ביקשו ממני לכתוב טור לרגל יום האישה. בתור כתבת שעוסקת כבר שנים בנושא האלימות כלפי נשים ונלחמת בהדרת נשים, זה הרי מתבקש. סקירה של מה שהממשלה החדשה חייבת לעשות כדי לדאוג שנשים ירגישו כאן בטוחות, או איך מהפכת MeToo השפיעה עלינו. את הדברים הללו אני מדברת ומבקרת באופן שוטף בתפקיד שלי, כשאני לא בחופשת לידה. הפעם החלטתי לנצל את הבמה למשהו אישי יותר.

לפני קצת יותר משבוע כתבתי טור תגובה על דבריו של נתניהו על תנועת MeToo. תשלימו, זה היה טור טוב. הדברים עוררו המון תגובות, גם בנו של ראש הממשלה צייץ את הטור, ציוץ שמלווה בתגובת בוז כמובן. דווקא התגובות שביאסו אותי במיוחד היו של חברים ועמיתים לעבודה, שביקרו את העובדה שבזמן "חופשת הלידה" שלי אני עסוקה ב"עבודה".

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בת"א (צילום: מאור רוזנשטיין)
מאבק גדול יותר ממניעת רצח, ארכיון | צילום: מאור רוזנשטיין

את העניין שזה לא "עבודה" מבחינתי, אלא משימת חיי, אשמור לפעם אחרת כי זה לא העניין עכשיו, אלא העובדה שעדיין יש קיבעון חברתי על איך אישה צריכה להתנהג, מה זה אימא טובה, וזה כמובן לא מסתדר עם אשת קריירה. "את צריכה להתמסר לזמן עם התינוקת", אמרו לי והחליטו עבורי מה נכון. זה מצטרף לאנשים שבמהלך השנה מעירים לי על שעות העבודה הארוכות, על ה"מחיר" שהילדה שלי משלמת בגללי ותוהים בקול רם "מתי אני בבית". שאלה שאגב, בדקתי, בעלי לא נשאל מעולם.

המאבק על מעמדן של נשים, הוא מאבק הרבה יותר מורכב מ"רק" מאבק נגד רצח נשים. רצח זה הקצה - בדרך יש את כל מה שמסליל את המציאות הזו שבה נשים מוחלשות. זה מתחיל במאבק על אורך המכנסיים, על השירות שלהן בצבא ועל פערי השכר. זה ממשיך בהחלטה על הגוף שלהן בענייני הפלה וטיפול בהטרדות מיניות במקום העבודה. גם העובדה שנשים הן אלו שיוצאות ל"חופשת לידה" ונאלצות לשלם את המחיר בקריירה משפיעה.

האחריות שלנו כהורים

זוכרים שהיה כאן איזה ניסיון קטנטן לאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה? אז שיעור הגברים שיוצאים לחופשת לידה בישראל הוא בין הנמוכים בקרב מדינות ה-OECD ועומד על 1% בלבד. כן, יש לנו עוד הרבה מה לעשות. ב-2021 עדיין יש צורך בחקיקה מיוחדת ובעמותות וארגונים שמטרתם לדאוג לקדם נשים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, בתעשייה ובצבא - כי זה עדיין לא מובן מאליו. נשים עדיין צריכות להוכיח שהן "לא פחות טובות", ש"גם אימהות יכולות להיות נשות קריירה מצליחות".

ילד, כיתה, בית ספר, תלמיד, תלמידים (צילום: נועם רביקין פנטום, פלאש 90)
שיעור גם לבנים, אילוסטרציה | צילום: נועם רביקין פנטום, פלאש 90

אני יכולה לפרוס פה רשימה ארוכה של תקציבים שצריך, מרכזי שיקום והגנה, תוספת עובדים סוציאליים, לא חסר. כל זה יצליח רק אם נשנה גם את השיח, אם נשקיע בחינוך. יש תוכנית מיוחדת על העצמת נשים וזוגיות נכונה במשרד החינוך, שכמובן גם היא עדיין תקועה בגלל תקציבים. עם זאת, גם אנחנו ההורים והמבוגרים לא פתורים מהאחריות שלנו כדי שדברים ישתנו כאן.

השיעור הכי חשוב מבחינתי שאתן לבנות שלי, זה שהבחירה היא שלהן. אם החלום שלהן יהיה כרוך בעבודה קשה ושעות לא הגיוניות, זה בסדר. אם הן ירצו להיות כל יום בבית ב-15:00, זה גם בסדר. זה שיעור שצריך ללמד גם את הבנים שלנו (שבינתיים עוד אין לי) - שמגיע לנשים יחס שוויוני ומכבד, שהבחירה היא שלהן. בשביל זה לא חייבים יום מיוחד.