הוא שוב הוכיח: כשאתה בצד של טראמפ - אתה בצד המנצח

"זה יום גדול, זה אולי אחד הימים הגדולים של ההיסטוריה", כך אמר הנשיא דונלד טראמפ, שלא חוסך דברי הלל מעצמו. "תוכנית טראמפ" מהווה ניצחון גדול למיצוב הנשיא האמריקני כ"איש השלום". הוא השתלט באופן מוחלט על הזירה הבין-לאומית ובעיקר במזרח התיכון, שם על פיו יישק דבר.

טראמפ עובד פעמים רבות "לא מסודר", מתוך "אינסטינקטים" וגחמות, ללא אידיאולוגיה "ליברלית" ומסר אידיאולוגי ברור, עם הגדרות מתחלפות של אויב-עמית. לא תמיד יש יציבות בפעילותו, והרטוריקה מתחלפת על פי מצבי רוח. עם זאת, באופן מפתיע, יחסו החם לישראל הוכח כדבר יציב. זה בהחלט לא טריוויאלי עד כמה נשאר הנשיא האמריקני עקבי בתמיכתו בישראל, וזהו נכס עצום שהעניק גיבוי כמעט מושלם לממשלה בירושלים. לא זכור לי בהיסטוריית היחסים בין ישראל לארצות הברית גיבוי כה גדול של ממשל אמריקני במצבים קשים לאורך זמן. אנחנו אומנם בת חסות המוגבלת בפעולתה, אך למזלנו, טראמפ הוכיח פעם אחר פעם כי הוא איתנו עד הסוף. לא סתם הישראלים והורי החטופים מאוהבים בו. הם מבינים כי הוא למעשה "שומר ישראל", ולא "מר ביטחון" מזויף.

• שנים של הכחשה נגמרו: נתניהו חוזר לנקודת ההתחלה | דנה ויס

אחרי תשעה חודשים בלבד בבית הלבן, טראמפ הצליח לגמד בפעילותו הבין-לאומית שחקנים אחרים בניסיון למצב עצמו כשריף גלובלי עליון. בסוף, הוא המכריע. גם אם טראמפ מזגזג, שובר תבניות, מתנהל כבריון ומצייר מציאויות מדומות, דמותו ומעורבותו הן קריטיות לעיצוב היחסים הבין-לאומיים. ארצות הברית כמעצמה היא טראמפ. כל מי שעובד מול טראמפ מהלך בזהירות, מפחד, מפתח תלות, נותן כבוד וחנופה או מסכים עם הנשיא מכל סיבה אחרת; עדיף להיות בצד שלו. טראמפ גם יודע לתת "חיבוקי דוב", כפי שהעניק לארדואן.

הזגזוג ה"טראמפיסטי" היה בהסכמי הסחר, וכן ביחס לאוקראינה ורוסיה – שם לקח לזלנסקי זמן להבין באיזה צד מרוחה החמאה. כך הבינו בסופו של דבר גם האירופים בנושא נאט"ו והגדלת תקציבי הביטחון. גם הערבים, כמעט כולם, הבינו זאת, ולשמחתנו האיראנים כשלו בהבנת המשחק. העובדה שמצרים, קטאר, סעודיה, ירדן, סוריה החדשה וכל מדינות המפרץ הולכות עם טראמפ - היא נכס אסטרטגי עצום עבור ישראל בתקופה זו.

אבל מגמות העליונות של טראמפ הועמדו לאחרונה בסכנה ממשית, כאשר ישראל, בת הברית, הפכה למדינה מצורעת. רבות ממדינות העולם, לרבות ידידי ישראל במערב, הכריזו על הכרה במדינה פלסטינית. אפילו הסכמי אברהם והסכם השלום עם מצרים הועמדו בסכנה. טראמפ, בחושיו הבריאים, החליט להגיד לנתניהו "די!". הוא הצהיר שלא יהיה סיפוח (ולא חשוב מה נתניהו אומר) ולמעשה הודיע: "זה ההסכם, וקדימה, עכשיו". הוא השאיר אומנם פתחי מילוט במידה שחמאס יסרב, אבל הוא הביא את כולם לבאר, והזמן לשתות הגיע. אפילו מקרון, שניסה להוביל גוש בין-לאומי לעומתי לטראמפ, אמר: "חמאס חייב מיד להסכים למתווה".

• חמאס עלול להתעקש - אבל הפעם המחיר יהיה כבד במיוחד | אלמוג בוקר

לפני כשנה וחצי הוזמנתי להשתתף בצוות היועצים המקצועיים של שר הביטחון יואב גלנט בנוגע ל"יום שאחרי". שנים עסקתי בעולם וכתבתי על שינויי משטר והקמת ממשלות זמניות, לרבות באזורי סכסוך. בתוכנית הנקודות של טראמפ מצאתי, לא להפתעתי, מרכיב עיקרי שהוצג לאמריקנים, לאמירותים ולטוני בלייר - שפעל בשליחות שר הביטחון גלנט - מול גורמים נוספים, לא כולל קטאר. מדובר על "תוכנית הבועות". תוכנית זו כללה השתלטות ישראלית מלאה אך הדרגתית על שכונות בעזה, ולאחר טיהור השכונה - הכנסת גורמים פלסטיניים (אף פעם לא צוין הרשות הפלסטינית) אשר ימונו מראש על ידי האמריקנים והערבים, במקום הכוח הישראלי, שיעבור לאזור הבא. כל זה בליווי כוחות של מדינות ערביות מתונות וגורמים מסחריים. גם הרעיון של חלוקת שכונות לפי מדינות תומכות צוּין אז.

נתניהו ודרמר הכירו את התוכנית. הם יצאו נגדה והתקיפו את שר הביטחון גלנט. הם חששו והעדיפו פוליטית את בן גביר, סמוטריץ' וחבורתם. אבל לדעתי, בסתר, אימצו את התוכניות שהוצגו והמשיכו לפעול בהתאם. התוכניות הוצגו גם לנשיא טראמפ על ידי טוני בלייר, וכך שולבו כמרכיב עיקרי ברעיון האמריקני הנוכחי.

• חמאס נדחק לפינה - אבל עדיין מחזיק בידיו קלף אחרון | ישראל זיו

בשלב זה, כלל לא חשוב למי הקרדיט. למעשה, ברור רק מי המוביל ומי המובל. תוכנית טראמפ היא חבל הצלה עצום עבורנו. היא אמורה לא רק לשים קץ למלחמת הגרילה הבלתי נגמרת בעזה, אלא גם להבטיח כי ישראל תצא מהבידוד הבין-לאומי והסטיגמות של מדינה עבריינית ומצורעת. כולנו תפילה שהתוכנית תביא במהרה לשחרור החטופים. לגבי כל פושעי חמאס, יומם יגיע. רק בשל יוזמת השלום של טראמפ בעזה, מתקרב הנשיא האמריקני לפרס נובל לשלום.