התקציב עבר. יש סיכוי שהממשלה תוכל למלא את ימיה. חברי הממשלה יצטרכו להוכיח כעת שהם לא רק יודעים להעביר תקציב, אלא גם ליישם אותו.

תקציב המדינה - סיקור N12:

אולם, בין שלל משימותיה אני מבקש לעמוד על כמה שינויים בתחום המשילות שראוי לתת עליהן את הדעת. דומני שהגיעה העת למהפכה במעמד הכנסת - במבנה, בסמכות ובתוכן. מזה שנים רבות אנו נמנעים מלעסוק בשאלות של משילות ולהתמודד עם אתגרי הכנסת באמצעות פתרונות נקודתיים, שבצדק, נתפסים כשימוש ציני של האוחזים בהגה השלטון.

מרב מיכאלי בכנסת (צילום: ‏אוליבייה  פיטוסי, פלאש/90 )
מעבירים שעות בכנסת במקום בטיפול בענייני משרדם, השרה מיכאלי בכנסת | צילום: ‏אוליבייה פיטוסי, פלאש/90

מבנה הכנסת והממשלה איננו משרת את הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל. כך, תופעות שבבסיסן גרעין של אמת נתפסות באור שלילי. אז הנה כמה רעיונות לא פופולריים: כאלה שנאחנו רגילים לבוז להם, לחבוט בהם. אולי, מחשבה נוספת, לא מהזווית הפוליטית הצרה אלא מהמבט הרחב, תסייע למימושם. לא בשל צרכי קואליציה זו או אחרת, אלא בשל צרכי המדינה ואזרחיה.

החוק הנורווגי

אז הנה דעה לא פופולרית. הבעיה אינה בחוק הנורווגי, אלא בעובדה שהוא לא הופך להיות חלק משיטת הממשל. כשר לשעבר אני מבקש לומר: שר לא יכול להיות, באמת, חבר כנסת.

מי שממונה על משרד החינוך חייב לגייס את כל כוחותיו לטובת המשרד עליו הוא מופקד. ראו את סדר היום השבועי של שר: בימי ראשון הוא מקדיש חצי יום לישיבת ממשלה. אם הוא חבר בוועדת שרים לחקיקה, הוא נדרש להקדיש עוד כ-3 שעות.

ביום שני הוא נדרש לשהות בכנסת, לכל הפחות, חצי יום. ביום רביעי הוא נדרש להופיע בכנסת מהשעה 12:00 ואילך. לעיתים הוא מכהן כשר תורן ביום שלישי. לכל אלה יש להוסיף הופעות בוועדות הכנסת על פי הצורך. חשבון פשוט מצביע על כך שלכל הפחות, יומיים וחצי בשבוע הוא מתמסר לעבודת הכנסת, החשובה לכשעצמה, על חשבון המשרד עליו הוא מופקד.

חוק האזרחות במליאת הכנסת (צילום: אייל מרגולין, פלאש/90 )
הגדלת מספר חברי הכנסת תשפר את עבודתה, ארכיון | צילום: אייל מרגולין, פלאש/90

לאלה יש להוסיף סיורים, פעילות פוליטית ומחויבויות ציבוריות. כך, הזמן שנותר לישיבות מטה, לתכנון אסטרטגי ועוד - הוא דל. לא צריך לרחם על שרים, זו שליחות שבצידה סיפוק עצום והשפעה על עתיד המדינה. עם זאת, במצב הנוכחי, שרים לא יכולים להקדיש זמן ראוי לעבודת מטה במשרדיהם.

אני מודה, אולי אחרים לא יספרו לכם, אבל עוזריי עסקו לא פעם בשאלה: עם מי נקזז את השר, איך נפטור אותו משהות בכנסת. כך, בכל יום ראשון החלה סאגה: מי יקזז אותי השבוע. לא כדי שאלך הביתה, אלא כדי שאשב במשרדי ואולי להוביל מהלכים חינוכיים משמעותיים.

אם לא די בכך, שר לא צריך להיות חבר כנסת בגלל עקרון הפרדת הרשויות. זה מחייב חומת ברזל בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. הפרדה בין תפקיד השר לתפקיד חבר הכנסת חיונית לשיפור עקרון הפרדת הרשויות.

