בעוד שבוע בדיוק נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. לעיתים חולפות בראשי המחשבות, שאחרי 80 שנה אנחנו עדיין באותו תהליך, שחשבנו שכבר חלף מן העולם, שבו שנאה ואנטישמיות נגדנו תגרום להשמדתנו. גדלנו על "לעולם לא עוד", על "לזכור את הכול ודבר לא לשכוח", על "כצאן מובל לטבח". מתברר שאנחנו מומחים בדקלום סיסמאות כמו "דין נצרים כדין תל אביב", "נקמת דם ילד קטן", "ניצחון מוחלט". מדקלמים, והמציאות מתנפצת עלינו.
גיבורי השואה, מזי רעב אך חדורי עוז, נלחמו עם המעט שהיה להם נגד המפלצת הנאצית הארורה. הם נלחמו כדי לשרוד במחנות ההשמדה, ואותנו חינכו בצדק שזו הייתה ההתנגדות האפשרית היחידה וגבורת הרצון. אותם גיבורים וגיבורות לא העזו לחלום שתהיה ליהודים מדינה וצבא כמו שיש לנו כיום, ובכל זאת קמו והסתערו מול טורי שריון נאצי עם רימון וקלשונים. כיום מדינת ישראל חזקה, עם צבא חזק, אך חסרה למנהיגות שלנו נועזות המחשבה, עוז הרוח והראיה ההיסטורית, כפי שהייתה לאותם יהודים קדושים, רעבים, רצוצים, אך גאים בעמם ובמורשתם הנצחית.
מדינת ישראל ועם ישראל נמצאים ברגע היסטורי בחיי האומה היהודית. זהו רגע שדומה במרכיביו ובחלק מאיומיו למה שעוללו לעמנו בתקופה השואה. היום כמו אז - רצחו, שרפו וטבחו בנו, גירשו אותנו מחלק מהיישובים שבהם גרנו, חטפו בנו והתעללו בנו. אבל הפעם הזאת קשה לעיכול יותר, כי אנחנו בארצנו שלנו עם כוח מגן גדול וחזק. לא נוכל לומר הפעם "כצאן לטבח". אנחנו כבר לא "צאן" - אנחנו עם של אריות, ואריות צריכים להתנהג כמו אריות.
המשימה לא הושלמה
המלחמה הנוכחית היא על עתידנו ועתיד ילדינו. העדפנו את השקט הנעים כאן ועכשיו אל מול מאבק לעתיד בטוח יותר בטווח הרחוק - אך בסוף להכול יש מחיר. יש מי שמשלם את המחיר עכשיו, ויש מי שישלם את המחיר בהמשך. על טעויות משלמים תמיד, מי בדם בנו שלו ומי בדם יקיריו וחבריו.
מדינת ישראל חייבת לסיים במהירות ובעוצמה את המערכה בעזה, ולהתחיל להתכונן למערכה בצפון ומול איראן. חייבים לסגור את הגבול הדרומי ברפיח, על מנת למנוע התעצמות מחודשת של כל ישות שתהיה ברצועה אחרי חמאס.
אם יש אפשרות אמיתית ומיידית להחזיר את החטופים, יש מקום לדחות את הפעולה ב-48 שעות עד לשחרור חטופים ראשונים. בהמשך, אם יימשך שחרור אזרחינו החטופים, יש להמתין כמה שבועות בודדים להשלמת השחרור של כלל החטופים - ואז לחזור למשימה.
ההנהגה בישראל חייבת לגלות עוז רוח, לאמץ ראייה היסטורית חזונית ולהצטייד בנחישות רבה. זה תפקידה בעת הזו. המטכ"ל וארגוני הביטחון חייבים אף הם למצות את העוצמה והיכולת האדירה של צה"ל, ויחד עם ההנהגה לטפל ברפיח ובציר פילדלפי, לשחרר את החטופים ולנצח. מי מהם שאינו יכול לממש את חובתו הלאומית ההיסטורית בעת הזו, מחויב לומר זאת לציבור ולאפשר להנהגה אחרת לממש את השליחות ההיסטורית בימים אלו.
עם ישראל שילם בהיסטוריה מחירים כבדים למען המשך קיומו כעם, אך לעולם לא נשבר או נגדע. השינוי הוא שעתה אנחנו גם יודעים לגבות מחיר קטלני מאויבינו.
>>> דדי שמחי הוא תא"ל במיל', ראש מטה פיקוד העורף לשעבר, שימש כנציב כבאות והצלה