שר האוצר משה כחלון יעזוב בקרוב את הפוליטיקה, כפי שפרסם עמית סגל ב"אולפן שישי". כחלון ימשיך לכהן כשר אוצר עד שייכנס שר אוצר אחר לתפקיד – וכרגע לא ברור מתי זה יקרה. הגירעון, הסבסודים והמאבקים הממשלה: כך ייזכר כחלון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
רשימת הישגים במשרד האוצר
1) לאורך כל שנות כהונתו נמדדה צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה.
2) תוספת שכר משמעותיות לחיילים במהלך הקדנציה – הישג שכחלון מאוד מתגאה בו.
3) סבסוד צהרונים וגם תוכנית "נטו למשפחה", שסייעה יותר למשפחות במעמד הביניים.
4) הגבלת שכר הבכירים – בעיניי זה הישג, גם אם הבנקאים עשויים להגיד אחרת.
5) שימש כשומר הסף של הממשלה – זכורה המלחמה שלו לצד מערכת המשפט והמלחמה למען תאגיד השידור "כאן". כחלון גם אמר שלא יישב עם נתניהו תחת כתב אישום – בהמשך זה קצת התגמש, וכיום הוא יושב בממשלת המעבר של נתניהו.
רשימת הכישלונות
1) כחלון פתח את הקדנציה במשרד האוצר באופן צולע כשהחליט לא לעסוק במתווה הגז, למרות האמירות המפורשות בקמפיין הבחירות.
2) גירעון גבוה בסוף הכהונה – השר לא יכול היה להשתלט על הגירעון, בין היתר בגלל שלא הייתה ממשלה קבועה ולא ניתן היה לקצץ.
3) היעדר נכונות למאבקים קשים - הוא לא רצה להתמודד עם מוקדי כוח, הייתה לו ברית עם ההסתדרות ועם היו"ר הקודם אבי ניסנקורן. היו שקראו לכחלון "שר אוצר מחויך", שפחות רצה להילחם ולעשות רפורמות כואבות.
לי כפרשנית כלכלית יש הרבה "שעות כחלון", ואני סבורה שבסיכום הכולל כחלון היה שר אוצר טוב. הנתונים היבשים של אבטלה וצמיחה, שהם בסוף הנתונים המשמעותיים, הם טובים במהלך כהונתו. צריך להגיד שזה גם בזכותו של השר הקודם יאיר לפיד, שהשאיר לו קופה ותקציב במצב טוב אחרי קיצוצים מאוד גדולים שעשה ושילם עליהם מחיר פוליטי כבד.
מה שראיתי בכחלון לעומת שרים אחרים ומה שייזכר באמת מכחלון זה שהוא היה יותר חברתי. ראיתי הרבה שרים שמתיימרים להגיד שהם חברתיים אבל לא באמת היו כאלה. אני לא חושבת שיש היום הרבה פוליטיקאים חברתיים, בטח לא בצד הימני של המפה.
לעומת רבים, על כחלון ראו שכן אכפת לו מהחלשים, שהוא זוכר את הילד שהגיע מאולגה. אובדנו הוא משמעותי לליכוד: דווקא המפלגה שמאוד נשענת על קולות הפריפריה, אין בה הרבה קולות חברתיים בולטים נכון להיום - במיוחד לא בצמרת המפלגה.
נתניהו איפשר לו אוטונומיה מאוד גדולה בתחום הכלכלי: כחלון יישם את מה שנתניהו עשה כשר אוצר תחת שרון, כשביקש עצמאות כלכלית מוחלטת. היו הרבה עליות ומורדות ביחסיהם, שהגיעו לשיא כשכחלון אמר "אני וביבי כבר לא". בהמשך הוא חזר בו אך היו הרבה ויכוחים: דווקא אחרי הבחירות האחרונות, כשהוא השתלב ברשימת הליכוד, הייתה פריחה ביחסים שלהם.
לדעתי השילוב של כחלון בליכוד היה מיותר – אם זו תחושת המיצוי שהוא מדבר עליה, הוא היה צריך לפרוש באפריל אחרי שזכה בארבעה מנדטים בלבד. הוא חיכה מאז כמה חודשים, מיותרים בעיניי. מה כחלון יעשה עכשיו? יש הרבה מאוד שמועות בשוק על ג'ובים עסקים שמוצעים לו, אך אני לא רואה את זה קורה כל כך מהר. הוא עדיין צעיר יחסית והוא יצטרך למצוא ג'וב אחר – רק אחרי שיהיה שר אוצר אחר.
לדעתי כחלון מאוד התאכזב גם מתנועת המצביעים המעטה, והוא אומר שהתאכזב גם מהתקשורת ובינתיים הוא מסרב להתראיין אפילו לתת הצהרה. נהוג לצפות מאדם בסדר הגודל שלו, פוליטיקאי שהנהיג מפלגה של 10 מנדטים, שר מרכזי, שיבוא ויצהיר על עתידו. מצד שני הייתה פעם אחת שהצהיר שהוא פורש ולאחריה הוא חזר - אז רק הזמן יגיד.