אומרים שהבית זה הכול בחיים, זה משפט שיסכימו עליו בכל בית ישראלי. זו כנראה גם הסיבה למתקפה העוצמתית שנפתחה על ראש הממשלה בנט עם היוודע דבר חופשתה של רעייתו גילת ושאר בני המשפחה. "אם שואלים אותי, אני ממליץ שלא לנסוע לחו"ל", ציטטו הגולשים את בנט בישיבת הממשלה. הלעג לא איחר לבוא: "כנראה שאשתו היא לא ממש חלק מהשואלים". חיש מהר התפצלו המחנות לשניים ונפתח דיון: האם גילת בנט היא אישה עצמאית, או שמא עליה לקבל את הדין שהכתיב בעלה במסיבת העיתונאים.
אתמול (רביעי), בתזמון די אומלל מבחינת הדוברות, ותזמון זה דבר חשוב, פורסמה תמונתו של בנט, לראשונה ברחוב בלפור, לבד במעון הרשמי, העזוב. זה דיון שזנחנו זה מכבר, כי החופשה היא העניין האקטואלי, אבל משפחת בנט עדיין מחרימה את המעון הרשמי. עדיין מצהירה: 'לא בא לי'. כשמחברים את השניים ביחד, את הידיעה על החופשה לתמונה, מצטיירת משפחה שעוד לא הפנימה שזה לא רק שלאבא יש תפקיד, אלא שלתפקיד החדש של אבא יש גם חלק מכביד.
"כוונו את האש אליי, עזבו את אשתי וילדיי", אמר הדייר הקודם בבלפור, ובחנוכה הזה זה נכון לא פחות מלפני שנה: זה לא דיון על עצמאותה של גילת בנט, אלא דיון על פרצופה של המדינה.
המעון בבלפור, אדוני ראש הממשלה, הוא סמל, לא כל שכן העיר שבה הוא שוכן. המעבר לשם אינו פריווילגיה, הוא בא עם התפקיד. ההחלטה להישאר בבית ברעננה, להעמיס על מערך האבטחה ולהגן לכאורה על המשפחה - החלטות דומות זכו בעבר לקיתונות של שנאה.
באשר לנסיעה לחו"ל - אם מר בנט "למד מאז יום שישי כמה דברים על האומיקרון" שהשפיעו על ההמלצה, כמו שאמר בעצמו אתמול, כדאי לעדכן עוד כמה משפחות ישראליות. המעמד החדש הוא לא הזכות להיות המשפחה שיודעת, אלא החובה המוטלת על המשפחה של המדינה.