מצגות בדאבוס, מנהרות בעזה: הבלוף של "מועצת השלום" והתוכנית של טראמפ

יש משהו כמעט פואטי בכך ש"מועצת השלום של עזה" הושקה דווקא על הרקע המושלג והסטרילי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. בעוד שבחוץ הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס, בפנים, בין קוקטייל שרימפס להרצאה על משבר האקלים, התכנסו הנערים כדי לפתור את הבעיה המדממת ביותר במזרח התיכון באמצעות מצגת פאוור-פוינט.

הפעם, הבשורה מגיעה בדמות "תוכנית 20 הנקודות". זה נשמע רציני, זה נשמע מקיף, וזה נשמע בעיקר כמו תוכנית עסקית לשיקום חברה כושלת בעמק הסיליקון. מדברים שם על "שיקום תשתיות", על "ממשל טכנוקרטי", על "השקעות ירוקות" ועל "אופק מדיני". הכול נראה נפלא על הנייר. הגרפים עולים, המדדים משתפרים, והעתיד ורוד.

אבל לתוכנית המרהיבה הזו יש רק בעיה קטנה אחת, שולית כמעט: היא מתעלמת מקיומם של האנשים שגרים בעזה.

אשליית הנדל"ן: עזה היא לא פרויקט "פינוי בינוי"

ההנחה הסמויה בבסיס התוכנית של דאבוס היא שעזה היא בסך הכול בעיה נדל"נית וכלכלית. לפי החזון של האליטה הגלובלית, הטרור הוא תוצאה של עוני, ייאוש ומחסור בהזדמנויות. תנו להם נמל, תנו להם אזורי תעשייה, תנו להם "מועצה טכנוקרטית" - והם יהפכו לסינגפור של המזרח התיכון.

זוהי אותה יהירות מערבית שהתנפצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר. עזה לא הייתה רעבה לפני המלחמה; היא הייתה שבעה משנאה. הבעיה של עזה היא לא הביוב ברחובות, אלא הביוב שזורם במערכת החינוך, במסגדים ובסלון הביתי. חמאס הוא לא "ארגון טרור" שהשתלט על אוכלוסייה תמימה - הוא הביטוי הפוליטי האותנטי של רצון העם העזתי.

תוכנית 20 הנקודות מניחה שאפשר להחליף את השלטון חמאס OUT, טכנוקרטים IN ולהשאיר את העם. זהו כשל לוגי. אם משאירים שני מיליון עזתים, שחונכו במשך דורות על אתוס הג'יהאד והשמדת ישראל, בתוך רצועת ארץ צפופה - התוצאה תהיה חמאס. אולי יקראו לזה בשם אחר, אולי המדים ישתנו, אבל המהות תישאר: רצון להשמיד את הישות הציונית.

הטכנוקרטים לא ישרדו דקה

הסעיף המגוחך ביותר בתוכנית הוא הקמת "ממשל טכנוקרטי". בדמיונם של אנשי דאבוס ואיש העסקים טראמפ, ישנה שכבה נסתרת של עזתים נאורים, בוגרי הרווארד ואוקספורד, שרק מחכים לרגע שבו יוכלו לנהל את מערכת הביוב והחשמל ביעילות שווייצרית. במציאות, כל "טכנוקרט" שינסה לשלוט בעזה בחסות הכידונים הבין-לאומיים (וחלילה לא הכידונים שלנו), יסיים את חייו מהר מאוד אם לא ישתף פעולה עם הכוחות החמושים בשטח. ובשטח, הכוח הוא אידיאולוגי, דתי וקיצוני.

האינטלקטואל האמריקני תומס סואל מלמד אותנו שתרבות היא פקטור עקשן. אי אפשר לכפות דמוקרטיה וליברליזם על חברה שבטית ופונדמנטליסטית באמצעות כסף מבחוץ. האמריקנים ניסו את זה באפגניסטן במשך 20 שנה ועם טריליוני דולרים. ברגע שהחייל האמריקני האחרון עלה למטוס, הטאליבאן כבש את המדינה בתוך שבועיים. "תוכנית 20 הנקודות" היא הניסיון האפגני על סטרואידים, רק במרחק של קילומטר משדרות.

הפתרון שהם מפחדים לומר

האמת שאינה מוזכרת בדאבוס היא פשוטה: אם רוצים שעזה לא תחזור להיות חמאס, אי אפשר להשאיר את עזה כמו שהיא. יש רק שתי אפשרויות ריאליות:

1. כיבוש צבאי ישראלי מלא ונצחי, כולל שליטה בחינוך ובתרבות (מודל גרמניה ויפן אחרי מלחמת העולם השנייה). זהו תהליך שלוקח עשרות שנים.
2. דילול האוכלוסייה: עידוד הגירה מסיבי ופתיחת שערי הרצועה לכל מי שרוצה לברוח משם.

תוכנית שמשאירה את כל העזתים ברצועה, משקמת להם את הבתים ומזרימה להם מיליארדים, היא למעשה תוכנית ההתעצמות של 7 באוקטובר הבא. היא נותנת לטרור את התנאים האידיאליים לצמוח מחדש: שקט, כסף, ולגיטימציה בין-לאומית.

אז שימשיכו להציג מצגות יפות בשווייץ. אנחנו, שחיים כאן במזרח התיכון, מבינים ששלום לא קונים בכסף, וביטחון לא משיגים באמצעות מועצות בין-לאומיות מנותקות. כל עוד האוכלוסייה שם חולמת על פלסטין מהים עד הנהר, שום "נקודה" מתוך ה-20 לא תעצור את הרקטה הבאה.

>>> עו"ד תמיר דורטל הוא יוצר ערוץ "על המשמעות"