המלחמה בעזה מציבה מבחן משמעותי ראשון למידת שיתוף הפעולה בין רכיבי "חזית ההתנגדות", בהובלת איראן. אין זו הפעם הראשונה שמידת המחויבות ההדדית בין חברי החזית עומדת למבחן. אירועי ההסלמה בגבולות ישראל בפסח 2023, שבמוקדם המתיחות בהר הבית והפעלתן של זירות עזה, לבנון ורמת הגולן על ידי חמאס, נוצלו היטב על ידי איראן ושלוחיה כהזדמנות על מנת לקדם את תפיסת "התלכדות הזירות" ולשפר את מאזן ההרתעה מול ישראל. עם זאת, המלחמה בעזה מציבה לראשונה איום משמעותי על אחד מרכיביה המרכזיים של "חזית ההתנגדות", ולפיכך גם מבחן משמעותי ראשון ליכולתה להרתיע באמצעותה את ישראל.
על מנת להעריך כיצד ישפיע המשך המלחמה על התנהלותם של רכיבי "חזית ההתנגדות", ובראשם איראן, יש צורך תחילה לסקור את המאפיינים הבולטים של רשת השלוחים שאיראן מפעילה באזור. היא מהווה כלי מרכזי בידיה להרתיע את אויביה, להרחיב את השפעתה ועוצמתה מחוץ לגבולותיה:
- אין מדובר ברשת היררכית בעלת פיקוד ושליטה איראניים ישירים, אלא ברשת רופפת של מרכיבים הקשורים זה בזה במארג של אינטרסים משותפים, לצד חזון אידיאולוגי משותף. יתר על כן, בשנים האחרונות, במיוחד מאז חיסול מפקד כוח-קודס במשמרות המהפכה, קאסם סולימאני, בינואר 2020, מנהלת איראן את הרשת באופן מבוזר יותר מבעבר. היא ממשיכה אומנם לשמר מידה רבה של השפעה ברשת, אך לא בהכרח באמצעות שליטה מלאה וקבועה בכל אחד ממרכיביה.
- הרשת פועלת לרוב על בסיס אינטרסים חופפים וחזון משותף המבוסס על התנגדות לישראל, לארצות הברית ולבעלות בריתה באזור. עם זאת, תיתכן במקרים מסוימים התנגשות בין האינטרסים של איראן לבין אלה של הארגונים הנתמכים על ידה. אפילו חיזבאללה, הנחשב לארגון המחויב ביותר לרפובליקה האיסלאמית, נדרש להכריע לעיתים בין זהותו כארגון שיעי, המזדהה עם המהפכה האיסלאמית, תומך באיראן ונתמך על ידה, לבין היותו ארגון לבנוני-שיעי פטריוטי החותר להפנות משאבים לאחיזתו במדינה ולקבל לגיטימציה רחבה במדינה השסועה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה ביחס לחמאס, שביטא לאורך השנים עמדה עצמאית יותר ומחויבות לעולם הערבי-הסוני, למשל במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.
- הרשת אינה שוויונית וקיימים הבדלים בין רכיביה, הן ביכולותיהם הצבאיות והן במידת המחויבות מצד איראן כלפיהם. אין ספק כי איראן רואה בחיזבאללה את הזרוע האסטרטגית המועדפת שלה המשרתת את המערכה נגד ישראל ואת האינטרסים האזוריים שלה. לפיכך, היא מילאה תפקיד מרכזי בשיקום התשתית הצבאית של הארגון לאחר מלחמת לבנון השנייה, ובכלל זה טילים בעלי יכולת פגיעה מדויקת המאיימים על תשתיות צבאיות ואזרחיות בישראל, שיוכלו להיות מופעלים על פי שיקולים אסטרטגיים איראניים.
