כששאלתי בסוף השבוע את אחד ממקורביו של בנימין נתניהו את אותה שאלה שחוקה: האם נשארו עוד שפנים בשרוולו של ראש הממשלה, הלה הפנה אותי לפרשת השבוע - פרשת שלח. שבה מסופר על המרגלים שתרים את הארץ, ובשובם טוענים שזו ארץ אוכלת יושביה. אולי, הוא אמר, הנוטשים מימינה יחזרו בהם אחרי שיקראו את הפרשה וייזכרו בחטא המרגלים. אם זו באמת תקוותו, נראה לי שאזלו לו הניסים. אני לא אשף קסמים וגם די חלש בנביאים וכתובים. אז פניתי לשידורים. שם כבר הכשרת הלבבות עובדת שעות נוספות: כתבה על המנהיג מסיירת מטכ"ל, על ההייטקיסט הנחוש. מדווחים שהוא, להבדיל, לא יתגורר בבלפור אלא רק יארח שם. מרשים! גם בתחרות המתכון לעוגת ביסקוויט יש ניצחון בנוק-אאוט. אחת פסי-כו-לו-גית והשנייה? וואו. שפית קינוחים!
נראה שההנחה לפיה עד ההשבעה הלחץ על המתנדנדים יעשה את שלו, מתבררת כשגויה. המרד בימינה דועך ויש מי שדואגים לעדכן אותנו שבכלל ב"ממשלת השינוי" יש יותר ביטחוניסטים, יותר נשים ופחות שרים. עובדה. לאלה שעדיין מתקשים לעכל את העובדה שלראש הממשלה יש רק שישה מנדטים, ולמפלגתו נותרו בקושי 100 אלף תומכים, מסבירים לנו שהחלופה גרועה יותר. מי ירצה עוד סיבוב בחירות ללא הכרעה ובזבוז של שני מיליארד שקלים? ומה זה משנה אם מנסור עבאס יקבל 53 מיליארדים? אז קיבל.
סיקור פוליטי שוטף ב-N12:
- לקראת השבעת הממשלה: סיעת ימינה מתכנסת
- יו"ר הכנסת שוקל: השבעת הממשלה - כבר ביום רביעי
- אביב בושינסקי: ברגע האמת - הציונות הדתית זנחה את נתניהו
אם זה המצב, הגיעה העת לשאול את "שאלת ראש הממשלה" לראש הממשלה היוצא: במידה ואכן תושבע ממשלה חדשה בשבוע הבא, האם פניך לאופוזיציה מלא-מלא? זו לא שאלה בעלמא? הרי ב-1999, לאחר שהפסיד לברק בבחירות, העדיף נתניהו לקחת פסק זמן מהפוליטיקה ולהעביר לשרון את שרביט יו"ר האופוזיציה.
נתניהו לא היה הראשון. בן גוריון העדיף מעת לעת להתבודד בשדה בוקר. השיא היה ב-1961, אחרי שכשל בהרכבת הממשלה על רקע "פרשת לבון", תוך שהוא מכונה נקמן ודיקטטור, בחר להרחיק ולחיות במנזר טיבטי. נתניהו עבר את בן גוריון בפז"ם כראש ממשלה, אבל הוא רחוק מלהגיע למעמדו. נוסף על כך, יש לו את "התיק" בסלאח א-דין, כך שהוא לא יכול לטוס לאי בודד.
במערכת הפוליטית רווחת הסברה שכל עוד נתניהו יישאר כיו"ר האופוזיציה, כך יישמר הדבק שמחזיק את ממשלת הטלאים בנט-עבאס, לפיד-מראענה, סער-טאהא. ברגע שנתניהו ייצא מהמשוואה, איש-איש/ח"כ-ח"כ יחזור לכור מחצבתו הפוליטי. אולי. מנגד, יש המעריכים שדווקא האופוזיציונר נתניהו הוא שיוכל להביך, שלא לומר למרר את חייה של הקואליציה: יום אחד הצעות חוק למען להטב"ים, על אפו וחמתו של וליד טאהא שרואה בהם סוטים. יום אחד הצעות חוק כלכליות קפיטליסטיות על חמתה של מיכאלי, פעם הצעת חוק סוציאליסטית בניגוד לעמדת החבר ליברמן. כל זה עוד לפני שדיברנו על ההתיישבות ואפילו על סלילת כבישים למתנחלים. בכנסת לא ינתנו קיזוזים. החו"ל בוטל. מבחינת האופוזיציה, גם לא יהיו שחרורים.
אם לנתניהו יש את הרצון והאנרגיה להילחם ממעמקי הספסלים האחוריים - זכותו. בכל זאת, הוא יו"ר הליכוד ומנהיגה הבלתי מעורער. מה גם שהוביל מפלגה שמספר המנדטים שלה הוא פי 5(!) ממפלגת השלטון. אבל אם נתניהו מתכוון לפרוש בשבוע הבא (היה ואכן תוקם הממשלה) או בעוד שנה (היה ויראה שגוש השינוי שורד יותר מהצפוי), הרי שטוב שיעשה זאת כאן ועכשיו. פרישה כזאת תקרע את המסכה מגוש השינוי: האם הכול היה "רק לא ביבי", או שזו תאוות שלטון בכל מחיר? האם הסתלקותו של נתניהו תגרום לסער לוותר על תיק המשפטים ולחזור לימין? לליברמן לוותר על האוצר - כי ביבי הלך?
במקום השבעת הממשלה, המנדט יחזור לכנסת וזו, בתוך 21 יום, תוכל לבחור את ראש הממשלה הבא. הפעם עם אידיאולוגיה הן של ימין והן של שמאל. הרי גם לדידו של נתניהו, מה הדבר החשוב ביותר? לשמור על הימין כי...שלטון הימין בסכנה! נשבע לכם. שמעתי אותו אומר את זה ערב הבחירות עם מגפון בטיילת בבת ים.