לא רק אנטישמיות: גם ממשלת ישראל אחראית לבידוד הבינ"ל

אחרי 7 באוקטובר 2023, ניצבה ישראל מול איום חסר תקדים על ביטחונה. היא פתחה במערכה צבאית מוצדקת מאין כמותה והשיגה הישגים מרשימים בכל החזיתות. שנתיים לאחר מכן, עליונותה הצבאית של ישראל ברורה מתמיד.

אבל בזירה המדינית התמונה הפוכה: מיד לאחר הטבח זכתה ישראל לתמיכה חסרת תקדים ולגינוי חד-משמעי של חמאס. כעבור שנתיים - מעמדה של ישראל בשפל חסר תקדים והיא נמצאת בבידוד בין-לאומי ההולך ומחריף.

נוח למקבלי ההחלטות להטיל את האשמה רק על כוחות אנטי-ישראליים בעולם ועל אנטישמיות. אין ספק שאלה קיימים ופעלו במרץ גם לפני המלחמה, והחריפו מאז. אבל לטעון שרק "האויב אשם", תוך התעלמות מוחלטת מהאחריות הישראלית, זה ניתוח שלא היינו מקבלים בשום מערכה צבאית, וגם לא ראוי לקבל במערכה המדינית.

• הסבל בעזה - האם הוא צריך לעניין אותנו?

האחריות הישירה לתבוסה המדינית מוטלת על ממשלת ישראל. לצד פעולות צבאיות אגרסיביות שמובילות לסבל עצום בצד השני, ישראל לא טרחה להסביר את נחיצותן או להבהיר את התאמתן לדין הבין-לאומי ולעקרונות מוסריים. להפך - בכירים ישראלים, כולל שרים בכירים, שבו והצהירו הצהרות שמהן עלה כי גם פגיעה באזרחים היא מטרה, או לכל הפחות עניין חסר חשיבות. במקום להדגיש מטרות ביטחוניות מוצקות, ניתנו הצהרות על גירוש עזתים, על "השטחת הרצועה", או על יישוב מחדש של עזה ביהודים.

בכך ישראל סיפקה לעולם לא את ההסבר שמדובר במעשים חוקיים, אלא את הראיות לכוונה האסורה העומדת מאחוריהם. זה שקול לנאשם ברצח שבמקום להכחיש כוונה פלילית, חוזר ומדגיש שהייתה לו כוונה מפורשת להרוג. בנסיבות כאלה – אין צורך להיות אנטישמי או אנטי-ישראלי כדי להטיל ספק בצדקת מעשיה של ישראל. גם גורמים אובייקטיביים ותומכים מובהקים של ישראל מתקשים לעמוד לצידה.

כך, במו ידיה, הובילה ממשלת ישראל את המדינה לבידוד בין-לאומי גובר. זהו בידוד שפוגע ישירות בחיי כולנו בארץ ובחו"ל, ומאיים על עתיד המדינה בעוני, חולשה ואף סכנת חורבן.

• העולם כולו (שוב) נגדנו? זה תלוי בממשלת ישראל

מדוע? חלק מהתשובה נעוץ בעדיפות שניתנת לשיקולים פוליטיים פנימיים על פני הצורך בלגיטימציה חיצונית. אבל יש כאן גם בחירה מודעת: השרים החזקים ביותר בממשלה - שר האוצר והשר לביטחון לאומי - אינם רואים בבידוד הבין-לאומי מחיר, אלא יעד. החיבור של ישראל לעולם המערבי הוא מבחינתם מגבלה; ניתוקו פותח בפניהם מרחב פעולה לקידום חזון משיחי. כך הופכים האמירות והמעשים שלהם לתחמושת בידי אויבי ישראל, שכן בידודה הוא אינטרס משותף.

למה ראש הממשלה משתף פעולה עם מהלך כזה? קשה להבין. נתניהו של פעם היה נוהג אחרת.

המערכה החשובה כרגע, שתכריע את גורל המלחמה הזאת ומי ינצח בה - ישראל או חמאס ואיראן - היא לא הצבאית אלא המדינית. ובמערכה זו אנו מפסידים. אפילו ראש הממשלה הודה בכך בנאום ספרטה שלו. ובמערכה זו ממשלת ישראל למעשה עוזרת לאויב. את המחיר של התבוסה המדינית – נשלם כולנו.

>>> אל"ם (במיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך היא ראש מחלקת הדין הבין-לאומי בפרקליטות הצבאית לשעבר, כיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב