אתגר ההתחסנות: במקום להתנשא, צריך להבין ולהכיל את החוששים מחיסון

איך מעודדים אנשים ללכת להתחסן? זאת השאלה שמתחבטים בה גם עכשיו במשרד הבריאות ובצדק. הרי, אם יחוסנו יותר מחצי מיליון בני אדם, בני 50+ שעדיין לא התחסנו, מצבנו יהיה אחר לגמרי: מספר החולים קשה בבתי החולים ירד משמעותית והשגרה תחזור ללא סכנה של קריסה של בתי החולים.

עם זאת, זה לא יספיק. צריכים להיות עיוורים כדי לא לראות שיש בעיה בגילים הצעירים יותר, בעיה שנובעת משלל סיבות. פייק ניוז ברשתות היא סיבה כמעט אוטומטית שאנחנו מרבים לדון בה וגם להעלות אותה על נס באולפנים.

האמת היא שזו לא הסיבה העיקרית. השבוע קיבלנו תמיכה לתחושות שאנחנו מסתובבים איתן כבר כמה שבועות. סקר חדשות 12 שערך עבורנו מנו גבע ומכון "מדגם" קבע, שמתוך האנשים שלא מתחסנים, 41% חוששים מתופעות הלוואי של החיסון ו-30% לא בטוחים ביעילות שלו. רק 10% לא מתחסנים בגלל המידע שמתפרסם ברשת, ושימו לב – רק 4%, הרבה פחות ממה שציפינו, לא מתחסנים כי אין מספיק הטבות למתחסנים.

בעברית פשוטה – אלו לא ההטבות, אלא ההתלבטויות. זה לא הכזבים ברשתות אלא ההרהורים והמחשבות. אז מה עושים? מרימים ידיים? ממש לא. משתמשים במדע, מנגישים אותו לציבור, מדברים עם הציבור, מדברים אליו. מה לא עושים? בעיקר לא מתנשאים מעל הציבור שלא רוצה להתחסן. לא מטיחים בו כמעט בתמיהה: "איך אתה לא רוצה להתחסן?" או "איך אתה לא מבין שאתה פוגע בסביבה?".

ככה לא משכנעים לא את המתלבטים ולא את החוששים. את הפחדים של הציבור צריך לפרק, להבין, להכיל. בני אדם הם הרי יצורים תבוניים וחברתיים וכדי לשכנע אותם צריך להשתמש באינפורמציה – ואז לחשוב איך מנגישים אותה. לתת פייט מול ים השטויות שמציף לכולנו את הוואטסאפים. מי שחושש באמת מהחיסון, לא ישנה את דעתו בגלל אופציה להיכנס לחדר כושר.