בעוד הזרקור של המהפכה המשפטית גרם וגורם לכולנו למקד את המבט, האנרגיה ותשומת הלב בתוך גזרת האלומה המסוימת הזו - סיר האלימות רותח ואף החל לגלוש. אין הכוונה לעסוק בטיפול ביוקר המחיה, בפקקים הבלתי נסבלים ואף לא על תוכנית הגרעין של איראן, שנדחקו לקרן זווית, אלא על האלימות בחברה הערבית: מקרי הרצח שילשו את עצמם ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, מלחמת כנופיות של עבריינים היורים לכל עבר וגובים את חייהם של בלתי מעורבים שנקלעו לאש, תופעת סחיטת דמי החסות המלווה באלימות וירי, השתוללות פרועה של אופנועים וכלי רכב בתוך הכפרים ומחוצה להם, סחר באמצעי לחימה ועוד.

אמת, הבעיה לא החלה רק בחודשים האחרונים, אך המצב הנוכחי הגיע לשיא בלתי נסבל בתקופה האחרונה. המשטרה אכן עושה ככל יכולתה - מסכלת עשרות אירועים, תופסת כמות גדולה של אמצעי לחימה ונלחמת בארגוני הפשיעה, אך לצערנו המצב מחייב חשיבה שונה. אנחנו על סיפה של מלחמה.

יש לומר ביושר שנושא הביטחון האישי והחוסן הקהילתי לא קיבל את המקום הראוי לו בקשב ובסדר העדיפויות הלאומי. מזה עשורים, המערכות האמונות על הטיפול בנושאים חשובים אלו, בדגש על המשטרה, סובלות מחוסר בתקציבים ותכנון אסטרטגי של שנים קדימה (בדומה לצבא וגופי ביטחון אחרים, כדוגמת תוכנית חומש מתוקצבת).

קובי שבתאי והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
רוצים שהמשטרה תטפל בפשיעה, אבל האם אנחנו מתייחסים אל הארגון ברצינות? (ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אי השתתפות של מפכ"ל בחלק מהפורומים החשובים הרלוונטיים בהם משתתפים ראשי מערכת הביטחון האחרים - ממחיש את חוסר ההתייחסות הראויה לארגון חשוב זה.

זה לא סוד שהמשטרה קטנה על המדינה. ב-30 השנים האחרונות אוכלוסיית המדינה הכפילה את עצמה, בעוד המשטרה גדלה ב-20 אחוזים בלבד. קיים צורך ממשי בגיוס והגדלה מאסיבית של המשטרה - שוטרי סיור, מילוי תחנות שסובלות ממחסור בכוח אדם קריטי, שוטרי יס"מ המומחים בטיפול בהפרות סדר, בלשים ואנשי מודיעין, חוקרים, אנשי מז"פ, מעבדות ועוד.

החוסר המשווע מגביר שחיקה ועזיבה. כ-2,000 שוטרים חסרים מהתקינה הקיימת. בנוסף, המשטרה זקוקה לתוספת של כ-5,000 תקנים חדשים ותוספת של כ-5-6 מיליארד שקלים. ברור כי מערכת אכיפת החוק כוללת גם את מערכת המשפט ומערך הכליאה, ושתיהן צריכות חיזוק, אך אתמקד במאמר זה במצב החירום הנוכחי ומה ניתן לעשות בטווח הזמן המיידי.

לוחמים, ירושלים (צילום: פלאש 90)
מחסור קריטי בכוח אדם, ארכיון | צילום: פלאש 90

מה בכל זאת השתנה בשנה האחרונה?

להן עיקרי הדברים, בקליפת אגוז:

  • הרמה הממונה על המשטרה - ללא ניסיון ניהולי במערכת היררכית, ללא הבנה והיכרות עם נושא ביטחון בכלל וביטחון פנים בפרט. כתוצאה מהתנהלות בעייתית אל מול המפכ״ל וצמרת המשטרה, הארגון ספג טלטלות רבות, רובן מיותרות והרסניות עם השפעות בטווח הקצר והארוך. הצהרות מופרזות לגבי הבאת תקציב ושינוי סדרי עדיפויות יצרו ציפיות רבות וקיים ספק רב לגבי מימושן. הטלת האחריות על הממשלה הקודמת ואלה שקדמו לה לא מסייעת כהוא זה במצב הקיים ורק מגבירה אצל הציבור את תחושת אובדן הדרך והיעדר מדיניות אמיתית.

    "משמר לאומי" היא לא מילת קסם, וכל בר-דעת יודע שמדובר בתהליך ארוך, רב משאבים, שישאב כוח אדם מהמשטרה. הקמת מערך זה תיצור בעיות של אחדות הפיקוד - כל זאת על חשבון חיזוק המשטרה, המשוועת לכך בימים אלה.

    בנוסף לכך, הדבר עלול להוות סכנה ביצירת גוף חמוש עם אוריינטציה פוליטית במדינה דמוקרטית - סכנה אמיתית ומוחשית שחובה למנוע אותה בכל מחיר.

    לשם השוואה, בממשלה הקודמת קיבל סגן השר יואב סגלוביץ', ניצב בדימוס מנוסה ועתיר הצלחות, מנדט מהממשלה לרכז תחתיו את כל גורמי האכיפה, לרבות גורמים כלכליים. התבצעה עבודה מתואמת ומשולבת לפגיעה במחוללי הפשיעה, המכוונת לפגיעה כלכלית בהם - צוות "מסלול בטוח" הוביל להישגים מרשימים. הקשר ההדוק שהתקיים מול הציבור הערבי, בתקופה המקבילה אשתקד - יצר תחושה של שותפות אמיתית עם ראשי המגזר. כיום, לצערי, לא מתבצע קשר מספק כזה, דבר שיוצר ניכור ותסכול, עם פגיעה נוספת באמון במוסדות המדינה.
  • משרדי הממשלה הרלוונטיים לנושא הלחימה באלימות המשתוללת, בדגש על המשרד לביטחון לאומי ומשרד המשפטים, עסוקים בחודשים האחרונים במהפכה המשפטית, כשתשומת ליבם מוסטת מהנושאים הבוערים, לרבות נושא האלימות הגואה במגזר הערבי.
  • סכסוכי דמים ישנים וחדשים, בהם גם מלחמות של כנופיות רצחניות, המעלים את מספרי מקרי הרצח, כולל פגיעה בבלתי מעורבים. לצד סיכולים משמעותיים שהמשטרה מצליחה לעשות (לדברי המשטרה היו כ-30 כאלה שסוכלו בדרך לביצוע בחודשים האחרונים), המצב בשטח בכי רע.
זירת רצח ברכב בשפרעם (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)
אין תמיכה מהמעטפת של משרדי הממשלה, ארכיון | צילום: אייל מרגולין, פלאש 90

מה ניתן לעשות, בכל זאת, בטווח הזמן המיידי?

  • בחינת עריכת שינויים משמעותיים בצמרת המשרד לביטחון לאומי וחיזוקו באנשי מקצוע מיומנים ומגוונים, מכל הבחינות. המצב הקיים כיום ביחסי השר והמפכ"ל משפיעים באופן קריטי על תפקוד צמרת המשטרה באופן ישיר, ובאופן עקיף על כלל המשטרה.
  • ייצוב והרגעת צמרת הפיקוד של המשטרה על ידי הקפאת מינויים, למעט בנקודות קריטיות שבהן יש צורך מיידי באיוש משרות חיוניות.
  • גיוס פלוגות מילואים של מג"ב בטווח הזמן הקצר ביותר והצבתם במוקדי הסכסוכים המדממים, וביישובים הסובלים מרמת ביטחון אישית ירודה. מהלך כזה אכן דורש הקצאת תקציב, אך מן הראוי שהמדינה תמצא את המקור התקציבי הנדרש לכך, כפי שנמצאו התקציבים למטרות פחות בוערות. כוחות אלו יפגינו נוכחות ובולטות, יקימו מחסומי פתע, יערכו חיפושי אמל"ח על פי מודיעין/הערכה ויבצעו מעצרים (דורש גמישות גדולה יותר מצד השופטים למתן צווים, במסגרת החוק).
  • גיוס מחודש של שוטרים שפרשו לאחרונה באמצעות שיפור תנאי שכרם, לרבות מענקים מיוחדים. לבצע תיעדוף למקצועות נדרשים בתחומי המודיעין - רכזי מודיעין, קציני מודיעין ובילוש וכיו"ב. במקביל, יושם דגש על שימור כוח האדם הקיים.
  • הגדלת משכורות לשוטרים מתחילים וקצינים זוטרים עד רמת פקד, כולל. דבר זה יסייע מאוד בגיוס כוח אדם איכותי לשורות המשטרה.
  • הידברות עם ראשי המגזר ומובילי דעת קהל בחברה הערבית, באופן ישיר ושוטף, ליצירת אמון מחודש ושיתוף פעולה עם האוכלוסייה הנורמטיבית.
  • שקילת מעורבות מוגברת של שב"כ בלחימה בארגוני הפשע המאיימים על השלטון המרכזי (נעשו ניסיונות חדירה שנוטרו למוסדות המדינה, במכרזים ברשויות ואף למשרד הביטחון). זה ניתן ליישום גם כיום במסגרת החוק הקיים. במקביל, יש לבצע עבודת מטה יסודית אך מהירה יחסית, לגבי הקמת מחלקה בשב"כ שתטפל בפשע המאורגן, בשיתוף יחידות משטרה המתמחות בפשיעה חמורה ברמה הארצית/מחוזית (ימ"רים, יחידות ארציות מלהב 433). לחילופין, יש לשקול מתן יכולות שב"כ למשטרת ישראל, באופן מדוד ושקול, מגובה בגב משפטי מתאים שיהיה קביל גם בבית משפט.

זה הזמן להתעורר, הבית מתחיל להתפורר. עדיין לא מאוחר, אך צעדים דרסטיים צריכים להינקט באופן מיידי, על מנת שהשפעתם תורגש בשטח, כאן ועכשיו.

>>> זהר דביר הוא ניצב בדימוס אשר שירת כסמפכ"ל משטרת ישראל. כיום משמש מנכ"ל "תור" לייעוץ ביטחוני וראש המכון לביטחון אישי וחוסן קהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי. עמית מחקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור ICT באוניברסיטת רייכמן