הבחירות באירן: גם הציבור כבר מבין שהמשחק מכור

הפסילה הסיטונאית של מועמדים רפורמיסטים על ידי "מועצת שומרי החוקה" מעידה בעליל כי הפעם המנהיג העליון עלי חמינאי ובני לווייתו סוגרים שורות מבעוד מועד ומתכנסים לבחירתו של מועמד שעונה לטעמם.

מתוך הגלריה המצומצמת שנותרה (ארבעה מועמדים, שלושה מהם שמרנים ואחד מתון) בולטת מועמדותו של אבראהים ראיסי. הלה כבר ניסה את כוחו בעבר בבחירות לנשיאות, וב-2017 הובס מול חסן רוחאני כשזכה ל-37% מהקולות בלבד. הפעם נראה שניצחונו מובטח. מדובר באדם בעל רקע דתי (אם כי גם על כך יש מערערים), שנתיבי חייו שזורים בהתפתחותה של הרפובליקה האיסלאמית. ראיסי עמד בראש המערכת המשפטית באירן וניצח על מלאכת הוצאתם להורג של אסירים פוליטיים בשנות ה-80. הוא נתפס בעיני הגווארדיה השלטת (האייתולות ומשמרות המהפכה) כמי שניתן לבטוח בו.

בבחירות אלה נראה שמוסד הנשיאות באירן הפך למשרת אמון, וניכר שהמשטר באירן מחפש הפעם לא להפקיד את המשרה בידיהם של נשיאים "מתונים" כהאשמי רפסנג'אני, מחמד ח'אתמי וחסן רוחאני. מזה זמן טרוד המנהיג הישיש עלי חמינאי בן ה-82 בשאלת יורשו. מינוי של נשיא כאבראהים ראיסי הוא בבחינת אמצעי נוסף לוודא כי בשעת אמת תהיה תמיכה גורפת ביורש המוסכם, מה גם שראיסי עצמו הוזכר לא אחת כמועמד אפשרי לרשת בבוא היום את המנהיג העליון.

התחושה שמדובר במשחק מכור מחלחלת היטב בקרב הציבור ומעניינים במיוחד שיעורי ההצבעה הצפויים. אם בשתי מערכות הבחירות הקודמות (2013 ו-2017) עמדו שיעורי ההצבעה על 75% ו-70% בהתאמה, הרי שהפעם צפויה צניחה משמעותית ולא מן הנמנע שיישבר שיא שלילי. ההערכות מדברות על פחות מ-50%.

בתווך ניצב הציבור האירני שמגזרים רבים בו, במיוחד הדור הצעיר, נתונים במצב של ייאוש. משבר כלכלי עמוק ושיעורי אבטלה גואים, בנוסף לדיכוי פוליטי ודתי, מייצרים תחושת ניכור והיעדר תקווה. גם התקוות שתלו בנשיא היוצא, חסן רוחאני, נכזבו. במשך 8 השנים האחרונות הורע המצב הכלכלי-חברתי באירן, ומבחינתם הלכה אירן מן הפח אל הפחת.

כשמחירם של מוצרי מזון בסיסיים, כמו לחם ואורז, מרקיע שחקים, העיסוק בפוליטיקה ואידיאולוגיה הופך לבעל חשיבות משנית. כשמחירו של הבשר הוא 140 שקלים לק"ג לערך, וכשמשורת המינימום מקבילה לכ-800 שקלים, קל להבין עד כמה עמוק הניכור הרווח בחלקים גדולים של הציבור האירני. 42 שנות שלטון האייתולות באירן מסתכמים בבחינת הסיפור האירני ככישלון סדרתי ומתמשך: את תחושת המיאוס של רבים באירן היטיב לבטא ההאשטאג הפופולרי NoToIslamicRepublic#, המבטא קריאה רבתי מצד צעירים רבים שלא להשתתף בבחירות ולא לתת יד למשחק המכור שמוליך את החברה האירנית למנהרה חשוכה.

בעבור ישראל, ברור שאין חשיבות גדולה מדי לזהותו של הנשיא הנבחר בכל הקשור למערכת היחסים המורכבת בינה לבין הרפובליקה האיסלאמית של אירן. ציניקנים אף יטענו שנשיא לעומתי ומיליטנטי כדוגמת אבראהים ראיסי עשוי אף לשרת את ישראל, על פי המודל של "אפקט אחמדיניג'אד", דהיינו מי שבהתנהגותו ובהתבטאויותיו פותר את ישראל מהצורך בהסברה נגד אירן.

כל אותה עת תלוי בחלל האוויר הסכם הגרעין. נראה כי המנהיג העליון דוחה את שלב חתימתו, ולא רק בכדי שהקרדיט לא ייפול בחלקו של הנשיא היוצא, חסן רוחאני. כך או אחרת, תוצאות הבחירות לא ישנו באופן מהותי את ממשוואות הפעולה במזרח התיכון, ויותר את הבעיה האירני בעינה, הן במונחיה של ישראל והן במונחיו של האזור.

>>> הכותב משמש כראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב