בג"ץ פרץ את הדרך: המחיר הכבד של מינוי דוד זיני לראשות השב"כ

בפסק הדין בעניין כשרות מינויו של האלוף דוד זיני למשרת ראש השב"כ, נתגלעה מחלוקת בין שופטי הרוב (המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ) לשופט המיעוט(הנשיא יצחק עמית) על משמעות ההבנות אליהן הגיעו היועצת המשפטית לממשלה וראש הממשלה בדיון קודם. לא אייגע את הקוראים במחלוקת זו ואתייחס רק להיבטי פסק הדין שאינם מושפעים ישירות על ידי המחלוקת הזו.

שופטי הרוב היו תקיפים מאוד בהתנגדותם לעיסוק כלשהו בהשקפת עולמו של זיני; והנשיא לא חלק עליהם בעניין זה. לשיטתם, אין להשקפת עולמו כל רלוונטיות, ואסור היה לוועדת גרוניס אפילו לתשאל את זיני על השקפת עולמו. כדי להצדיק את גישתם הם מייחסים לעותרים טענה, לפיה האמונה הדתית והציונית של זיני מצדיקה את פסילתו מלמלא תפקיד ממלכתי. אלא שלא זו הטענה שנטענה. וברור שלו נטענה, היה צריך לדחותה מכול וכול. ההתנגדות למינוי התבססה על השתייכותו של זיני לקבוצה דתית קיצונית שבראשה הרב טאו - שיש לו תפיסה מנמיכה ביחס לנשים, ללהט"ב ולחילונים. בהבדל מקרובי משפחתו שאינם נבחרים על ידו, הבחירה ברב צוקרמן, מבכירי אותה קבוצה האמורה, היא כולה של זיני. הוא עשה לו רב, מבחירה, ובחר בגאולנות משיחית, שהביאה בזמנו לפסילתו מכהונת מזכיר צבאי לראש הממשלה על ידי נתניהו עצמו. מי שמאמין במלחמת נצח, שהיא נגד אויבי הקדוש ברוך הוא, שמקדש את המוות, שדוגל בהשבת מלכות ישראל, שרואה ברב מאיר מזוז , פטרונם של בן גביר וברוך מרזל, "צדיק וקדוש" - אינו רוחץ בניקיון כפיים. הבעיה איננה מצטמצמת לשאלת יחסו הצפוי לגורמים יהודיים קיצוניים, לרבות קרובי משפחה, המסכנים את הביטחון. מדובר בשאלה עמוקה יותר בדבר אופי החשיבה שלו. האם היא מצויה בתוככי החשיבה הרציונלית או שהיא יוצאת מגדר זה לעבר תפיסה משיחית בלתי רציונלית? זאת ועוד, האם הוא מקבל על עצמו באופן מלא את ערכי היסוד של המדינה, ובראשם הערכים ההומניסטיים, קדושת החיים וערכי החירות והשוויון? אם אין הדבר כן, חייב המועמד להיפסל.

מה שוועדת גרוניס לא דנה בו

מזה שנים שישראל נטשה את המאבק חסר הפשרות בגזענות, בלאומנות ובמשיחיות. "חוק יסוד: הלאום" הוא ביטוי להרמת הראש של העליונות היהודית. הרכב הממשלה מבטא התנכרות לערכי הכרזת העצמאות. לא ניתן להבין את המתרחש במדינה בשנים האחרונות אלא כמחיר הכבד שאנו נתבעים לשלם בשל השינוי היסודי הזה. זיני בראשות השב"כ מסמל ניצחון של הכוחות האלה, הפועלים לשנות את המדינה מעיקרא.

אין זה עניין סמלי בלבד. זיני בראשות השב"כ, על סמכויותיו המופלגות לפגיעה בזכויות יסוד, פעילותו שהיא ברובה המכריע סודית ובלתי שקופה, שאינו נתון לפיקוח אפקטיבי ויהיה מפוקח עכשיו על ידי מי שלנגד עיניהם אינטרסים פרטיים ומפלגתיים ואידאולוגיה לאומנית ודתית - הוא סכנה קרובה וחמורה עד מאוד לכולנו. לכן, הייתה רלוונטיות עצומה להשקפת עולמו של זיני. ועדת גרוניס הייתה חייבת לרדת לחקר הסוגיה הזו עד תומה, בין השאר על ידי תשאול יסודי של המועמד. הכישלון הזה חייב את בג"ץ, אילו היה נאמן לערכי המדינה, להחזיר את הנושא לוועדת גרוניס. במקום לנהוג כך, פרץ בג"ץ את הדרך לגזענים לשירות הציבורי, לרבות המשרות הבכירות והרגישות ביותר שבו. ניתן לשמוע למרחקים את שאגת הניצחון שמשמיעה רוחו של הרב מאיר כהנא.

