הגיע הזמן שכל פוליטיקאי יישאל על ביטחונן של נשים

יכול להיות שראש הממשלה שלנו לא יודע מה זה תנועת MeToo? ביום חמישי, בריאיון לאודי סגל בערוץ 13, נשאל נתניהו לדעתו על MeToo. הוא היה מופתע. סגל הסביר לראש הממשלה שמדובר במאבק של נשים נגד הטרדות מיניות. נתניהו מצידו ענה: "מה אני יכול להגיד? דבר טבעי, קורה".

סגל ניסה להבין אם ראש הממשלה מבין איזה מסר הוא מעביר לנשים בישראל בכך שהוא מעסיק את נתן אשל. מי ששכח, אשל צילם נשים מתחת לחצאיות שלהן ללא ידיעתן. לראש הממשלה הייתה הזדמנות פז לומר שהוא מגנה כל מעשה אלים או פגיעה בנשים, להבטיח שיעשה הכול כדי שנשים ירגישו כאן בטוחות. במקום זה, הוא הסביר שאשל הוא חבר, שאינו עובד אצלו, ושילם על מעשיו.

"אדוני, איך אתה ישן בשקט?"

ה"תקרית" הקטנה הזאת בריאיון של נתניהו, שאני בספק אם בכלל יטרח להבהיר אותה כי היא עד כדי כך לא מעניינת אותו, היא המראה הטובה ביותר לכמה הביטחון של נשים לא מעניין את הממשלה. לא את זאת שהתפרקה ולא את קודמותיה. אלו ממשלות שתקעו את התקציב עבור תוכנית חירום למניעת אלימות כלפי נשים, ממשלות שלא קידמו חקיקה שתגן על נשים, שלא יישמו את מה שהבטיחו - כדי שנהיה מוגנות.

אם זה היה תלוי בי, כל פוליטיקאי שהיה מגיע להתראיין באולפנים לקראת הבחירות היה נשאל על הנושא זה. "איך אדוני ישן בשקט כשבשנה החולפת נרצחו 21 נשים? כבר 3 נשים נוספות רק מתחילת השנה?", "מדוע הממשלה שהיית חבר בה לא קידמה את חוק האזיק האלקטרוני להגן על נשים, פתרון שפתאום נזכרו בו לטובת החוזרים מחו"ל?", "כיצד תבטיח שגברים שנעצרו על מקרי אלימות במשפחה לא ישוחררו מבלי שריצו את עונשם באופן מלא, וללא טיפול?".

הם יתקפלו ממבוכה כמו נתניהו? כנראה, אבל בסוף הם יבינו שהם חייבים לספק תשובות. בפעם הבאה שנתניהו יישאל על MeToo כבר תהיה לו תשובה ברורה, תהיו בטוחים. נכון, אלו אולי יהיו הבטחות ריקות בהתחלה, אבל זאת התחלה. לדרוש מהם לדבר על זה, להתחייב לזה, לשים את זה על סדר היום.

זה לא עניין פוליטי. בקיץ האחרון עשרות אלפי אזרחים יצאו לרחובות בדרישה מהממשלה לספק ביטחון לנשים. התפקיד שלנו כתקשורת זה לדרוש את התשובות שמגיעות לציבור.

חבריי למקצוע, בכל כלי התקשורת, הפנייה הזאת היא אליכם. בתוך אינסוף השאלות שאתם מציגים לראשי המפלגות שתראיינו בחודש הקרוב, הקדישו גם שאלה אחת לנושא הזה. לזעקת החירום של נשים בישראל, שנמאס להן להיות אחרונות בסדר העדיפויות, שנמאס להן לחיות בחוסר ביטחון, שדורשות מציאות אחרת. כי אפשר אחרת. אפשר.