תוכנית טראמפ: הזדמנות למזרח תיכון ללא חמאס

תוכניתו של טראמפ לרצועת עזה אומנם לא מבטיחה שלום במזרח התיכון, אך היא מציבה נתיב חדש וחיובי לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים, ויותר מכך למהפך אסטרטגי עבור ישראל. ישראל חייבת להפגין מדינאות כדי למנף אותה, ולאור המשא ומתן שצפוי להיפתח בעקבות ההכרזות הבומבסטיות בבית הלבן - לתקנה ככלל הניתן אך גם להפגין גמישות, להוסיף ערבויות צד בילטרליות מהממשל שלא יקריסו את המהלך, ולגרוף הישגים מדיניים. אם תעשה זאת נכון, היא תוכל להבטיח גם את ביטחונה וגם את שיקום מעמדה הבין-לאומי.

• שנים של הכחשה נגמרו: נתניהו חוזר לנקודת ההתחלה | דנה ויס

החזון: מזרח תיכון חדש, ללא חמאס

מיידית, התוכנית נועדה להציב מסלול לסיום המלחמה אך גם לייצר מציאות חדשה - ליצור חזית ערבית-אזורית, ובמקביל חזית פנים-פלסטינית, שתתייצב מול חמאס ותייצר עליו לחץ כבד מחשש שייתפס כמכשול לשיקום עזה. התוכנית עשויה להיות ה"רגל המסיימת" במהלך שקידמה ישראל בשנתיים האחרונות לשינוי פני המזרח התיכון ופירושה העברת מקל לניהול הרצועה לטווח הקצר והבינוני לגוף בין-לאומי, המנוהל בידי גורמים שישראל יכולה לסמוך עליהם, ויפעל לבנותה מחדש תוך שילוב תהליכי דה-רדיקליזציה, התפרקות מנשק ופירוז כל הפלגים החמושים.

נקודת המוצא הישראלית נכון שתהיה שחמאס יסרב לתוכנית, וגם אם יסכים בתנאים, ימשיך לפעול מאחורי הקלעים לשיקום הזרוע הצבאית, תוך שימוש בכלים האזרחיים שיוכנסו לרצועה. יש לציין שהתוכנית לוקחת בחשבון את האפשרות שחמאס יסרב וגורסת שבמקרה זה ישראל תמשיך לפעול לפירוק תשתיות טרור באזורים מוגדרים, ותעבירם במדורג לידי כוחות הייצוב הזרים, אך אינה מסבירה מה משמעות תרחיש זה על גורל החטופים. החזרת החטופים חייבת להיות בעדיפות עליונה והיא תנאי לשיקום החברה הישראלית.

• חמאס עלול להתעקש - אבל הפעם המחיר יהיה כבד במיוחד | אלמוג בוקר

אין ספק שהסכמת חמאס לתוכנית תטיל על ישראל מגבלות שיקשו עליה לפעול בחופשיות ברצועה נגד הפרות חמאס. לפיכך, על ישראל לצקת תוכן בערבות שתינתן על ידי השותפים האזוריים לכך שעזה לא תשוב להיות איום על ישראל. נדרש להגדיר מהן הפרות ולעגן מנגנון לתרחישי המשך שמשאיר בידי ישראל את האפשרות לפעול בצורה עצמאית לסיכול איומים והתעצמות צבאית בעזה. זאת, בזמן שכל הצדדים שמעורבים בהסכם – כולל קטאר וטורקיה – הביעו התחייבות לפירוז חמאס ולא רוצים לראות את השקעותיהם יורדות שוב לטמיון.

סיכוי מול סיכון

הנרטיב הישראלי זכה לתהודה בנאום טראמפ וניכר שהוא מסייע לנתניהו לצייר את ההסכם, בצדק, כניצחון וכמיצוי יעדי המלחמה.

עם זאת, לא בכדי סעיפי התוכנית מנוסחים בצורה מעומעמת שמאפשרת פרשנויות. היה ניתן לראות את פערי הפרשנות במסיבת העיתונאים של נתניהו וטראמפ באופן שבו התייחסו לתפקידה העתידי הרשות הפלסטינית. בעוד נתניהו מביע ספקנות, טראמפ מינה את עצמו לראש הגוף הניהולי – "מועצת השלום" – והטיל את המשימה למימוש רפורמות ברשות על טוני בלייר. נתניהו עלול לגלות שביצוע מהלכים שייתפסו כמקלות בגלגלים בקידום הרפורמות, לא יתקבלו בברכה על ידי "מועצת המנהלים" החדשה, ולפיכך יגררו שינוי מדיניות גם מול איו"ש.

העמימות אומנם נועדה לשרת את יכולת רתימת השותפות על ידי ממשל טראמפ, אך היא מציבה גם סיכונים ואתגרים, בעיקר בנוגע לערבויות הביטחוניות לישראל, חופש הפעולה שלה, אפשרויות פעולה מול התעצמות חמאס או פעילות מול "פצצה מתקתקת", כאשר בשטח נוכחות ערבית ובין-לאומית. סוגיות בעייתיות נוספות הן יכולת הפעולה של ישראל מול אנשי חמאס שיבחרו לצאת למדינת מחסה ויעסקו שם בטרור וניסיונות לשקם את חמאס, מה משך השהות הישראלית בפרימטר, והאם ישנו מהלך כלכלי משלים לייבוש מקורות המימון של חמאס.

הסכמות צד עם ארה"ב

מבחינת ישראל המפתח להצלחה טמון בהסכמות צד משלימות עם הממשל האמריקני, שייפרטו את התוכנית למהלכים אופרטיביים בשטח. להלן שלוש נקודות שחובה לסכם עם הנשיא וצוותו:

1. החטופים: כל כשל בהשבת כלל החטופים חייב להיות מוגדר כהפרה בוטה מצד חמאס, ולהוות בסיס לצעדי תגובה. יש לגבות את האפשרות לחזרה ללחימה או נקיטת כל פעילות צבאית נגד חמאס במכתב צד מול האמריקנים.
2. פירוז הדרגתי עם יעדים ברורים וכתנאי לשיקום עמוק: נושא הפירוז חייב להיות חד וברור. בהנחה שחמאס לא יסכים להתפרק מנשקו, יש להגדיר יעדים מדידים (KPIs) לכל שלב בתהליך: רק לאחר שהפירוז הושלם בפועל בתא שטח מסוים – ניתן יהיה להתחיל בו את תהליך השיקום.
3. שמירה על חופש פעולה ביטחוני: קבלת התוכנית חייבת לכלול עקרונות שיבטיחו לישראל חופש פעולה. ישראל לא יכולה להפקיד את ביטחונה בידי מנגנון בין-לאומי בלבד. יש למסד מנגנון תיאום מודיעיני אמין ומהיר, שיאפשר לישראל לשתף מידע קריטי על התעצמות צבאית, ויבטיח תגובה יעילה מצד כל הגורמים המעורבים. בהיעדרה, ישראל רשאית לפעול להסרת איומים, מידיים ("פצצה מתקתקת") ותשתיתיים. כמו כן, יש להגדיר מנגנון פיקוח אקטיבי המסייר בשטח ולא מסתפק בדוחות.

הזדמנות שלא חוזרת

תוכנית טראמפ, אם תצליח או לאו, תילמד בעתיד בבתי הספר לדיפלומטיה. סגנון העבודה הייחודי שלו זוכה ללא מעט ביקורת, אך טרם נראה בהיסטוריה המודרנית הסכם שהביא יחדיו מדינות ערביות יריבות לשיתוף פעולה נגד חמאס ולערוב לביטחונה, ולהמשך קיומה, של מדינת ישראל.

• שוב הוכח: כשאתה בצד של טראמפ - אתה בצד המנצח | פרופ' יוסי שיין

בנוסף, התוכנית מספקת לישראל הזדמנות אסטרטגית לחיזוק הברית החשובה כל כך מול ארצות הברית, בעלת הברית החשובה והיחידה של ישראל. נכון למנף את השאיפה האמריקנית לעסקה על מנת לשדרג את מערכת היחסים עם וושינגטון.

במוקד - חידוש הסיוע הביטחוני האמריקני לעשור נוסף, בהיקף של כ-4 מיליארד דולר בשנה, שצפוי להסתיים ב-2028. במקביל, יש לקדם מזכר הבנות חדש בתחום הטכנולוגי, שיבסס ברית ישראלית-אמריקנית בתחומים כמו בינה מלאכותית, קוואנטום, שבבים ואנרגיה. ברמה האזורית, נכון לפעול לקדם את המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC) במתווה שכולל את ישראל (שאינה חתומה כעת על האמנה) ובכך לממש את החזון הכלכלי של טראמפ.

בשורה התחתונה, אם ממשלת ישראל תדע להפגין גמישות מצד אחד ולשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה מצד שני, ולא תיתן לשיקולים ולתמרונים פוליטיים להמשיך ולהכתיב את מהלכיה, היא תוכל לא רק למנוע התחזקות מחודשת של חמאס – אלא גם לשוב לתהליכי הנורמליזציה באזור לבסס מחדש את "היחסים המיוחדים" עם ארצות הברית, ואולי אף לגלגל לאחור חלק מהמגמות השליליות שקלעו אותה לשפל מדיני חסר תקדים בשנה האחרונה.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> נועה שוסטרמן דביר היא ראש תוכנית פלסטינים והאזור ב-MIND ISRAEL