משפט צדק או ריאליטי? הסכנה האמיתית מאחורי שידורי בג"ץ
שקיפות היא כלי דמוקרטי חשוב, אך היא איננה יכולה לבוא על חשבון ההליך ההוגן והמקצועיות השיפוטית • הסכנה שדיוני בג"ץ יהפכו למופע טלוויזיה מחייבת סינון קפדני של התיקים המשודרים וחינוך הציבור לצפייה ביקורתית • אסור שהרצון ללייקים ולכותרות יחליף את כובד הראש הנדרש בהכרעות גורליות • צדק עושים מול החוק, לא מול המצלמה • השופט בדימוס צבי סגל, דעה
שידורים חיים מבג"ץ הם ביטוי חשוב לשקיפות ולזכות הציבור לדעת, אך הם גם מבחן לריסון ולכבוד ההליך המשפטי. שקיפות אינה הצגה, אלא מחייבת אחריות, דרך ארץ ושיקול דעת מצד שופטים, עורכי דין והציבור. כדי שהמסך לא יבלע את ממלכת הצדק, יש לשמור על גבולות ההליך, על נימוס ועל כבוד האדם גם כשהדיון מצולם בשידור חי.
פתיחה - מממלכת הצדק אל ממלכת המסך
פתיחת דיוני בג"ץ לשידור חי היא מהלך דרמטי ורב-השפעה, שנוגע לא רק לזכות הציבור לדעת אלא גם לאופן שבו מתנהל המשפט בישראל. אולם בג״ץ איננו אולפן טלוויזיה, והשידור החי עלול - גם בלי כוונה - לשנות את ההתנהגות של המשתתפים בדיון, של השופטים ואף של הציבור עצמו.
נוכחות מצלמות באולם משנה את הדינמיקה: עורך דין עשוי לדבר אל הציבור ולא אל המותב; שופט יזהר בכל מילה מחשש לציטוט שגוי; גם הקהל עשוי להפוך לשחקן - בתנועת יד, במבט או בתגובה קלה שתתפרש מיד בהקשר תקשורתי
הדיון המשפטי הוא במה לטיעון עניני - משפטי - לא לזירת רייטינג. ככל שהשידור מגביר את השקיפות, כך מתעצמת גם חובת הריסון, הנימוס והכבוד כלפי המקום, ההליך וכלפי הצדדים לו.
הצדדים החיוביים - אמון, חינוך ציבורי ועוצמה מוסדית
השידור החי טומן בחובו יתרונות לא מבוטלים:
- חיזוק אמון הציבור - הצפייה הישירה מאפשרת להבין כיצד מתקבלות הכרעות הרות גורל, וממחישה את יושרתם המקצועית של השופטים.
- העמקת הידע האזרחי - הציבור לומד כיצד מתנהל דיון משפטי אמיתי בבג״ץ, מהו טיעון משפטי ומהם האיזונים שבין סמכות, אחריות וזכויות.
- בלימת קונספירציות - שידור גלוי ומלא מצמצם חשדות ל״בישולים״ או ״עסקאות סמויות״ ומחזיר את הדיון אל העובדות.
- הצהרת ביטחון מוסדי - עצם הפתיחות משדרת עוצמה מוסרית וממלכתיות דווקא בעידן של שחיקת אמון ציבורי במערכת המשפט.
הסכנות - מהליך משפטי למופע תקשורתי
מנגד, לא ניתן להתעלם מהמחירים האפשריים:
- הפיכת ההליך למופע - עורכי הדין עלולים, גם בלי כוונה, לדבר למצלמה במקום למותב. כך מתרופף הגבול שבין טיעונים המיועדים לציבור לבין טיעון משפטי מקצועי.
- פגיעה בפרטיות ובהוגנות - לא כל תיק מתאים לחשיפה. דיונים העוסקים בסוגיות ביטחוניות, רפואיות או אישיות מחייבים ריסון וזהירות.
- שימוש פוליטי או ויראלי - כל הבעה, מילה או תנועה עלולות להישמט מהקשרן ולהפוך לכלי ניגוח תקשורתי.
- פגיעה בספונטניות ובפתיחות - כשהכול מצולם, הדוברים נזהרים יתר-על-המידה, והשיח מאבד את טבעיותו ואת עומקו.
שקיפות באחריות - הדרך הנכונה קדימה
שידור סלקטיבי ומבוקר - יש לשדר רק דיונים בעלי עניין ציבורי מובהק, לא כל הליך שגרתי.
נהלי התנהגות מול מצלמות - הנהלת בתי המשפט נדרשת לפרסם כללים ברורים להתנהלות הציבור באולם ולהתנהגות הצדדים בעת הדיון.
שמירת הסדר - לא קולקטיבית ולא עונשית
גם כאשר מתרחשת באולם הפרעה והמשמר נקרא לשמור על הסדר, אין להטיל ענישת הרחקה קולקטיבית. יש להוציא רק את המפריעים בפועל - ולא את כלל הנוכחים. אם ההתפרצות רגעית והמפריע נרגע ומתחייב לנהוג כראוי, ניתן לשוב ולהכניסו.
עם זאת, יש לנהוג באורך רוח ובסבלנות יתרה כאשר מדובר בקהל פגוע כמו משפחות שכול, פצועים או בני משפחותיהם. ביטוי כאבם הוא אנושי ולגיטימי, כל עוד ניתן לשמור על כבוד ההליך. רק במקרים חריגים שבהם אין כל אפשרות להרגעה, נדרשת הוצאה מלאה. עיקרון זה תקף בכל אולם משפט, ולא רק בבג"ץ, וגם העובדה שהדיון משודר בשידור חי אינה משנה את האיזון הראוי בין שמירת כבוד הדיון לשמירת כבוד האדם.
חינוך לצפייה ביקורתית - על מערכת המשפט והתקשורת להסביר לציבור כי דיון משפטי איננו מופע, וכי הכרעה נבחנת לפי עומק נימוקיה ולא לפי רושם רגעי.
סיכום - שקיפות עם דרך ארץ
שידורי בג"ץ הם ביטוי לאמון של המערכת בעצמה ולזכותו של הציבור להבין את דרכי פעולתה. אך שקיפות איננה תחליף לערכים - היא מבחן לקיומם.
כדי שהשידור יהפוך לכלי דמוקרטי אמיתי ולא למופע המוני, על המשתתפים בדיון לשמור על ריסון, נימוס וממלכתיות, ועל הציבור לזכור כי צדק אמיתי נעשה לא מול מצלמות - אלא מול החוק, המצפון והאמת.
>>> צבי סגל הוא שופט וסגן נשיא (בדימוס) בבית משפט מחוזי ירושלים, שימש כאב"ד הרכב פשעים חמורים וערעורים פליליים במשך כ-15 שנים