שופטי הרוב פוטרים כלאחר יד את שאלת התאמתו של זיני לתפקיד ראש השב"כ. עולה מדבריהם שכל אלוף בצה"ל הוא מועמד טבעי ומתאים לראשות השב"כ. בכך הם משתפים פעולה עם שיטת המינויים של נתניהו - כדי להבטיח נאמנות מוחלטת כלפיו, מתבקש למנות מועמדים פחות טבעיים ופחות מקצועיים. ראשי שב"כ לשעבר הסבירו בתצהירם כי האלוף זיני חף כמעט לחלוטין מניסיון ומומחיות בתחום המודיעין. ההיאחזות בדוגמאות ההצרחה המוצלחות (עמי אילון ומאיר דגן) מלמדת על חוסר רצינות, שכן הם הגיעו עם מטעני ידע וניסיון שונים לגמרי מאלה של זיני ונזקקו לתקופת לימוד ארוכה. השעה הביטחונית-מדינית אינה כשרה לתקופת לימוד ארוכה שנדרשת כאן. אפשר שהלימוד יעלה יפה, אך אפשר גם שלא. כמה חוסר אחריות, כמה עזות מצח מגלים מי שנטלו על עצמם חירות לגלגל על תושבי המדינה סיכון כזה?

מציאות חריגה - ששופטי הרוב התעלמו ממנה

אפילו השופט סולברג לא יכול היה להעלים עין משיטת המינוי הפסולה של נתניהו, שתחילתה בהודעה על מינויו של האלוף שרביט לתפקיד וחזרה ממנה לאחר שהתברר כי השתתף בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית. והמשכה - בהיעדר ריאיון סדור ועדכני של ראש הממשלה עם זיני, כזה המתמקד בתפקיד הקונקרטי שעל הפרק. ובנוסף, לא נבחנו באופן מספק מועמדים אחרים, כפי שהייתה חובה לעשות. האם אין כאן הוכחה ניצחת לפוליטיזציה מובהקת במינוי ראש השב"כ, כזו שפוסלת את כלל המתנגדים להפיכה המשטרית, כלומר מי שנאמנים לישראל הדמוקרטית, שיטה שאימץ ומחקה בעקביות שר הביטחון כ"ץ?

על דרכי השקר והרמייה סביב מינויו של זיני ניתן ללמוד מן הנימוק ש"מכר" ראש הממשלה לבחירתו בזיני - זיהוי מוקדם על ידי זיני של הסכנה למתקפה חמאס. אכן, מאוד מרשים. אבל ראו זה פלא: במכתבו לגרוניס שבו מציג ראש הממשלה את בחירתו בזיני, נעלם הסיפור הזה כלא היה.

שופטי הרוב מפגינים התעלמות מוחלטת מהמציאות החריגה שבה אנו חיים ובה פועל בית המשפט. הם ממשיכים להפטיר כבראשונה לעניין שיקול הדעת הרחב שיש לממשלה במינוי כזה ומרחב הביקורת המצומצם העומד לבית המשפט. זאת, כאילו מדובר היה בימים רגילים ובממשלה נורמלית - כזו שנוהגת לפי הדין כפי שהוא מפורש על ידי היועצת המשפטית לממשלה, ולא חוזרת ומצפצפת עליה. בית המשפט חוזר ומצטט את מה שנאמר לגבי חשיבות הפיקוח של הדרג המדיני על השב"כ, כאילו אין בפנינו ובפניו עולם אחר, הפוך, שבו תפקידו של ראש השב"כ הוא לבלום ולמנוע מהלכים בלתי חוקיים שנוקט הדרג המדיני.

מהלכיהם הפסולים של ראש הממשלה והממשלה בהדחת רונן בר ובמינוי דוד זיני מוכיחים כי אין הם כשירים למשימה ממלכתית זו. אין להתפלא על כך, שכן כל מגמתם היא ריסוק הממלכתיות. ומכאן שהממשלה הרעה הזו יפה לזיני, והוא יפה לה, ורק לה.

>>> מרדכי קרמניצר הוא פרופ' למשפטים, מומחה למשפט פלילי ומשפט ציבורי (חוקתי ומינהלי), פרופ' אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, לשעבר דיקן הפקולטה ונשיא מועצת העיתונות, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה