קשר השתיקה שהוביל לפרשת יהודה משי זהב

בכל אחת מהידיעות שפורסמו בימים האחרונים על מעלליו המזעזעים של משי זהב, חוזרת ומופיעה העובדה ש"כולם ידעו". יש מי שמעידים על כך כמעט בחיוך, לכל אחד יש משהו במבנה האישיות שכולם רואים ומקבלים בסלחנות. במקרה של יהודה משי זהב, ה"משהו" הזה הוא עיסוק אובססיבי במין והטרדות מיניות של ילדות, ילדים, גברים ונשים.

• חומות השתיקה בפרשת יהודה משי זהב

אחרים מעידים על כך בבהלה, בבעתה או בייאוש: שנים ארוכות של התנהלות מחרידה ואיש לא פוצה פה, איש לא מעז להתעמת. מי שכבר עשו את המעשה האמיץ ואפילו התלוננו למשטרה, גילו שהתיק נסגר מבלי הסבר מניח את הדעת.

אז כולם ידעו? כמה זמן כבר יודעים על כך? מה בדיוק יודעים? מי שהושיט יד לקורבנות? איך ייתכן שכל המידע הזה מסתובב שנים ברחובות מסוימים ולא מגיע לפתחם של עשרות ומאות נבחרי ציבור, עיתונאים ודמויות בכירות שעומדות בקשר יום-יומי עם משי זהב? ואם הגיע - מה פשר השתיקה?

שש עדויות שפורסמו ב"הארץ", עדויות נוספות שפורסמו בימים האחרונים כולל כאן ב-N12, הגיעו לפתחה של עמותת "מגן" שמלווה את הקורבנות. הסיפורים הללו, לא משנה כמה שנים חלפו מאז התרחשותם, הם תעודת עניות לכל מי שהעלימו עין לאורך השנים.

• המתלונן הראשון נגד משי זהב מדבר: "יש עוד אלפים שנפגעו ממנו"

דמויות בעלות השפעה, כוח, מעמד וקשרים זוכות למעטה הגנה מעצם היותן מיוחסות. תחת אותו מעטה הן ממשיכות לבצע פשעים חמורים. את מעטה ההגנה הזה יש להסיר. בשנים האחרונות נחשפו עוד ועוד "גיבורים" שהתגלו שמטרידנים סדרתיים. רק לפני כמה ימים דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעורו של השחקן משה איבגי והרשיע אותו בכל העבירות שבהן הואשם. יותר מדי שנים אנחנו מגוננים בעל כורחנו על מי שתוקפים ופוגעים באחרים, בעיקר באחרות. האחריות להפסיק את התופעה חלה עלינו כחברה.

באותה נשימה, עלינו להגדיר מחדש את המונח החוקי ל"הסכמה". לא קורבנותיו של יהודה משי זהב ולא הילדה שלפי כתב האישום המתוקן לא נאנסה על ידי ירין שרף, יכלו להביע הסכמה. משכך, לא ייתכן שסעיפים בירוקרטיים או חוקי התיישנות מגנים על זכויות התוקף ולא על זכויות הקורבן.

לפני 18 שנים הוענק ליהודה משי זהב הכבוד להדליק משואה של יום העצמאות. צריך להודות ביושר שהבחירה בו לא הייתה לתפארת מדינת ישראל.

הכותבת היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה