המהפך הסעודי: בן סלמאן מתרחק מהסכמי אברהם - ויש לו סיבה טובה

התפנית החדה שמבצעת סעודיה בחודשים האחרונים אינה עדות לבלבול, אלא לבהירות מחשבתית של מנהיג המישיר מבט אל המציאות. מוחמד בן סלמאן אינו "מזגזג"; הוא מנווט את ספינת הענק הסעודית בתוך סערה היסטורית כפולה, כשהוא נדרש לפעול בשתי חזיתות מנוגדות בו-זמנית. הטרגדיה והגדולה של יורש העצר טמונות בפער הבלתי נתפס שנפתח בפניו: בעוד שבזירה הבין-לאומית הוא רושם הישגים מבריקים ומבסס את מעמדו, בבית פנימה הוא נאלץ להתמודד באומץ עם כוחות כבירים המאיימים על עתיד הממלכה. הוא מבין את מה שרבים מבני עמו מסרבים לראות: כדי שסעודיה תשרוד את המאה ה-21, לא מספיק לשפץ אותה - צריך לפרק ולבנות אותה מחדש. והבנייה הזו מביאה איתה אתגרי ענק.

בזירה הבין-לאומית, סעודיה נמצאת ברגע שיא. חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן והקריסה המתמשכת של איראן יצרו עבור ריאד "נס כפול": המטרייה האמריקנית חזרה (הנשיא ביידן כינה את בן סלמאן "מצורע"), והאיום הקיומי השיעי נחלש דרמטית. תחת המרחב המדיני שנפתח עבורו - בוחר יורש העצר להפציץ באלימות שיירות אספקה אמירותיות במרחב הממשל הזמני של דרום תימן, לייצר מתקפה ארסית נגד איחוד האמירויות ולנסות להקים ברית צבאית עם טורקיה ופקיסטן.

מרחב הנשימה המדיני-צבאי הנדיר מאפשר לבן סלמאן להסיט מבט מהגבולות ולהתמקד במלחמה האמיתית שלו - המלחמה פנימה.

הסיפור הגדול הוא הכישלון הזוחל במימוש "חזון 2030". בן סלמאן, המנהיג השאפתן ביותר במאה ה-21, יצא ערב מינויו למלחמה בשלושה כוחות היסטוריים אדירים, שכל אחד מהם לבדו מסוגל להפיל אימפריות:

1. מאה שנות נפט: הזהב השחור לא רק העשיר את המדינה, אלא ניוון כל שריר יצרני בחברה. האזרח הסעודי הורגל לחוזה פשוט: שקט פוליטי תמורת שפע כלכלי. בן סלמאן מנסה לשבור את החוזה הזה ולהפוך את נתיניו לאזרחים יזמיים ומודרניים, אך מגלה שהגוף המנוון מגיב לאט משציפה.
2. מאה שנות מיזוגיניה: הדרת הנשים לא הייתה רק עוול מוסרי, אלא פיגוע כלכלי שנטרל מחצית מהכוח היצרני במדינה. באחת מפגישות הנשיא שמעון פרס עם הנשיא ברק אובמה, כששאל הנשיא האמריקני את הנשיא פרס "במי עליי לטפל על מנת לשחרר את הפוטנציאל במזרח התיכון?", השיב הנשיא המנוח: "בבעלים (the husbands)". דיכוי הנשים הוא פגיעה משולשת - בהן, בצאצאים שגדלים לתרבות נחשלת ומחברה כולה. שילוב נשים הוא הכרח כלכלי, אך הוא מערער את הסמכות של הגבר הסעודי בביתו שלו ויוצר ריאקציה תרבותית אלימה.
3. הממסד הדתי: הווהאביזם הוא שהעניק לבית סעוד את הלגיטימציה לשלוט מלכתחילה. בן סלמאן מנסה להפוך את המשוואה ולהכפיף את הדת למדינה, מהלך שמותיר אותו חשוף וללא "תעודת הכשר" מסורתית.

כדי להבין את גודל האתגר מול הכוחות הללו, צריך להסתכל על גיליונות האקסל. המספרים חושפים שהעולם לא קונה את החזון.

