הטעויות של ניסנקורן: מהפוליטיקאי הפופולרי בגוש לפנסיונר
שר המשפטים לשעבר יכול היה להשתבץ כמספר 2 של לפיד או לכבוש את העבודה בקלות, אך הוא בחר להצטרף למיזם החצי-פיקטיבי של חולדאי • ההפתעה היחידה היא המהירות שבה נפל אצלו האסימון בדרך לפרישה • עבור המרכז-שמאל מדובר בבשורה טובה • פרשנות
לפני חודש אבי ניסנקורן היה הפוליטיקאי הפופולרי במרכז-שמאל, חבר קבינט, שר משפטים ודמות מחוזרת. עכשיו הוא פנסיונר. הסטטיסטיקה לא משקרת – עוד שר משפטים פופולרי מהמחנה שלו שלא מוצא את עצמו בכנסת. לפני חודש, כשחולדאי וניסנקורן הקימו את הישראלים, נזכרתי במפלגה חדשה אחרת - עם מספר 2 כדמות פופולרית שהחזיקה בתיק המשפטים. כן, זה הזכיר לי את הימין החדש של בנט ושקד. כמו אז, זה נגמר בבכי. ניסנקורן יכול היה להשתבץ כמספר 2 של לפיד, או לכבוש את העבודה בקלות. במקום הוא ביצע את השגיאה שעלתה לו בקריירה הפוליטית, או כמו שאומרים זאת בימינו: "פסק זמן".
ההפתעה היחידה היא שהאסימון נפל יחסית מהר. לא היה אדם אחד, או סקר אחד, שחשב שחולדאי יכול להגיע למרוץ ראש בראש מול נתניהו, או להזיז ולו קול אחד מהימין. המפלגה נועדה לפתור את בעיותיו, אך רק הגבירה את הפיצול במרכז-שמאל. ניסנקורן הבין זאת לפני חולדאי, והחיכוכים ביניהם הולידו את פרישת שר המשפטים לשעבר.
קריסת הישראלים, שישה שבועות בלבד מהקמתה, מזכירה מיזם חצי-פיקטיבי נוסף - הבחירה הדמוקרטית של אהוד ברק. בשני המקרים המטרה הייתה הרצת מניה באמצעות בזבוז כל תקציב הבחירות בתקופה שלפני סגירת הרשימות כדי להסתפח למפלגה אחרת. אצל שניהם זה מסתיים באופן דומה: קול ענות חלושה.
התפרקות הישראלים היא בשורה טובה למרכז-שמאל, שיבזבז פחות קולות. כמה רבבות הקולות שהתפנו מקלים על העבודה, מרצ וכחול לבן לעבור. כמובן, זאת בהנחה הסבירה שגם משה יעלון יתחבר אל המציאות עד יום חמישי הקרוב - ויפרוש.
לחולדאי אפשר לומר: אל תצטער רון, זה סופו של כל בלון.