הסופה האמיתית הסתערה דווקא על הכנסת

בזמן שכולנו התכוננו למכה שתנחית עלינו סופת "ביירון", הסופה האמיתית התרחשה לנגד עינינו בכנסת. נדמה שמרוב צעקות, עלבונות, התעמרויות ואיומים, קשה לעקוב. אבל השבוע נרשם שיא הן בקידום חקיקה אנטי-דמוקרטית בכנסת ישראל, והן באיומים ובהשפלתם של עובדי הציבור. חסר תקדים ממש. צבר האירועים ממחיש שהקואליציה נחושה לקדם מהלך אחד גדול שיש לו, כנראה, כמה פנים וכמה סיבות.

בוועדת התקשורת המיוחדת של חה"כ גלית דיסטל מקיימים דיונים על חוק השידורים של השר שלמה קרעי, או בשמו המוכר יותר "חוק ההשתלטות על התקשורת". הוועדה המיוחדת הוקמה כדי לעקוף את הוועדה המוסמכת לעסוק בתחום, ועדת הכלכלה, חרף עמדת היועצת המשפטית לכנסת שכתבה כי הקמת ועדה מיוחדת בנסיבות האלה פוגעת בתקינות הליך החקיקה והיא תהווה "פגם בהליך החקיקה". אז מה? זה מה שהממשלה רוצה. כך בדיוק נראית השתלטות הממשלה על הכנסת. זה מזכיר אולי דברים שאמר בסוף השבוע נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק:

"הכנסת חדלה לבקר את הממשלה, הממשלה שולטת בכנסת... המשמעת הקואליציונית והמשטר הקואליציוני, המעניק כוח רב יחסית לקבוצות מיעוט - הביאו להשתלטות של הממשלה על הכנסת ועל החקיקה של הכנסת.."

בוועדת החוץ והביטחון נמשכו גם השבוע דיונים אינטנסיביים בחוק הפטור מגיוס (או חוק הגיוס לישיבות). זו הצעת חוק שעליה כתבה היועמ"שית שיש בה "תמריץ שלילי לגיוס ואף עיגון לטווח הארוך של חוסר השוויון בין הציבור המשרת לבין הציבור שאינו משרת". ההצעה נותנת מענה קודם כול לצורכי הישיבות - בהזרמה מיידית של כספי תמיכות; בהחזרת ההטבות לתלמידי הישיבות; בביטול צווי התייצבות וצעדי אכיפה אישיים שננקטו נגד משתמטים. או בקיצור - אין בה כל קשר לצורכי הביטחון של הצבא. היא גם לא מפחיתה את הנטל מכתפי מערך המילואים. אבל מקדמים אותה במהירות רבה, מסיבות פוליטיות מובהקות, בלא עבודת מטה מקצועית, ולמרות שהצבא מתנגד.

מי שבאמת שברה שיאים השבוע היא ועדת החוקה, בדיונים על ההצעות לפיצול (ולחיסול) מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. את ההתנגדות להצעת החוק מטעם הייעוץ המשפטי הציג ד"ר גיל לימון, המשנה ליועמ"שית, אלא שהוא נתקל בצעקות ובאיומים. בין היתר נאמר לו שיסיים כמו הפצ"רית, ויו"ר הוועדה חה"כ שמחה רוטמן אף הגדיל לעשות ואמר שבמשפחות הפשע שולחים אנשים המכונים "קוף", שלא יודע את התשובות, כדי שתהיה הכחשה.

כך ייעשה לעובדי הציבור, אלה המשרתים את הממלכה, את כלל הציבור, אלה השומרים על שלטון החוק. אם דעתם לא מתיישרת עם דעת השלטון - אין יותר כבוד או אפילו ריסון. הפרקטיקה החדשה, כמו שראינו לאחרונה גם בדיונים בבית המשפט העליון, היא התקפות, צעקות, יחס משפיל ואיומים. הכול מתוך מטרה להרתיע את מי שגישתו המקצועיות מתנגדת לעמדת הקואליציה.

אבל זה לא הכול. השבוע התקיימו בכנסת דיונים בהצעות המבקשות להשתלט גם על סמכויות חקירה פליליות. האחת - עוסקת במח"ש. לפי הנוסח שנידון בוועדה המשותפת לוועדת חוק חוקה ומשפט ולוועדה לביטחון לאומי, המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) תצא מהפרקליטות ותוכפף לשר המשפטים, ומי שיעמוד בראשה ייבחר בידי ועדה שרוב חבריה ימונו בידי השר או מנכ"ל משרדו. בשפה פשוטה: שליטה פוליטית בהליכי החקירה של שוטרים.

ההצעה השנייה, שעברה השבוע קריאה טרומית, קובעת שאם נודע למשטרה שבוצעה עבירה על ידי היועמ"ש או פרקליט המדינה, שר המשפטים ימנה תובע לעניין זה, והוא יוכל למנות את מי שירצה, ללא כל מגבלה. רק לפני כשבוע פסל בג"ץ גם את המועמד השני של השר לתפקיד המלווה לחקירת הפצ"רית, והנה במוצ"ש הופיעה הצעה זו, שנראית כמו "פתרון" לרצון הדחוף של הקואליציה לחקור באזהרה את היועמ"שית בפרשת הפצ"רית.

הקואליציה לא מסתירה את כוונותיה. כשלא מצליחים להדיח את היועמ"שית מנסים לפצל את תפקידה, או לפחות לבדוק אם אפשר לחקור אותה באזהרה. לא סתם, כנראה, הזהיר שר המשפטים את חה"כ נעמה לזימי ש"ההגנה שהיא נהנית ממנה תכף תיגמר".

את שלל ההצעות שקודמו השבוע כדאי לבחון גם בראייה השוואתית: השתלטות על גופי הביטחון, השיטור והמודיעין ועל סמכויות האכיפה המדינתיים - היא מרכיב מרכזי במהלכים להחלשת דמוקרטיות, עד כדי פירוקן ממש והחלפתן במשטרים אוטוקרטיים.