לא חלפו דקות מרגע הישמע אות הזינוק למערכת הבחירות, והטינדר הפוליטי יצא לדרך. שקד ונתניהו? מאץ'. סער וגנץ? אחלה מאץ'. מיכאלי והורוביץ? מאץ' עם קאץ'. איזנקוט ולפיד? מאץ' מהסרטים. איזנקוט וגנץ? מאץ' על מדים. איזנקוט ומיכאלי? מאץ' כנגד כל הסיכויים.
ישראל הולכת לבחירות - סיקור נרחב ב-N12:
- נחשף: השיחות הסודיות בין הרב דרוקמן למנסור עבאס
- נתניהו ביקש עדכון בלי לפיד, רה"מ סירב
- עיסאווי פריג' הודיע על פרישה מהפוליטיקה: "הורוביץ נכשל כמנהיג"
- סקר חדשות 12: ימינה בראשות שקד עם 5 מנדטים, איחוד בין גנץ וסער - 15 מנדטים
שוק הבשר הפוליטי בעיצומו, כולם עם כולם, כולם על כולם, הטינדר הפוליטי רועש ורוגש, מתרגש מכל קריצה, סימן או סתם עווית מקרית. כל טון מפיח תקווה, כל הסטת מבט מפילה לדיכאון עמוק. סיבוב חמישי בשלוש שנים והמשתתפים כבר מותשים, ובעיקר מתקשים, להמציא מחדש את ריקוד החיזור לזיווג הפוטנציאלי.
כמו בשיר האלמותי של רחל הגאונה: פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי… - בקרב מנהיגינו תזזית של פגישות חטופות, קטעי מילים ורמזים בניסיון למצוא קשר יציב ובטוח, ובו-זמנית שמירת האופציה לקשר נוסף שאולי יפציע במקביל.
נתניהו החליף את האיום האיראני בקרטון חלב אומלל בסופר הקרוב ללשכתו, כשהוא חנוט עד חנק בחליפה חמה ועניבה לוחצת בצהריי יום ירושלמי לוהט, נראה כאילו ביקש להנהיג אומת ויקינגים נורדית. מולו יאיר לפיד בביקור גנרי ביד ושם, עם נאום גנרי על הפודיום, ואיזכור גנרי של גיבור תנ"כי וכמה משפטים גנריים על כמה טוב להיות טוב.
גנץ, לעומתם, פצח בחיקוי מקורי של גידי ואהרוני וביקר בשיפודיה שבמקרה שלחה הזמנה לשר, שבמקרה נקלטה במחשבי משרד הביטחון, ובמקרה צדה את עינו של היועץ שבמקרה גילה שהשר רעב לשיפוד חליוואת. מיכאלי צילמה סרטון טיקטוק משעשע כהכנה מחודשת לכיבוש הקהל הצעיר שעמד אחרי שבעת המנדטים המרשימים שהביאה בסיבוב הקודם. וסער? כמו סער. טס ללונדון וסיכל משם את היוזמה להכתרתו של שיקלי, הקדוש המעונה, לגיבור לאומי.
בתוך סבך הדייטים הפוליטיים, כדאי למנהיגי המפלגות לחשב היטב מסלול זוגי. חיבורים רבים נראים מבטיחים ואופטימיים, ואף מניבים עליית מנדטים לטווח קצר - וצלילה כואבת תוך שבועיים-שלושה. חלקם מייצרים קניבליזציה תוך-גושית וחלקם פשוט נופל על הבעיה השכיחה ביותר בזוגיות: כימיה אישית דפוקה.
גיבור הטינדר של העונה החמישית הוא גבר בשל ומסוקס, שתקן ואניגמטי שמידותיו הצנועות ידועות לכול, ובעיקר לאלו המתודרכים על ידי מקורביו להזכיר זאת מדי ציוץ, פוסט או ריאיון מזדמן. הרמטכ"ל הלוהט איזנקוט, כמו הרמטכ"ל הלוהט אשכנזי, כמו הרמטכ"ל הלוהט גנץ, מאיים גם הוא להיות השם החם-קר הבא. להיות זה שיגיח בסערת פודיום ונאום גנרי לחיינו כדי שנוכל להתאכזב ממנו תוך עונה או שתיים, ולומר לעולם לא עוד - לא עוד בליינד דייטים פוליטיים עם גנרלים או פרופסורים, או טייסי קרב רהוטים.
כבר כעת ברור ששיקולי החיבורים אינם דווקא אלו שעשויים להביא את הזיווג לבניית משפחה רחבה ויציבה. אחרת, נתניהו היה מאמץ את שקד למפלגתו כחלק מהדימוי החדש והבוגר של הסב האחראי, שטובת המדינה והמחנה הלאומי קודמת לתאוות הנקם של סוחר החולצות היושב על אוזנו. גנץ היה מושיט ידו למיכאלי מבלי חשש למעמדו האיתן במפלגתו הקטנה ומציע לה לכונן מפלגת שלטון מרכזית חדשה, ואילו הורוביץ היה מקים בלוק מעורר השראה עם מנסור עבאס, שלימד את כולנו פרק בשבירת סטיגמות אפלות.
במקום זאת, אנחנו צופים בנתניהו מכונן ברית עולמית עם שיקלי וסילמן, לפיד מנסה שוב זוגיות עם רמטכ"ל בדימוס וגנץ מנסה את מזלו המתעתע עם תקווה חדשה שעלולה להשאיר אותו עם אכזבה ישנה.
הסיבוב החמישי עשוי להיות סיבוב פרידה מכמה מראשי המפלגות שניצבים כעת על קו הזינוק. חלקם הבטיח להביא שלטון ואיכזב, חלקם הבטיח מנדטים שלא הגיעו וחלקם פשוט לא הצליח להמציא את עצמם מחדש. לסיבוב הנוכחי הם מגיעים כשהם שחוקים מקלישאות וסיסמאות מלהיבות, בערך כמו רשימת הרכיבים של עוגיות עבאדי.
כמו בפוליטיקה, גם בטינדר חלק מהאצבעות הולכות לימין וחלק לשמאל. אם מנהיגי המפלגות לא ישכילו ליצור את החיבורים הנכונים והנועזים, ולהמציא את עצמם מחדש, יש סיכוי גדול שבסיבוב הבא הם ימצאו את עצמם מחוץ לאפליקציה.