התנהלותה של איראן בשבועות ובחודשים הקרובים תושפע במידה רבה ממאפייני רשת זו, שטהראן טוותה מול הארגונים והמיליציות הפועלים בחסות משמרות המהפכה ובתמיכתם. אף כי איראן יזמה בשנים האחרונות שורה של פעולות התקפיות ישירות באזור, למשל התקיפה נגד מתקני הנפט הסעודיים בספטמבר 2019, היא עדיין מעדיפה שימוש בארגונים שלוחים לקידום האינטרסים שלה. ניתן להניח, איפוא, שאיראן תימנע מפעולה ישירה מול ישראל, למשל באמצעות ירי טילים משטחה לעבר ישראל, ותמשיך להתבסס על שלוחיה, כפי שעשתה עד כה. לפיכך, השאלה המרכזית היא באיזו מידה תהיה איראן נכונה לשלב ביוזמתה את כלל מרכיבי "חזית ההתנגדות" בעימות כולל ורב-חזיתי עם ישראל, ככל שהמלחמה בעזה תימשך ותסלים.
במשך שנים, ההערכה הרווחת בישראל היא שלאיראן אין אינטרס לסכן את חיזבאללה בעבור הפלסטינים, משום שהיא רואה בבעלת בריתה הלבנונית כלי אסטרטגי להתמודדות עם מתקפה ישראלית אפשרית על מתקני הגרעין שלה. לפי תפיסה זו, ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטה לספק לחיזבאללה עשרות אלפי טילים מתקדמים ולהפוך את הארגון לכוח רב-עוצמה נעוץ ברצונה לעשות שימוש בארגון כדי להרתיע את ישראל ולהגיב במקרה של מהלך ישראלי נגדה. על אף הזהירות היתרה הנדרשת במיוחד בימים אלה בנוגע להערכות ביחס לכוונותיהם של אויבינו, התבטאויות בכירי המשטר בטהראן וניתוח ההתנהלות האיראנית עד כה מאוששים לכאורה את ההערכה הקיימת. איראן החריפה אומנם את מסרי האיומים שלה כלפי ישראל, אך נראה שהיא עדיין מסתייגת מפתיחת חזית מלאה של חיזבאללה מול ישראל, שעלולה לגבות מחיר כבד מהארגון ואולי אף מאיראן עצמה ולהוביל להתערבות צבאית אמריקנית במערכה. הצהרות בכירים איראנים מעידות על כך שאיראן אינה רואה בהכרח בהטלת חיזבאללה למערכה כוללת נגד ישראל אפשרות תגובה יחידה ומיידית והיא עשויה לשקול פעולות נגד ישראל באמצעות מיליציות פרו-איראניות שיעיות מעיראק, מסוריה ומתימן, כפי שכבר בא לידי ביטוי בניסיון שיגור הטילים בידי החות'ים בתימן לעבר ישראל.
עם זאת, תקפותה של ההערכה ביחס לכוונותיה של איראן תמשיך לעמוד למבחן ככל שהמלחמה בעזה תתארך, ובמיוחד במקרה של הצלחות צבאיות ישראליות, שיאיימו על שרידותו של חמאס או על יכולתו לשמר שליטה יעילה ברצועת עזה. גם אם בשלב זה נראה שאיראן מחשבת בזהירות את מהלכיה, נכונותה ליטול סיכונים עשויה להיות רבה מבעבר בשל מספר גורמים מרכזיים. ראשית, המלחמה בעזה עשויה להיתפס באיראן כהזדמנות חד-פעמית למימוש החזון המהפכני של חיסול ישראל. העוינות האידאולוגית לישראל נותרה עד היום אחד מאבני היסוד במדיניות החוץ האיראנית והיא ממשיכה להוות מרכיב חשוב בתפיסת המשטר. אף כי מדובר בחזון אידיאולוגי מהפכני ולא ב"תוכנית עבודה", הרי שהמכה שספגה ישראל ב-7 באוקטובר עלולה להתפרש באיראן כהזדמנות להחלשה משמעותית של ישראל, בדרך למימוש החזון המהפכני.
