ישראל צריכה להיערך לשקיעה מתמשכת של המשטר האיראני

תגובותיהם של מנהיג איראן עלי ח'אמנאי ושל נשיא איראן מסעוד פזשכיאן לגל המחאות הנוכחי שיקפו היטב את הבדלי הגישות ביניהם. בהתבטאותו הראשונה לאחר פרוץ המחאה הצהיר ח'אמנאי, כי מחאת הסוחרים על רקע משבר המט"ח הייתה מוצדקת, אך הדגיש כי מאחוריה עמדה קבוצה של אנשים מוסתים, שכירי חרב של האויב, שהשמיעה סיסמאות נגד האיסלאם והרפובליקה האיסלאמית.

אין זו הפעם הראשונה שבה ח'אמנאי מעדיף להתעלם מבעיות השורש של ארצו ולהפנות את האחריות לאתגרים הפנימיים לעבר אויבים חיצוניים ממשיים או מדומיינים. בנאומו לרגל ראש השנה האיראנית ב-21 במרץ 2023 טען המנהיג כי נשיא ארצות הברית ומנהיגי כמה ממדינות אירופה תמכו במהומות שפרצו לאחר מותה של הצעירה מהסא אמיני בחודש ספטמבר 2023, ולא הסתפקו בתמיכה רטורית אלא אף העניקו למפגינים סיוע כספי וביטחוני כדי להחליש את הרפובליקה האיסלאמית. גם בראשית חודש ינואר 2018 האשים ח'אמנאי את אויביה של איראן בכך שהם משתמשים באמצעים שונים, לרבות מימון, נשק וסוכני מודיעין כדי לתמוך בהפגנות המחאה שפרצו ברחבי המדינה בשלהי 2017. לעומת זאת, הנשיא פזשכיאן נפגש עם נציגי המפגינים בניסיון להגיע עימם להבנות והציע חבילת הטבות כלכליות לאזרחים, שכללה בין היתר קצבה חודשית מצומצמת לרכישת מוצרי יסוד. אף שספק אם יש בהצעותיו כדי לספק מענה של ממש למצוקות האזרחים, ניכר כי בשונה מח'אמנאי, פזשכיאן מבין את הצורך בשינויים מהותיים יותר לשם הבטחת עתידה של איראן.

מיד לאחר מלחמת 12 הימים בחודש יוני, טענו החוגים הפרגמטיים באיראן, ובהם הנשיא פזשכיאן והנשיא לשעבר חסן רוחאני,כי הבעיות המרכזיות העומדות בפני המדינה מחייבות שינוי פרדיגמטי עמוק ומהותי. שינוי זה, לטענתם, צריך להתבסס על הכרה בצורך הדחוף להתמודד עם המשברים הפנימיים, ובראשם המשבר הכלכלי, באמצעות רפורמות מרחיקות לכת במדיניות הפנים והחוץ. בנאום שנשא באוגוסט 2025 הדגיש הנשיא את הצורך להתמקד בפתרון בעיותיה של איראן מבית, ובכלל זה המשבר הכלכלי, מצוקת המים ומשבר האמון בין הציבור למשטר. כמו כן, הביע פזשכיאן תמיכה בדיאלוג עם המערב והבהיר כי ניהול משא ומתן עם אויבים אינו שקול לכניעה.

ואולם, עמדתו זו לא התקבלה וגם יותר משישה חודשים לאחר המלחמה ממשיך מנהיג איראן להתמיד בסירובו לסטות מעקרונות היסוד של האסטרטגיה האיראנית. יתר על כן, המלחמה אף חיזקה את תפיסתו שלפיה אין תחליף לדרך "ההתנגדות" וכי אין טעם במשא ומתן עם הממשל האמריקני הנוכחי, אשר ממילא, בראייתו, אינו גורם שניתן לסמוך עליו. גם התקיפה בוונצואלה אינה נראית ככזו ששינתה את עמדתו. בנאומו האחרון טען כי איראן אינה חוששת להתייצב מול אויביה וכי היא תוריד את האויב על ברכיו.

המדרון החלקלק של המשטר באיראן

בתוך כך, למעלה משבוע לאחר פרוץ המחאות באיראן, עדיין קיים ספק רב באשר ליכולתן להתפתח בטווח הקצר לשינוי פוליטי מהפכני. עם זאת, בין אם תנועת המחאה תימשך ללא הכרעה ובין אם תדעך או תדוכא, בדומה לגלי המחאות הקודמים שפקדו את איראן בשנים האחרונות, ברור כיום לחלוטין שהרפובליקה האיסלאמית הגיעה למבוי סתום ושאין לה מענה יעיל למשבר הנוכחי. המחאות הנוכחיות מבשרות - ולא בפעם הראשונה - כי הרפובליקה האיסלאמית נתונה בתהליך מתקדם של שקיעה מתמשכת. אפילו ההתגייסות הציבורית סביב דגל הלאומיות האיראנית ותחושת הפטריוטיות שהופגנה במהלך מלחמת 12 הימים התפוגגה בתוך זמן קצר לנוכח החרפת המצוקות שבפניהן ניצב הציבור האיראני. צעירה איראנית בת 24 אמרה השבוע לעיתון איראני רפורמיסטי כי מצבה כיום של איראן גרוע אף יותר מכפי שהיה כאשר הייתה סטודנטית. לדבריה, אם ב-2023-2022 התמקדו המחאות בסוגיית הרעלה וקוד הלבוש האיסלאמי, הרי שכיום הולך וגדל מספרן של "הקיבות הריקות".

נוכח המשך המשבר הפנימי והתעקשותו של מנהיג איראן לדבוק בתפיסת עולמו שאינה מציעה פתרונות למצוקות האזרחים, ניתן להצביע על שלושה תרחישים מרכזיים אפשריים בזירה הפנים-איראנית בשנים הקרובות. הראשון הוא המשך הסטטוס-קוו הפוליטי עד לחילופי ההנהגה הצפויים, ככל הנראה, בשנים הקרובות בעקבות מותו של ח'אמנאי המתקרב לגיל 87. בהיעדר שינוי פוליטי אמיתי, ניתן להניח כי הרפובליקה האיסלאמית תמשיך להתמודד עם שורה של אתגרים פנימיים, ובהם החרפת משבר הלגיטימציה, העמקת המשבר הכלכלי ובעיות יסוד נוספות, לרבות ניהול כושל, קושי בקבלת החלטות בנושאים כלכליים קריטיים, שחיתות עמוקה, בעיות אקולוגיות, מצוקת מים וחשמל, ומשבר דמוגרפי נוכח הזדקנות האוכלוסייה. המשך מגמות אלה עשוי להביא להעמקת שקיעתה של הרפובליקה האיסלאמית עד כדי קריסה מבפנים, בדומה לתהליך שאירע בשנותיו האחרונות של השלטון הסובייטי בברית המועצות.

התרחיש השני הוא מהפכה עממית שתוביל להפלת המשטר. אף כי לא ניתן לפסול אפשרות כזו, בשלב זה - גם בימים של מחאה מתחדשת - אין כל אינדיקציה לאיום מיידי על יציבות המשטר. התרחיש השלישי הוא שינוי במשטר (לאחר מותו של ח'אמנאי או בתרחישי קיצון אף קודם לכן), שבמרכזו השתלטות של כוחות מן האליטה הצבאית-ביטחונית באיראן, ובראשם משמרות המהפכה, על הנהגת המדינה. תרחיש זה עשוי לכלול סילוק של המנהיג העליון או יורשו, או לחלופין מינויו של מנהיג חלש לצורכי לגיטימציה, אשר יהיה נתון לשליטה מלאה של משמרות המהפכה. תרחיש כזה אינו מבטיח בהכרח עתיד חיובי: שלטון צבאי של משמרות המהפכה עלול להיות אוטוריטרי, אגרסיבי ורדיקלי אף יותר מן המשטר הנוכחי. עם זאת, ייתכן שמשמרות המהפכה יהיו מחויבים יותר לאינטרסים הארגוניים שלהם מאשר לשיקולים אידיאולוגיים ולאידיאלים מהפכניים.

איראן מתקרבת לקצה - וזה מחייב את ישראל לזהירות

בכל מקרה, כבר עתה ברור כי הרפובליקה האיסלאמית מתקרבת לסוף דרכה במתכונתה הנוכחית. במציאות זו נדרשת ישראל לכלכל את מדיניותה באופן מושכל וזהיר. ברור כי מנהיג איראן אינו מסוגל לבצע תפניות מהותיות במדיניותה של איראן - הן בזירה הפנימית והן במדיניות החוץ - וספק רב אם יעלה בידי הגורמים הפרגמטיים יותר הסובבים אותו, ובהם הנשיא, שר החוץ ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, לשכנעו לשנות כיוון גם לנוכח המציאות הקשה שבה נתונה המדינה.

גם הסיכוי שאיראן תסכים להסדרה בתחום הגרעין שתספק מענה לצרכי המינימום של ישראל, לרבות מגבלות ללא הגבלת זמן על העשרת האורניום, החזרת הפיקוח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, הענקת סמכויות נרחבות לפקחים והוצאת החומר הבקיע (אורניום מועשר ל-60 אחוזים) שנותר באיראן, נראה בימים אלה קלוש במיוחד. יתר על כן, גם הסכם גרעין טוב מבחינת ישראל צפוי להביא להסרה או להקלה של הסנקציות הכלכליות, ובכך להעניק למשטר האיראני חבל הצלה דווקא בשלב זה שבו הוא חלש מאי-פעם.

במציאות זו נראה כי לישראל אין אלא להמתין לשינוי פוליטי כזה או אחר באיראן, שצפוי בכל מקרה בשנים הקרובות, ובמקביל לשמר יכולות אכיפה והתערבות שיאפשרו לשבש כל ניסיון לפריצה לנשק גרעיני. זאת לצד היערכות לאפשרות של מערכה נוספת, ככל שתידרש, שימור יכולות סיכול חשאיות לצורך מניעה או עיכוב של שיקום יכולות הגרעין והטילים והמשך שימוש בערוצים מגוונים להעברת מסרים לאיראן כדי לצמצם את סכנת המיסקלקולציה

במקביל, יש לקדם באופן מתמשך מהלכים מדיניים, כלכליים, תודעתיים, מודיעיניים ואחרים, שיסייעו להחליש את המשטר, לבודדו ולהתישו. נוסף על כך, יש להבהיר לטהראן כי כל ניסיון לשיקום תוכנית הגרעין, ובמיוחד ניסיון לפריצה לנשק, יוביל בהכרח לתקיפת תשתיות לאומיות, מטרות צבאיות וסמלי משטר, באופן שעלול לסכן את עצם יציבותו.

בהיעדר הסדרה מדינית בין איראן לארצות הברית, היכולת לנהל לאורך זמן את הסטטוס-קוו הנוכחי בין איראן לישראל מבלי להיגרר לסבב לחימה נוסף מוגבלת מאוד. עם זאת, במציאות הנוכחית - שבה הסיכוי להגיע להסכם טוב מבחינת ישראל קלוש, הרפובליקה האיסלאמית נתונה בתהליכי שקיעה ועתיד המשטר אינו ברור (בין אם בעקבות שינוי משטר ובין אם בעקבות שינוי פנימי במשטר), נראה כי לישראל אין בשלב זה חלופות טובות יותר מ"ניהול הסכסוך" עד לשינוי בנסיבות הפוליטיות באיראן, שעשוי לפתוח הזדמנויות חדשות ומיטיבות יותר.

>>> ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ומומחה לאיראן באוניברסיטת תל אביב