תמונת לכידתם של ארבעה מתוך ששת הברחנים מכלא גלבוע מפתיעה משהו. מה שמעורר תהייה הוא הפער הגדול בין התכנון המדוקדק והבריחה מכותלי הכלא לבין מה שמסתמן כהיעדר תכנון מוחלט ביום שאחרי. למרות זאת, שוב נחשף האזרח הישראלי למרכזיותה של סוגיית האסירים הביטחוניים בנרטיב הפלסטיני. מדובר בסוגיה לוהטת, מציתת דמיון והיא צרובה בתודעה הפלסטינית גם מבחינה מעשית (כי כמעט לכל אחד, גם אם לא עבר בעצמו את החוויה, יש קרוב משפחה, חבר או מכר שחווה זאת) וסמלית - שכן האסיר הפוליטי מסמל את "האין מדינה" ואת המאבק באויב.

בריחת האסירים הביטחוניים - סיקור N12:

לא במקרה נערכו אגפי הזירה הפלסטינית למינוף הסוגיה, כל אחד על פי סגנונו. הג'יהאד האסלאמי, שחמישה מתוך השישה הם מאנשיו (והוא מנהל רק את עצמו בלא כל אחריות על קהילה רחבה) הוא זה שמטבע הדברים אצבעו קלה על ההדק יותר מאחרים. גם החמאס, שכל הנהגתו מורכבת מאסירים ביטחוניים לשעבר, מביע הזדהות מוחלטת, ועל אף שאינו שולח את אנשיו לגדר (בינתיים), מייחל בסתר לבו לדינמיקת "שומר החומות", קרי אירוע מקומי, מעשה הבריחה למשל, שבכוחו להבעיר זירות נוספות ולהכשיר קרקע לאינתיפאדה חדשה. הפתח ובכירי הרשות הפלסטינית ממלאים פיהם מים וחוששים לומר דבר שיתפרש כפחות מתמיכה מלאה ובלתי מסויגת בסוגיית האסירים. בינתיים מודיעה הרשות הפלסטינית כי הפרוצדורה להעברת הכסף הקטרי לעזה דרכה בטלה מחשש שלא להיתפס בשעה זו כבלדרית בשירות ישראל.

לכידתם של הארבעה מוציאה במידה רבה את הרוח ממפרשי ההתלהבות ברחוב הפלסטיני, מה גם שהסמל, זביידי, ומפקד הקבוצה אל-עארדה, נתפסו והושבו לכלאם.

ההר הוליד עכבר? לא בטוח. זכריא זביידי הרוויח את "15 דקות התהילה" שלו ושמו נישא בפי כל בכותלי המסגדים בירושלים בתפילת יום השישי. זכריא, מפקד גדודי אל-אקצא לשעבר, הבליח לרגע, כמו כדי להבטיח את מקומו בפנתיאון הפלסטיני מובטח.

יש להמתין לסופו של משחק "החתול והעכבר". האם השניים הנותרים בדרך ללכידה? האם אכן חצה אחד מהם את הגדר ונטמע במחנה הפליטים בג'נין, כך שלכידתו תהיה במחיר של קרב דמים שלאחריו עלול להתפתח אפקט דומינו? נמתין ונראה.

המשוטט במרחבי הרשת הפלסטינית לא יכול להתעלם מ'שיח הגיבורים' (אל-אבטאל) הקושר זרי תהילה לראשם של אלה. כאן גם לא בדיוק חשובה הזהות הארגונית של האסיר (פתח, חמאס או ג'יהאד). ברמה הציבורית הם נתפסים כ"בנים של כולנו".

ארבעה מהאסירים נלכדו
ארבעה מהאסירים נלכדו

כך או כך, את חותמו של הכשל בשורות השב"ס קשה למחות. אם יש מסר שניתן וצריך לגזור מהפרשה כולה בהקשר זה הוא שמה שנדרש כאן זה שידוד מערכות. הדבר לא יכול להסתכם איפוא באקט פרסונלי, שכן חייב לבוא פה שינוי מבני, חשיבתי. את השינוי המבני והחשיבתי יש לצלם בהגדלה ולהשכיבו במוקד שולחן הפעולה הישראלי. האתגרים המונחים לפתחה של ישראל מצד גופי "התנגדות" שמשכנו את עתיד עמם על מזבח הטרור והדוגמה הדתית - עדיין קיימים.

הטורים של פרופ' עוזי רבי ב-N12:

יש לקוות שיהיו בנמצא אחרים שלא זו בלבד שיוקיעו את סוחרי הדם, אלא יאבקו בהם וימציאו לחברותיהם מזור ותקווה לעתיד אחר.

>>> הכותב משמש כראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב