בריתות מהודו ועד כוש: ישראל נוטשת את הגדר וחוזרת לעצב את המרחב

אירועי 7 באוקטובר לא רק ניפצו את תחושת הביטחון הטקטית של ישראל, הם פירקו מן היסוד את הקונספציה המדינית שליוותה אותנו בעשורים האחרונים - ה"ווילה בג׳ונגל". המונח שטבע בשעתו אהוד ברק הפך לאסטרטגיה של התנתקות וניכור מהאזור. מדינת ישראל בחרה לראות בעצמה אי דמוקרטי המוקף פראות, שביצורו מסתכם בגדרות חכמות, מערכות הגנה אקטיביות ונסיגות חד-צדדיות לקווי הגנה נוחים. ה"ווילה" הייתה ביטוי של פסיביות, קודם כול פיזית אך חשוב מכך – גם רעיונית. ישראל ניתקה עצמה מהאזור, התאהבה בעמדת המגננה מהגדר, והניחה למזרח התיכון לעצב את עצמו בלעדיה.

אולם, כפי שראינו במלחמת התקומה, הגדר לעולם אינה מספיקה בסביבה עוינת. הוואקום הגיאו-פוליטי שנוצר כתוצאה מהיחלשות המעצמות הישנות וקריסת רודנים אזוריים ב-"אביב הערבי", נשאב במהירות אל תוך שאיפות ההגמוניה של טורקיה ואיראן. ישראל הבינה שהדרך היחידה להבטיח את קיומה אינה להסתתר מאחורי חומה, אלא להפוך לשחקן מעצב ואקטיבי במרחב. המהלכים הדרמטיים של השבועות האחרונים, ובראשם ההכרה ההיסטורית בריבונותה של סומלילנד, משקפים את לידתה של דוקטרינה חדשה: ברית "מהודו ועד כוש".

האסטרטגיה הישראלית החדשה שמעצבת את האזור

הדוקטרינה הזו מציבה את ישראל בלב מערך בריתות הנשען על ארבעה עוגנים מרכזיים: הודו במזרח, אתיופיה בדרום, אזרבייג'אן בצפון ויוון וקפריסין במערב. הבריתות הללו אינן מותרות. הן הכרח אסטרטגי מול הפרויקט הטורקי החותר להגמוניה שנמצא בשיאו, לאחר שביסס אחיזה צבאית וכלכלית בלוב ובסומליה ושואף להשלים "משולש" השפעה דרך סוריה, הכול בשטחי האימפריה לשעבר, כחלק ממדיניות נאו-עות'מאנית של ארדואן. משולש זה, אם יושלם, יחליף את ה"ציר השיעי" שישראל החלישה דרמטית בשנתיים האחרונות, ויטיל עליה רסנים משמעותיים ויקשה עליה לשגשג במזרח התיכון. טוב עושה ישראל שהיא ממשיכה להעמיק את המנופים שלה על משטר הבובות של טורקיה בסוריה ולא נופלת בפח "ההסדרה הביטחונית" שאנקרה מנסה לשווק.

בלב המערך הדרומי ניצבת אתיופיה, שהיא כיום הציר הקריטי ליציבות האזורית. עם 140 מיליון תושבים ואחת הכלכלות הצומחות בעולם, אתיופיה היא ענק שהשלים השנה את "סכר הרנסנס" והשיג נתיב לעצמאות אנרגטית ושליטה מלאה במימי הנילוס. אלא שמאז ההפסד במלחמה לאריתריאה ב-1991, הענק האתיופי נותר חנוק ללא מוצא לים, מוקף במדינות עוינות המובלות על ידי טורקיה ושואפות לבודד אותו. לכן, לפני כשנה, חתמו אתיופיה וסומלילנד על מזכר הבנות שבו תחכור אתיופיה 20 ק"מ של חוף סומלי למשך 50 שנה בתמורה להתחייבות אתיופית לשקול בכובד ראש הכרה בעצמאות סומלילנד.

כאן נכנסת לתמונה סומלילנד. היא אינה רק חבל ארץ; היא הפיזיקה של הגיאו-פוליטיקה. סומלילנד יושבת על נתיב המפתח לכניסה לים האדום, דרכו עוברת כ-30% מתעבורת המכולות העולמית. מן העבר השני של מעבר המים הצר שוכנת תימן והחות'ים. ההכרה הישראלית בסומלילנד מעניקה גושפנקה למזכר ההבנות של אתיופיה לחכירת חוף הים, ובכך מסייעת לאדיס-אבבה להתמודד עם המצור הטורקי-מצרי-אריתראי שמצר את צעדיה. יתרה מזו - היא מבדלת אותה מההשפעה הטורקית במוגדישו ותוקעת טריז בפרויקט המרכזי שלה במרחב.

המהלך הדרמטי לבלימת "המשולש הטורקי"

נדרדרה מודי, המנהיג המכונן של הודו המודרנית הנמצא עמוק בתוך קדנציה שלישית רצופה, מבין היטב את הדינמיקה הזו וגם הוא בחר באתיופיה כעוגן המרכזי שלו במרחב קרן אפריקה. לפני כמה שבועות השלים ביקור מדיני היסטורי באדיס אבבה והתבטא בצורה פתוחה וגלויה על מטרותיו במרחב. מודי מכוון בנחישות לעבר עצמאות אסטרטגית מוחלטת תוך מינוף עמדתה הייחודית של הודו בתחרות הסינית-אמריקנית. לא לחינם באסטרטגיית הביטחון הלאומי שפרסם הבית הלבן לפני כמה שבועות, הוגדר יעד ספציפי של "רתימת הודו להסדרים המיטיבים עם האינטרסים האמריקנים בפסיפיק".

הודו מוכיחה שהיא אינה כלי משחק של אף מעצמה. מודי מפגין עצמאות יוצאת דופן כשהוא פוגש את שי ג'ינפינג ואת פוטין, ובמקביל מנהל משא ומתן קשוח וישיר מול ממשל טראמפ. עוצמה זו נשענת על חוסן צבאי שהופגן רק לפני כחצי שנה, כאשר הודו התמודדה עם יריבתה הגרעינית המוסלמית (פקיסטן) בסבב לחימה עצימה שבסופו הפגינה דלהי עליונות מוחלטת. את הביטחון הזה מתרגם מודי לדוקטרינה ימית מרחיקת לכת: בניין הצי החזק ביותר במרחב האוקיינוס ההודי, כזה שנועד להבטיח דומיננטיות הודית בנתיבי הסחר הקריטיים הנמתחים ממצר הורמוז ועד למבואות ים סוף בג'יבוטי ובסומלילנד.

הברית הישראלית עם הודו, שקיבלה תוקף בביקורו של מודי באדיס אבבה, היא המנוע מאחורי ציר "הודו עד כוש" שנועד לבלום את ההתפשטות הטורקית ולייצר שיווי משקל גיאו-פוליטי חדש.

הכרה בסומלילנד היא, לפיכך, חוליה בדוקטרינת ביטחון לאומי ישראלית חדשה. היא חתיכה חשובה בפאזל שמאחדת את המהלך כולו. היא מאפשרת לישראל להקרין כוח הרחק מגבולותיה, לאבטח נתיבי סחר חיוניים ולכרות בריתות עם מעצמות עולמיות על בסיס אינטרסים משותפים. כפי שסימנה הפסגה המשולשת בירושלים עם יוון וקפריסין רק לפני שבוע, ישראל כבר אינה ה"ווילה בג'ונגל" הממתינה לגזר דינה. היא השחקן המעצב, הממיר עוצמה טכנולוגית וצבאית לדיווידנד מדיני שמשנה את פני המזרח התיכון, מהודו ועד כוש.

>>> יהונתן אדירי הוא שותף מייסד, תנועת "עלינו" - דור הנכדים המייסדים