הממשלה מתכננת להתקין תקנות אשר יתנו כניסה לעסקים ולאירועי תרבות בהצגת תעודת מתחסן או אישור החלמה ממחלת קורונה, מה שקרוי "דרכון ירוק". הצורך והרצון לאפשר פתיחה של המשק, בצד שמירה על בריאות הציבור מבורכים: זה זמן רב מדי שהמסחר, התרבות והפנאי משותקים. מדינת ישראל היא שיאנית העולם בימי סגר מלא, זאת מבלי שהוכח ערכו של צעד דרקוני זה במניעת תחלואה ותמותה ממגפה, פרט ליכולתו "לשטח את העקומה" בטווח הזמן הקצר.
ערכם של צעדי המנע האוניברסליים, כמו מניעת התקהלות, ריחוק פיזי ועטיית מסכות במקומות סגורים, הם המשמעותיים במניעת הדבקה. מנגד, נזקיו הקולטרלים של סגר לבריאות הציבור ואובדן שנות חיים כתוצאה שלו עולים על תועלתו.
מהערכה שנעשתה על ידי חוקרים מ"מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה" עולה כי שבוע אחד של סגר, גורם לאובדן של 46 אלף שנות חיים לציבור מנזקים אגביים. נתון זה שקול למוות של 5,000 בני אדם מקורונה, לעומת הצלת 100 חולי קורונה ממוות. נשאלת השאלה, האם התניית פתיחת המשק ב"דרכון ירוק" נכונה מבחינה בריאותית והאם יש בה צורך. כמו כן, צריך לחשוב על השלכותיה האפשריות.
החיסון לקורונה הוא חיסון חדש והנתונים לגביו מצטברים ועדיין אינם ברורים לאשורם. יעילות של 95% במניעת תחלואה קשה, כפי שנמצא במחקרים קצרי הטווח של פייזר ומודרנה, היא תוצאה מעודדת. עם זאת, היעילות בחיים האמיתיים עשויה להיות פחותה, כפי שנראה בחיסונים רבים אחרים. נתונים ראשוניים מקופת החולים מכבי שירותי בריאות, בשיתוף מכון המחקר KI, מרמזים שהמספר נמוך יותר בכל הנוגע למניעת אשפוזים ומניעת הדבקה. יעילות לא מלאה של החיסון, לצד אי ודאות באשר למידת ההגנה שמספקת החלמה מהמחלה עצמה, מעמידים בספק את הנחת היסוד העומדת בבסיס "הדרכון הירוק", כי המחזיק בו אינו עלול להדביק ולהידבק.
יתרה מזאת, הדבר עלול לעודד התנהגות לא זהירה בקרב מחוסנים אשר, כאמור, חלקם אינם חסינים. כתוצאה מכך, המחלה עלולה להמשיך ולהיות מופצת. המשך נקיטת אמצעי זהירות בסיסיים כמו ריחוק פיזי ומניעת צפיפות והתקהלויות גם בקרב מחוסנים ימשיכו אם כן להיות כורח המציאות עוד פרק זמן. במובן הזה, יש לומר נכוחה שבאוויר הפתוח הכי בטוח, כך שמרכזי קניות פתוחים ואף קניונים יהיו בטוחים, היות שהחלל שם פתוח או שיש תקרה גבוהה. נקודות התורפה הן נקודות הכניסה ופנים החנויות עצמן, היכן שעלולה להיות צפיפות המהווה כר נוח להדבקה.
ההישג העיקרי של מבצע החיסונים בישראל הוא בחיסון מרבית האנשים בקבוצות הסיכון נגד מחלת הקורונה, אלו העלולים להידרדר לתחלואה קשה. מעל 90% מהחולים קשה הם בני 60 ומעלה: החיסון, ביחד עם החסינות הטבעית שנרכשה בקרב רבים מהם, כבר הביאה לדעיכה בתחלואה הקשה והתמותה. גם אם תהיה עלייה מסוימת בתחלואה הכללית בעקבות פתיחת המשק, הסבירות שתוביל לתחלואה קשה, עומס על מערכת הבריאות ותמותה - היא נמוכה. לכן, השימוש ב"דרכון הירוק" אינו נחוץ ואין בו צורך אמיתי. ניתן לפתוח את המשק והעסקים מיד תחת הגבלות התו הסגול, שהם אמצעי ההגנה המוכחים והבדוקים ביותר נגד הדבקה, ללא צורך בתעודת חסינות.
עידוד ההתחסנות בדרך של תמריצים צוינה כאחת הסיבות להנפקת "הדרכון הירוק". נראה ששיעור ההתחסנות הגבוה בישראל מייתר במידה רבה את הנימוק הזה. גם ארגון הבריאות העולמי ממליץ על פנקס חיסונים רגיל לצורך מעקב צוות החיסון בלבד ושולל שימוש חוקי או משפטי בתעודות אלו. מדינות כמו בריטניה, אירלנד וגרמניה כבר הודיעו כי הן מתנגדות לרעיון. נוסף על כך, הסכנה של זיוף תעודות וגנבת זהויות היא אמיתית, מצב שיעמיד בסיכון נוסף את המתקהלים הסומכים בטעות על "הדרכון הירוק".
מערכת שיקולים בריאותית נוספת היא המערכת האתית-רפואית. השימוש ב"דרכון ירוק" מהווה סימון של אוכלוסייה מתוך שיקול רפואי. זו גישה שלא ננקטה מעולם ברפואה המודרנית ומהווה פתח לשימוש במידע רפואי כתנאי לזכויות או להשתת הגבלות. היא גם חותרת תחת עקרונות הסודיות הרפואית. האם נכון למנוע מאדם כניסה לקניון או חדר כושר רק כי בחר שלא להתחסן? האם זה מידתי למנוע מאדם להמשיך בעבודתו כי בחר (או שאינו יכול) להתחסן?
הגדרה של שתי אוכלוסיות בציבור, בעלות זכויות שונות על פי מאפיין רפואי, מסמנת פי תהום בחברה. בעת משבר, תפיסת האיום על ידי ההנהגה והציבור משליכה על עוצמת הצעדים שהממשלה נוקטת והציבור מוכן לקבל. במגפת הקורונה הממשלה בחרה מלכתחילה באסטרטגיה של הפחדת הציבור ודמוניזציה של המחלה. זו גישה שגויה בניהול המשבר, מה שפגע באמון הציבור אך הטיל אימה כזאת שהציבור כיום מוכן לקבל פעולות קיצוניות הפוגעות בו. יש מקום לשכך כעת את הפחד, להכניס את האיום לפרופורציה ולהכניס תקוות בציבור.
בנקודת הזמן הזו, כאשר מיליוני אנשים בישראל מחוסנים, אין סיבה שלא לפתוח מיד את המשק כולו ולהחזירו לפעילות, תוך המשך הקפדה על כללי הגנה בסיסיים, ללא צורך בהתניה של "תעודת חיסון". המשך הסגר בפועל, גם אם נעשו הקלות מסוימות, הינו שגיאה קשה מבחינה בריאותית וכלכלית ויש לסיימו לאלתר.
בנוסף, יש דבר לא פחות חשוב - גם את מערכת החינוך צריך וניתן לפתוח מיד. חינוך ילדינו חשוב לא פחות מהמסחר, אולי אף יותר, וגם שם נזקי הסגר עולים על תועלתו.
הכותב הוא מרצה לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, ממקימי צוות הטיפול במגפות, חבר "מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה".