דמיינו רגע שאתם יושבים בבית שלכם ופתאום נשמעות יריות. אתם יוצאים החוצה ומבינים שאחד השכנים נרצח באמצע הרחוב. אתם לא יודעים מי הרוצח, אולי הוא עוד מסתובב חופשי. אז אתם מחליטים להתקשר למשטרה. תוך כמה זמן תצפו שהיא תגיע? 5 דקות? בסדר גמור. רבע שעה? אפשר להבין. חצי שעה? כבר תתחילו לכעוס. שעה? הגזימו. ומה אם ייקח לה כמה שעות להגיע? מה אם בזמן הזה הזירה תשובש לחלוטין, עדי הראייה יברחו, שכנים ירימו קליעים מהרצפה, המצלמות יושמדו, כל הרחוב יעלה בלהבות והמשטרה לא תצליח להתמודד עם הפרעות?

זה נשמע אולי כמו סרט, אבל זה מה שקורה ממש מעבר לגדר, רק כמה דקות נסיעה מהמטה הארצי של המשטרה. מחנה הפליטים שועפאט הוא סוג של אקס טריטוריה בתוך ירושלים. האנשים שחיים שם הם תושבי ישראל, אבל לא אזרחים. לא פה ולא שם. מדובר בשטח שהחוק אמור להיאכף בו על ידי משטרת ישראל, אבל במקרים רבים היא מתקשה להיכנס לשם.

המטה הארצי של המשטרה בירושלים (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
שטח הפקר, רק כמה דקות נסיעה מהמטה הארצי של המשטרה | צילום: נתי שוחט, פלאש 90

מדובר באחד המקומות הפרועים בישראל, החצר האחורית של ירושלים. אל תופתעו אם תשמעו שם יריות, זה עניין שבשגרה. יש שם נשק בשפע, אלימות קשה ופשיעה חמורה שאינה זוכה לטיפול הולם.

השבוע סיפרנו ב"רצח מעבר לגדר", סדרה בת חמישה פרקים בהפקה מיוחדת של "אחד ביום", את סיפורו המדהים של ג'מיל סרור. ג'מיל הורשע ברצח של אדם חף מפשע ב-2009 ומאז הוא טוען לחפותו. הוא בקושי ידע עברית, את ההרשעה שלו הוא היה צריך שיתרגמו לו. אז הוא נכנס לכלא, למד עברית, יצר מערכת קשרים והרים טלפונים למאות אנשים. הוא מקדיש את חייו למאבק יומיומי.

>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן

מעבר לסיפור האישי של ג'מיל, הסדרה מביאה סיפור רחב יותר - סיפור על שטח הפקר, על אוזלת היד של המשטרה, על חוסר שיתוף הפעולה של התושבים עם מערכת אכיפת החוק ועל פערים תרבותיים עצומים.

הזירה הייתה אמורה להיות החלום הרטוב של כל חוקר - ראיות בלי סוף, עשרות עדי ראייה, מצלמות אבטחה ועוד. אבל עד שהמשטרה הגיעה לא נותר לכך כמעט זכר. קשה להעלות מצב כזה על הדעת, שלמשטרת ישראל לא תהיה גישה לשטח שנמצא באחריותה.

עימותים במחנה הפליטים שועפאט (צילום: פלאש 90)
השטח יכול לבעור תוך דקות, שכונת שועפאט בירושלים | צילום: פלאש 90

קשה להעלות על הדעת גם את מחדלי החקירה בתיק. מסמך קריטי בערבית הוגש לבית המשטר עם טעות בתרגום, והמשמעות שהתקבלה הייתה הפוכה. לא מסמך ביוונית עתיקה, אלא בשפת האם של כחמישית מאזרחי ישראל.

הטעות הזו מצביעה על חוסר רצינות ומקצועיות. המשטרה חייבת להשקיע יותר משאבים ולהראות נוכחות גבוהה יותר במקרים שבהם יש בה צורך. היא חייבת להגביר את אמון התושבים. עד שהיא לא תעשה זאת, פשעים רבים לא יפוענח, מחנה הפליטים יישאר שטח הפקר ולאנשים כמו ג'מיל יהיו סיבות טובות לטעון שלא הוכחה אשמתם.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לתחקיר: "מיד עם התרחשות האירוע הטרגי, פתחה המשטרה בחקירה, במהלכה בוצעו מאמצים תוך שימוש במגוון יכולות במטרה לאתר חשודים ולהגיע לחקר האמת. לאחר קרות האירוע, החלו הפרות סדר משמעותיות במקום, דבר שהוביל לעיכוב בהגעת כוחות המשטרה שמיקוד פעילותם בשלב זה היה להשיג שליטה בזירה ולחדול את אירועי הפרות הסדר האמורות".

"לצד זאת, נציין כי במהלך החקירה נגבו עשרות עדויות, נחקרו חשודים, נעשו מגוון פעולות חקירתיות ונאספו ממצאים שהועברו לבחינת גורמי הזיהוי הפלילי ועוד. לאחר מיצוי פעולות החקירה וגיבוש התשתית הראייתית, הועבר תיק החקירה לידי גורמי התביעה כמקובל. משטרת ישראל תמשיך במקצועיות הנדרשת למיצוי חקירת אירועי אלימות באשר הם, תוך שראוי לציין כי בחלוף השנים מתעצמת יכולת החקירה וחשיפת ראיות תוך שימוש באמצעים שונים ומתקדמים".