יעד "חזון 2030" להשקעות זרות ישירות (FDI) עומד על 100 מיליארד דולר בשנה. בפועל? המציאות רחוקה שנות אור. בשנת 2023, ההשקעות עמדו על כ-19 מיליארד דולר בלבד (כ-12 מיליארד בניכוי עסקאות חד-פעמיות הקשורות לארמקו). ב-2024 המגמה המשיכה לדשדש, כשהיא מהווה פחות מ-20% מהיעד. רוב ה"השקעות" אינן מפעלים חדשים, אלא מיחזור כספי נפט. יתרה מזאת, בסיום ביקורו של טראמפ במפרץ, נולדה ציפייה להשקעות סעודיות בעשרות ואף מאות מיליארדי דולר בארצות הברית המתחדשת.

חמור מכך הוא מצבה של "הקופה הקטנה" - קרן העושר הריבונית (PIF). הקרן, שאמורה לממן את המגה-פרויקטים, דיווחה על צניחה חופשית ביתרות המזומנים שלה: מ-50 מיליארד דולר ב-2020 ל-15 מיליארד דולר בלבד באמצע 2024. זוהי רמת נזילות מסוכנת.

לכך מצטרף נתון המאקרו הקריטי ביותר: "מחיר האיזון". כדי שסעודיה תוכל לממן את התקציב השאפתני שלה ללא גירעון, היא זקוקה למחיר נפט של כ-96 דולר לחבית. בפועל, השוק העולמי מתמחר את הנפט באזורי ה-80-75 דולר. המשמעות היא גירעון מובנה וכרוני, שמחייב את הממלכה לקחת הלוואות ולצמצם דרמטית את פרויקט הדגל "ניאום".

כאן טמון המלכוד האמיתי. זה לא עניין של "הצלחה או כישלון", אלא הפרדוקס של הרפורמה עצמה. בן סלמאן מבין שהמודל הישן גזר את דינה של סעודיה למוות איטי. אבל הרפורמה שהוא מציע היא ניתוח לב פתוח ללא הרדמה: הוא שומט את הקרקע היציבה (דת, מסורת, רווחה ללא עבודה) מתחת לרגלי נתיניו, ומציע להם בתמורה חזון עתידני שכרגע נראה רחוק וכושל כלכלית.

ככל שהוא מעמיק את הרפורמה - הוא פוגע ביותר אינטרסים, שובר יותר מוסכמות ומייצר יותר אויבים מבית. ככל שהוא מנסה להפוך את סעודיה למדינה "נורמלית" ויצרנית, הוא נאלץ לפרק את המנגנונים שהחזיקו את משפחתו בשלטון מאה שנה. הוא במרוץ נגד הזמן: האם יצליח לברוא את "הסעודי החדש" לפני שהסעודי הישן יתקומם?

הקריאה הישראלית את המציאות הסעודית דרך "משקפי הנורמליזציה" היא קריאה שגויה. אנחנו נגזרת שלישית של הפרויקט השאפתני של יורש העצר האמיץ. ההנחה שבן סלמאן יהיה ה"לי קוואן יו" של המזרח התיכון, שיוביל מודרניזציה יציבה וחלקה כמו בסינגפור, היא אופטימית מדי. הסיכוי שצנטרליזם כוחני יצליח לבצע טרנספורמציה תרבותית כזו עמוקה ללא זעזועים אדירים - הוא נמוך. טבעי לגמרי שבמציאות המדינית הזו חותר בן סלמאן הרחק מלוגיקת "הסכמי אברהם" שתעמיק את החיכוך שלו עם שלשת הכוחות הפנימיים של הרפורמה. במקום, הוא "הולך על בטוח" ברטוריקה של עליונות סעודית במרחב לצד שותפות טבעיות דוגמת טורקיה ופקיסטן.

• בריתות מהודו ועד כוש: ישראל נוטשת את הגדר וחוזרת לעצב את המרחב

נורמליזציה עם סעודיה תהיה הישג אדיר לישראל ולמרחב כולו, אבל לישראל אסור לבנות מגדלים פורחים באוויר על יציבות סעודית. המהלכים האחרונים של בן סלמאן הרחק מהסכמי אברהם, הברית המתחדשת עם פקיסטן, מעידים שהוא מחפש תעודות ביטוח וחותר לנצל את הפתח הגיאו-פוליטי שנפתח עבורו. עבורנו, זה סימן לחזור ולהביט אל העוגן האמיתי והיציב במרחב - ניו דלהי, ולא ריאד.

>>> יהונתן אדירי הוא שותף מייסד, תנועת "עלינו" - דור הנכדים המייסדים