אם לא די בכך, אני סבור שהפרדה בין שני התפקידים תתרום להתגייסות של אנשי מקצוע ואנשי ציבור ראויים שמתאימים לתפקיד השר, אך אינם מתאימים לכהן כחבר כנסת. להיות חבר כנסת זה מקצוע, לא רבים יודעים זאת. הגשת שאילתות, עבודה בוועדות, גיבוש הצעות חוק, פעילות רצינית בוועדות. כל זה דורש מיומנות מקצועית. הפרדה בין תפקיד השר לתפקיד חבר הכנסת תתרום למידת המקצועיות והרלוונטיות של כנסת ישראל.

לכן, טוב יעשו ראשי הממשלה ושר המשפטים אם יחוקקו חוק המפריד בין שני התפקידים. מעתה, לא ייחשב החוק הנורווגי כחוק פוליטי שנועד לשרת צרכים עכשוויים, כי אם חוק שנועד להיטיב עם אזרחי ישראל.

להגדיל את מספר חברי הכנסת

בכנסת ישראל מכהנים 120 חברי כנסת. מספר האזרחים במדינה, השבטים והקהילות המגוונות, מחייבים הגדלה של מספר חברי הכנסת כדי להוביל לייצוגיות ראויה.

ועדת הכספים בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
להיות חבר כנסת זה מקצוע, דיון ועדת הכספים | צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

אם לא די בכך, כדאי שנדע: חברי כנסת מכהנים במספר רב של ועדות, מה שלא מאפשר התמקצעות והתמסרות. העלאת כמות חברי הכנסת תתרום לייצוג ראוי יותר של מגזרים וקבוצות, ותסייע לחברי הכנסת לתרום באופן מיטבי לשיפור איכות החיים של כלל האזרחים.

כספים קואליציוניים

גם כאן צריך לומר את האמת. כספים אלו נוצרים, בדרך כלל, כתוצאה מרצון של משרד האוצר למנוע הכנסת סעיפים תקציביים לבסיס התקציב. חלומו של כל חבר כנסת הוא שהסעיפים הראויים בעיניהם ייכנסו לבסיס התקציב. האשמת חברי הכנסת בשימור כספים קואליציוניים נכונה רק ביחס לחברים ולמפלגות בודדות שיש להן 'קהל מובהק'.

כך יוכלו הנציגים לומר לקהל בוחריהם: 'דאגנו לכם'. רוב הכספים הללו באו לעולם מפני שהסידור הזה נוח לאנשי האוצר. לפעמים, יש בו היגיון. לפעמים הוא נובע מרצון לשמור על בסיס התקציב. לפעמים הוא נובע ממחשבה שאולי עד התקציב הבא, נוכל לוותר על הסעיף.

לצד זה, חברי הכנסת באו גם כדי לקדם רעיונות שאינם בהכרח חלק מסדר היום של מפלגות, בטח לא סדר היום של משרד האוצר.

אני מבקש להציע הצעה לא פופולרית: לכל חבר כנסת בקואליציה יוקצה סכום קבוע, שוויוני ושקוף. לצורך ההדגמה: שני מיליון שקלים. הם יוכלו להקצות את הסכום הזה לתחום הקרוב לליבם. הסכום יוצג לציבור הרחב, בשקיפות, כולל המניעים לבחירה בתחום הפעילות. ההוצאה תהיה באחריות המשרדים הרלוונטיים. סכומים אלו יאפשרו ליישם תוכניות 'קטנות' אך משמעותיות.

חבר כנסת אחד יבחר לחזק את 'כנפיים של קרמבו', השני את המכינות הקדם-צבאיות, השלישית מכוני מחקר והרביעית את הבריאות בפריפריה.

שי פירון (צילום: Yonatan Sindel Flash90)
שי פירון | צילום: Yonatan Sindel Flash90

כספים שמופנים ליישום תוכניות של חברי כנסת אינם בהכרח כספים 'רעים'. כל שנדרש: להפוך את ההקצאה לשווה, שקופה ומפוקחת.

אני מקווה שראשי המפלגות יתגייסו לשינוי משמעותי במבנה הכנסת ובפעילותה. כולנו נרוויח מכך.

>>> הכותב הוא שר החינוך לשעבר, נשיא תנועת "פנימה"