יתר על כן, המלחמה בעזה עשויה להשפיע לא רק על מאזן הכוחות בין ישראל לחמאס בעזה, כי אם גם על מאזן הכוחות העתידי במזרח התיכון בין "חזית ההתנגדות" בהובלת איראן לבין קואליציה של כוחות בין-לאומיים ואזוריים מתונים יותר. בשלב זה איראן יכולה להיות שבעת רצון מהישגי חמאס ולהציג אותם כביטוי נוסף לחולשתה של ישראל ולעוצמתה של "חזית ההתנגדות". דובריה גם מבליטים את הדיווחים בדבר הקפאת המגעים לנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל כעדות נוספת להצלחת המאמצים לטרפד מהלך זה. עם זאת, גם באיראן מבינים כי ניצחון אפשרי של ישראל והכרעת חמאס עלולים להוביל לשינוי מאזן הכוחות במזרח התיכון ולעיצוב מציאות מדינית חדשה, שעלולה לערער את מעמדה האזורי של איראן. במציאות זו, טהראן עלולה להעריך כי הימנעות מהתגייסות מלאה של יכולות "חזית ההתנגדות" תאפשר לישראל להמשיך ולמקד את מאמצי הלחימה שלה מול חמאס בעזה, לפגוע בנרטיב האיראני של "התלכדות הזירות" ולהפגין חולשה הן מול בעלי בריתה והן מול יריביה באזור.
גם להתפתחויות בתוכנית הגרעין האיראנית בשנים האחרונות עשויה להיות השפעה על נכונותה להסלים את מעורבותה בעימות. ההתקדמות המשמעותית בתוכנית הגרעין והתייצבותה בפועל על הסף הגרעיני הצבאי – מבלי שהדבר הוביל לתגובה צבאית מצד ישראל או ארצות הברית – עשויות לחזק את ההערכה באיראן כי הסבירות לתקיפה צבאית נגד מתקני הגרעין שלה בעת הנוכחית אינה משמעותית, למעט בתרחיש של החלטה איראנית לפרוץ קדימה לנשק גרעיני. לפיכך, טהראן עשויה להעריך ששימוש בחיזבאללה אינו בבחינת "בזבוז" יכולות, שנועדו לתרחיש של מתקפה ישראלית נגד איראן, אלא אמצעי חיוני על מנת לקדם את יעדיה האסטרטגיים המיידיים ברגע של הזדמנות היסטורית, שספק אם תחזור בקרוב. אף אם נשמעים בישראל קולות לנצל את המלחמה כדי להסיר גם את האיום הגרעיני האיראני, ספק רב אם אלה נלקחים ברצינות רבה מדי באיראן, במיוחד לנוכח העובדה שניכר כי ישראל אינה מעוניינת בהסלמה נוספת אפילו מול החזית הצפונית.
בנוסף על כך, תהליך קבלת ההחלטות באיראן מרוכז כיום יותר מתמיד בידי אליטה המתאפיינת בגישה ניצית וקיצונית יותר מבעבר. אף כי למנהיג העליון של איראן נשמרת המילה האחרונה בתהליכי קבלת החלטות, להרכב הרשות המבצעת והמועצה העליונה לביטחון לאומי, המשמשת כגוף המוביל בקביעת מדיניות הביטחון הלאומי של איראן, נודעת השפעה רבה על האסטרטגיה האיראנית. הבחירות האחרונות לנשיאות איראן ב-2021 ושינויי הגברי בצמרת האיראנית בשנים האחרונות, הובילו להשתלטות בכירים בעלי תפיסה רדיקלית יותר, לרבות הנשיא, שר החוץ ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, על מוקדי קבלת ההחלטות באיראן. גם משמרות המהפכה ממלאים כיום תפקיד מרכזי יותר בעיצוב האסטרטגיה האיראנית, והם מאמצים לעיתים קרובות גישה ניצית, לאומנית ומתריסה אף יותר כלפי המערב וישראל.
בסיכומו של דבר, ניתן להעריך כי גם בטהראן מתקיימות בימים אלה הערכות מצב שוטפות ולא ברור אם איראן עצמה החליטה כיצד תנהג בשלביה הבאים של המערכה. הדילמה בפניה היא ניצבת אינה פשוטה. מצד אחד, החשש להקריב את יכולותיו האסטרטגיות של חיזבאללה ולהסתכן בעימות עם ארצות הברית, ומצד שני החשש מקריסת חמאס ושינוי מאזן הכוחות האזורי לרעת איראן ו"חזית ההתנגדות". גם אם בשלב זה נראה שאיראן אינה מעוניינת בהסלמת הלחימה עד כדי עימות רב-זירתי כולל מול ישראל, על ישראל לקחת בחשבון את האפשרות כי הערכותיה ושיקוליה של טהראן עשויים להשתנות במעלה הדרך וכי היא עלולה ליטול סיכונים שיובילו לעימות אזורי לא מכוון.
>>> ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וממרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב