ישראל בדרך להישג, אבל חמאס יגיד את המילה האחרונה

נאום נתניהו בבית הלבן מול הנשיא טראמפ ובפני העולם כולו היה נאום מכונן של מנהיג לאומי. זהו נאום אשר שידר אחרי שנתיים קשות מאוד חזון ותקווה, והיה תיקון גדול לנאום המתקרבן והמייאש בעצרת האו"ם. הגם שהציג את תוכנית 20 הנקודות בדרך הנוחה לו תחת הגדרה של "ניצחון ישראלי", ונעזר לשם כך בנאום טראמפ שהדהד את הפסד חמאס, גם בהרוגים וגם בסילוקו מכל תפקיד עתידי בעזה, בנימין נתניהו אכן נתן אקורד ראוי ביותר לסיום המלחמה.

עם זאת, יש טעם לפגם בכך שהסיטואציה שנוצרה מותירה את המילה האחרונה בידי חמאס, אחרי שישראל כבר התחייבה. המצב הרצוי היה צריך להיות הפוך: שלצד המנצח שמורה המילה האחרונה. הסיבה לכך נעוצה באשמת ישראל בלבד. כאשר ישראל נכנסה לעסקת החטופים בחודש ינואר וידה הייתה על העליונה, היא יכלה להכתיב את ההסדר בתנאים שלה ולהיראות כמנצחת, אבל בחולשתה הפוליטית היא בחרה לסכל את השלב השני ולחזור ללחימה במקום להכתיב את הסכם השלום.

נתניהו בחר גם בהמשך - או יותר נכון מחודש מאי בשנה שעברה - לסכל כל סיכוי להסדר כולל, אחרי תשובת חמאס ב-17 באוגוסט, כאשר הסכים למתווה החלקי של נתניהו. התוצאה: מנהיגי המדינות הערביות המעורבות לחצו על טראמפ ללכוד בפינה קודם כל את נתניהו, והתקיפה המיותרת בדוחא הותירה את טראמפ חייב לערבים ולהפוך את השולחן על נתניהו. התוצאה היא שבמהלך הסיום המדיני ישראל די מושפלת ומחכה להסכמת חמאס.

למרות הצרימה הקשה בהתמשכות המיותרת של המלחמה והמחירים הקשים שגבתה, צריך לומר: ההסכם מצוין והוא משיג את כל מטרות המלחמה של ישראל במלואן - גם חזרת החטופים וגם הוצאת חמאס משליטה ברצועה. צריך רק לומר שהשמחה קצת מוקדמת. הסכמים כאלה מטבעם צריכים לעבור מהמורות לא פשוטות של הפרות וחזרות, ונדרשים להמון רצון טוב כדי שיצליחו, אחרת קל מאוד להכשיל אותם.

ישנם עדיין כמה פערים בולטים:

1. כוח שיטור: אין עדיין כוח שיטור שיכול לקחת אחריות על השטח שצה"ל יצא ממנו ברצועה. הוואקום שיישאר כתוצאה מהנסיגה מכל שטח יתמלא בחמאס או ארגון אחר, ועלול לחייב כניסה מחודשת כדי לנקות אותו.
2. ממשלה זמנית: הממשלה הזמנית עוד לא קיימת, ולכן אין מי שייקח אחריות - זהו מתכון לכאוס.
3. אין תוכנית מסודרת: אין תוכנית ולוח זמנים, ובעיקר מה באמת המכניזם של מה קודם למה - נסיגה או פירוז.
4. שאלת הפרימטר: לכמה זמן יורשה צה"ל להישאר שם ומי יחזיק אותו לזמן ממושך? קשה לראות נכונות של היישובים לראות שם מדים פלסטיניים מכל סוג שהוא.

למרות שלא נוח לממשלת ישראל להודות בכך, ברור שההסכם מביא לכך שעזה תחזור בסופו של דבר לרשות הפלסטינית. היתרון בכך הוא שהרשות לא תמהר להכריז על מדינה, למרות הגיבוי הבין-לאומי, כדי לא להרגיז את ישראל. אבל, כל מדיניות נתניהו בעשור האחרון להפריד בין יו"ש לעזה ולהחליש את הרשות - נכשלה.

חמור מכך: סמוטריץ' והזרם של הציונות הדתית שהוא מייצג נחל מפלה ניצחת בוושינגטון. שאיפותיו למלחמת נצח, לכיבוש שטחים, לסיפוח בעזה ויו"ש והקמת יישובים בעזה - נחלו כישלון מוחלט. אין ספק שהוא ישלם על כך מחיר פוליטי, אך זה ממש לא מספיק.

נכונו לנו ימי מבחן חשובים, אך לפחות נראה שאנו בסיום המלחמה שהתחילה באסון, בדם ויזע רב הביאה לשינוי ביטחוני גדול, ונעצרה רגע לפני הכישלון.