"ספטמבר השחור" - והפעם מפולת מדינית של ישראל

"נאום ספרטה" של ראש הממשלה על הבידוד המדיני הגובר אליו קלע את ישראל, על חסמים ומגבלות על יכולתנו לייבא חלקי נשק - אינו בא בחלל ריק. הפגיעה במעמדה של ישראל אינה מוגבלת לאירופה ולתעשיות הביטחוניות, כפי שביקש לרמוז ראש הממשלה. היא מתרחשת גם במזרח התיכון ובאמריקה, וכוללת תחומים כמו סחר עולמי, מדע וטכנולוגיה, אקדמיה, ספורט ותרבות. ישראל הופכת למדינה מצורעת.

פגיעה מדינית במעמדה העולמי של ישראל, ובמיוחד במשענת המעצמתית האמריקנית, היא איום לא פחות חמור מאלו שמציבים אויבנו. המיקוד באויבים מובן וברור, אך לקיחת הגיבוי האמריקני כמובן מאליו היא טעות קשה. דור המייסדים בהובלת בן גוריון פעל כדי להוציא את העם היהודי מהבידוד ומהגטו באירופה; נתניהו פועל להשיב אותנו לשם מתוך בחירה ובעיניים פקוחות.

באחרונה, על גדות הפוטומק, חווינו באופן בלתי אמצעי את השחיקה במעמדה של ישראל בארצות הברית ובאזור. בשבוע שעבר חזר צוות "מיינד ישראל" מכנס MEAD בוושינגטון, העוסק ביחסים בין ארצות הברית למזרח התיכון. בכנס השתתפו בכירי ממשל רשמיים, לצד מומחים ואנשי תקשורת מארצות הברית וממדינות האזור, כולל ישראל. מטבע הדברים, התקיפה הישראלית התקדימית בקטאר, ביומו הראשון של הכנס, הפכה לשיחת היום בו, על חשבון נושאים אחרים, כמו איראן, שנדחקה מסדר היום.

מכנה משותף שבלט בשיחות בכנס עם גורמים בממשל האמריקני, בקונגרס וממדינות האזור, כולל ידידים מובהקים של ישראל, היה המסר הבא: "ישראל איבדה את הראש, האסטרטגיה שלה לא ברורה ואתם מאבדים את ידידיכם בכל מקום".

התקיפה בקטאר רק העצימה את המסר והדהדה אותו. בכירים אמריקנים הביעו תסכול ממה שהגדירו כ"תקיפת שותפה של ארצות הברית תוך הפרת ריבונותה", ערעור היציבות במפרץ כולו, והאצת הסחף המדיני האנטי-ישראלי. לדבריהם, האירוע עלול לסמן תפנית גם ביחס הממשל בוושינגטון לישראל, ולחזק קולות סביב הנשיא טראמפ, שקוראים להביא לסיום המלחמה בעזה, גם בכפייה, בטרם ייפגעו אינטרסים אמריקניים עמוקים.

אזהרה חריפה נוספת שקיבלנו נוגעת למהלכי סיפוח. בצד האמריקני הבהירו לנו כי סיפוח יהיה מכה אנושה ליחסים עם הדמוקרטים, וכי אפילו בקרב חלק מהרפובליקנים ובסביבת הנשיא ישנה סלידה מהמהלך עקב השלכותיו האפשריות על האינטרסים של ארצות הברית באזור. בני שיחנו מהמפרץ, בהם גורמים רשמיים בכירים, אמרו כי לא ינתקו את היחסים עם ישראל בעקבות התקיפה בקטאר, אבל הזהירו כי אם היא תבצע סיפוח "הסכמי אברהם" ייפגעו באופן ודאי, עד כדי נסיגה מהם.

ערעור מעמדנו באמריקה

הביקורת "בין הפוטומק למפרץ הפרסי" מגיעה כשברקע מתרחשת שחיקה מואצת במעמדה של ישראל בארצות הברית. כמי שעוסקים עשורים ביחסי ישראל-ארצות הברית, בתפקידים מגוונים, אנחנו חוששים שמעולם לא הגענו לנקודת שפל כמו היום. והמגמות? לא מבשרות שינוי לטובה.

בניגוד להבלים שמשמיעים מאז ההפיכה המשטרית שרים וח"כים, כי "אנחנו יכולים להסתדר בלי אמריקה", ארצות הברית היא משענתנו האסטרטגית היחידה, ללא תחליף, כפי שהמחישה מעל לכל ספק המלחמה בשבע חזיתות.

כזכור, ממשל ביידן שיגר לאזור נושאות מטוסים ואיים על איראן וחיזבאללה שלא להצטרף למלחמה (ה-Don't המפורסם), תיספק את ישראל צבאית בהיקפים עצומים, הטיל וטו על החלטות במועצת הביטחון, יירט טילים וכטב"מים מתימן, עיראק ואיראן, ונלחם על חופש השיט בים האדום נגד החות'ים. הנשיא טראמפ המשיך את התמיכה האיתנה בישראל, ששיאה הצטרפות ארצות הברית למלחמה עם איראן, בהתקפה ובהגנה.

הסקרים "מטלטלים" ומסמנים עתיד בעייתי

בחודשים האחרונים התפרסמו כמה סקרים בארצות הברית (PEW, אוניברסיטת קוויפיניאק, גאלופ) על יחסה של דעת הקהל האמריקנית לישראל בשורת נושאים. הנתונים משקפים נקודת שפל חסרת תקדים במעמדנו באמריקה.

בסוגיה הפלסטינית, 37% מבעלי זכות הבחירה בארצות הברית מזדהים עם הפלסטינים לעומת 36% עם ישראל. הנתון הגבוה ביותר לפלסטינים והנמוך ביותר לישראל מאז 2001. 50% חושבים שישראל מבצעת רצח עם (!) בעזה, לעומת 35% שלא, ו-60% מתנגדים לשליחת נשק נוסף לישראל ורק 32% תומכים.

בעקבות מלחמת 12 הימים נגד איראן בחודש יוני, האמריקנים מודאגים. 50% סבורים שאמריקה פחות בטוחה בעקבותיה, לעומת 42% שחושבים שיותר. 78% חוששים שארצות הברית תיגרר למלחמה עם איראן.

התמיכה בישראל בקרב הרפובליקנים גבוהה יחסית, אבל גם בה מסתמנים בקיעים. הסקרים מצביעים על עליה בדעה השלילית על ישראל בקרב רפובליקנים או עצמאים הנוטים לצד הרפובליקני, מ-27% ב-2022 ל-37% השנה. בנוסף, ל-50% מהרפובליקנים מתחת לגיל 50 דעה שלילית על ישראל לעומת 48% חיובית.

השחיקה במעמדה של ישראל ניכרת גם בקונגרס, ואפילו הנשיא טראמפ התייחס לנושא. בראיון ל"דיילי קולר", אמר טראמפ כי "לפני 15 שנה ישראל הייתה הלובי החזק שראיתי בחיי. הייתה לה שליטה מלאה בקונגרס, היום לא. אני קצת מופתע מכך. ישראל אולי מנצחת במלחמה, אבל לא ביחסי הציבור העולמיים. זה פוגע בה".

פילוח לפי גיל של נתוני הסקרים ממחיש כי מצבנו בעתיד עלול להחמיר עוד יותר. הדור הצעיר במפלגה קורא תיגר על הגיבוי המסורתי לישראל. בקרב בוגרים אמריקנים ניכרת עליה בגישה השלילית לישראל (מ-42% ב-2022 ל-53% היום). בחתך גיל, למשל, אחוז צעירים רפובליקנים מתחת לגיל 50 בעלי גישה שלילית לישראל נסק בתקופה זו מ-35% ל-50%. אצל הדמוקרטים המצב חמור עוד יותר, מ-53% ל-69%.

ישראל כסוגיית מחלוקת בארה"ב

מאז ומתמיד עקרון מקודש ביחסי ישראל-ארצות הברית היה ה"דו-מפלגתיות" (Bipartisanship). משמעות המונח היא שכדי להבטיח תמיכה בה באמריקה, ישראל חייבת להיות קונצנזוס א-פוליטי חוצה מפלגות. כבר לפני שנים נתניהו ריסק את מעמדה הדו-מפלגתי של ישראל כשחבר לצד הרפובליקני.

