חשמל ונתיבי אנרגיה. IMEC נועד לחבר את הודו לאיחוד האמירויות, דרך סעודיה וישראל לנמל חיפה, ומשם לאירופה דרך יוון וקפריסין. זהו אחד הרעיונות האסטרטגיים השאפתניים ביותר של העידן הנוכחי: תשתית גיאו-כלכלית שתייצר חיבור בין ארבע יבשות ותיצור מציאות ביטחונית-כלכלית חדשה.

היוזמה אומנם הוקפאה בעקבות המלחמה, אך ממשל טראמפ עשוי להחיותה כחלק מהמאבק הכלכלי מול סין ותוכנית "החגורה והדרך".

משימה לאומית: לנצל את המומנטום

ישראל חייבת לפעול כעת בחוכמה, ולאזן בין הזדמנות לנורמליזציה עם סעודיה לבין חיזוק והעמקת הקשר והמחויבות עם איחוד האמירויות, עלינו לשכנע את אירופה בחשיבות הקשר הדו-סטרי בין הכלכלה האירופית לבין הכלכלה ההודית, ולהציב את עצמה כצומת מרכזי במסדרון הגלובלי החדש. ביקורו של מודי בישראל עשוי לסמן את פתיחת השלב הבא בשותפות עם הודו: לא רק הקשרים הביטחוניים והכלכליים, אלא גם היסודות המדיניים והאינטרסים של העולם החדש שמתעצב לנגד עינינו.

• הברית עם הודו הפכה לצורך קיומי של מדינת ישראל | פרשנות

ישראל, כמו הודו, עומדת בצומת ההיסטורית שבין עולמות. היא יכולה לבחור אם להישאר מדינה אזורית בלבד - או להפוך לגשר מרכזי המחבר בין מזרח למערב, בין דרום לדרום, ובין הכלכלה הדיגיטלית של הודו לעוצמה התעשייתית של אירופה אם נדע לממש את ההזדמנות הזו - היא תעצב את דמותה בעידן הגלובלי הבא לא רק כשותפה אסטרטגית, אלא כמעצמה מחברת באמת.

>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר ומפקד הגיס הצפוני לשעבר. כיום עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). המכון קיים מושב בכנס הביטחון במינכן בנושא ה-IMEC, בשיתוף מכון אמירותי והודי, בתחילת החודש. בחודש הבא תצא משלחת מטעם המכון לכנס גדול בהודו כדי לחזק את היחסים ולהעמיק בסוגיה, בקידומה ובמשמעויותיה