ישראל הפכה לסוגיית מחלוקת פוליטית בין הדמוקרטים לרפובליקנים, באמריקה שהולכת ומתקטבת ממילא, כפי שאנו רואים בימים אלה. השלב הבא היה הפיכת ישראל לסוגיה מפַלגת בשורות המפלגה הדמוקרטית, כשהביקורת על ישראל, שהחלה בשוליים השמאליים של המפלגה, הופכת למיינסטרים. כעת, נדמה כי תהליך דומה עלול להתרחש גם במפלגה הרפובליקנית, כאשר מחנה ה-MAGA הבדלני של המפלגה, חושש שישראל תגרור את ארצות הברית להרפתקאות ומגלה גישה שלילית כלפי היחסים המיוחדים עימה והסיוע הביטחוני.

המגמה כלפי ישראל על כל הספקטרום הפוליטי היא שלילית, ולעיתים אף אנטישמית, ככל שהגיל יורד. אלו הם, בין היתר, הצעירים באוניברסיטאות היוקרה, דור ההנהגה הבא בוושינגטון. ככל שנוקף הזמן, הדינמיקה הזאת הופכת לאתגר אסטרטגי מחריף, בוודאי בהיעדר שינוי דרסטי במדיניות ישראל.

הקונגרס כמרכז כובד

הקונגרס האמריקני היה מאז ומתמיד מקור עוצמתה המרכזי וה"עקב בקרקע" של ישראל באמריקה, כשנשיאים באים והולכים. לא פעם ישראל יצאה למאבק באמצעות הקונגרס נגד מדיניות לא נוחה של ממשלים ונשיאים, על רקע מתחים בין המדינות בסוגיות מדיניות וביטחוניות.

נתניהו עצמו יצא למאבק במדיניות הנשיא אובמה מול איראן, וזכור בהקשר זה נאומו החריג במרץ 2015 במליאת הקונגרס. האווירה בנאום הייתה "מחשמלת", אבל ברטרוספקטיבה הוא גרם נזק גדול למעמדה הדו-מפלגתי של ישראל.

התבססות על נשיא ארצות הברית לבדו כדי להבטיח את האינטרסים של ישראל היא "עץ עם שורש אחד" ואינה מספיקה. גם אם טראמפ לא "יתהפך" עלינו, יבוא בעתיד נשיא אחר, גם דמוקרטי. ישראל זקוקה יותר מתמיד לגיבוי של הקונגרס, אבל הקונגרס הוא בבואה של דעת הקהל האמריקנית, והתמיכה בנו בין כתליו נשחקת.

בנסיבות אלו, ידידינו הגדולים בוושינגטון שבים ומזהירים אותנו כל הזמן מהשחיקה במעמד ישראל בארצות הברית, ומהמגמות הבעייתיות לעתיד.

שינוי מדיניות דחוף - צו השעה

כדי לנסות לבלום את המגמה (תהליך התיקון יהיה הרבה יותר מורכב) ישראל חייבת, קודם כל, לסיים במהירות את המלחמה בעזה ולהעבירה לשלטון זמני בחסות ערבית ובין-לאומית, ולהוון את ההישגים הצבאיים להסדרים מדיניים, ובראשם עסקה לשחרור כל החטופים. במקביל, נדרש לשנות מן הקצה את מדיניות הסיפוח הזוחל באיו"ש, לרסן את הטרור היהודי ולקדם רפורמות ברשות הפלסטינית במקום לנסות להקריסה, כפי שעושה הממשלה.

עם ישראל נדרש לבחור - האם ברצונו להגשים את "חזון ספרטה" של נתניהו או את "חלום אתונה" של בן גוריון. ראש הממשלה הראשון של ישראל הבין את החשיבות של יציאת היהודים מהגטו והשתלבותם בחיק האומות כאומה שווה, עוצמתית, נכסית וצודקת מוסרית המחזיקה במערכת בריתות באזור ומעבר לו. רק כך, נוכל אולי לבלום את השחיקה במעמדנו בארצות הברית, באזור ובאירופה, שעלולה לפגוע בחופש הפעולה הצבאי של ישראל ובצמיחת כלכלתה, ולסכל את יכולתנו לשמור על מקומנו כאומת הייטק וטכנולוגיה מובילה. בנוסף, אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות האדירה לחזק את הסכמי השלום ולהשתלב באזור, לצד מדינות ערב הסוניות המתונות, כחלק מהתארגנות אזורית לבלימת איראן.

>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL

>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL