התמונות מהרכבת התחתית בבירת בריטניה צולמו הבוקר (שלישי), שעות בודדות אחרי שראש הממשלה הכריז שבריטניה כולה תחת עוצר. כמה מהרכבות התחתיות היו מלאות עד אפס מקום. חלל סגור, מתחת לאדמה, מאות אנשים מתקבצים צפופים יחד - איך נאמר, זה לא כיף גדול בעיתות שגרה ועוד פחות כשנגיף קטלני משתולל בחוץ.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות  

  

רבים בציבור הבריטי אולי לא מבינים, לא רוצים להבין, את חומרת המצב והסכנה הפוטנציאלית אבל האמת היא שקשה להאשים אותם. כשההנהגה מהססת והפכפכה אי אפשר להתפלא שאנשים לא בדיוק מבינים איך צריך לנהוג. במשך שבועות הנהיג בוריס ג'ונסון מדיניות מתירנית בכל הקשור לקורונה. גם כשהווירוס תקף בעוצמה את סין, כשכבר הגיע לאירופה ואפילו כשהיה כבר ברור שהוא משתולל ברחבי בריטניה, החיים כאן נמשכו כרגיל. 

דיברנו בעבר על מדיניות חיסון העדר, המחשבה שאולי עדיף לאפשר לרוב האוכלוסיה להידבק בנגיף וכך לקוות שתתפתח חסינות טבעית שתגן על הציבור מפני התפרצויות עתידיות. ארגון הבריאות העולמי אמר שזו מדיניות מסוכנת, לא הייתה עוד כמעט מדינה בעולם שנהגה כך אבל הבריטים התעקשו. אנשים נקראו ללכת לעבודה, בתי ספר וגנים נשארו פתוחים, חנויות עבדו כרגיל וכך גם טיסות לחו"ל ואירועים גדולים. בזמן שבאיטליה הוטל עוצר ובצרפת ביטלו אירועים גדולים בבריסטול נערך חצי מרתון ובצ'לטנהאם מירוץ סוסים עם 70 אלף צופים. לחסינות העדר, כפי שציינו כמה כמה פעמים, יש היגיון אבל היא צריכה להיות מלווה במדיניות מתאימה.

התחזיות הראו שהתוכנית הבריטית יכולה להוביל למאות אלפי מתים. ג'ונסון החל לשנות כיוון אבל באיטיות. לכל אורך הדרך הקפיד ראש הממשלה לומר שהמדיניות שלו מגובה במדע וברפואה. בכל מסיבות העיתונאים הגדולות ניצבו לצידו ראש מערך הרפואה הפרופ' כריס וויטי, והמדען הראשי סר פטריק וולנס. "המדע אומר שאין תועלת בעוצר כרגע", אמר ג'ונסון מספר פעמים. לפני חמישה ימים אמר גורם בממשלה: "אפס סיכוי לעוצר על לונדון". המסר היה ברור, הטון חד משמעי ומשכנע, המספרים והמודלים לא טועים.

אלא מה, מתחת לפני השטח הרוחות סערו. כל אדם שעוקב אחרי הנעשה בעולם ואחר המספרים בבריטניה הבין שמשהו לא מסתדר. השוואה בין בריטניה לאיטליה הראתה שהבריטים נמצאים באופן מתמיד וקבוע בין 15-14 ימים אחרי האיטלקים, הן במספר המתים ובמספר הנדבקים.

הנתונים מראים - הבריטים בעקבות האיטלקים

בסוף השבוע האחרון התריעו מומחים בקיאים בפני ג'ונסון, התחננו ממש, שיזום עוצר כללי על בריטניה באופן מיידי, אחרת איטליה ממש מעבר לפינה. ג'ונסון ראה את המספרים והבין שאין ברירה. 

ביום שני בערב הקליט ג'ונסון ושידר הודעה לציבור. "אני מורה לכם להישאר בבית", אמר לציבור, "זו שעת חירום לאומית". אלא שרוב הציבור עסוק בחיים עצמם, רוב הציבור הבריטי לא עוקב אחרי כל התפתחות, לא קורא מודלים ומחקרים. רוב הציבור עד אתמול שהמדע אומר משהו אחד ולפתע דורשים ממנו לעשות ההפך. המדע השתנה? המספרים השתנו? לא. המספרים בבריטניה עולים בקצב קבוע, התחזיות היו ברורות מההתחלה, האזהרות נשמעו ברחבי העולם. אז הבריטי הממוצע קם הבוקר ולא בטוח שהוא ממש מבין על מה כל המהומה. מי צדק? ג'ונסון של היום או ג'ונסון של אתמול?

המדיניות נותרה לא ברורה. ראש עיריית לונדון גם הוא רואה את התמונות מהרכבות התחתיות ומצייץ היום כך: "אני לא יכול לומר את זה במילים חזקות יותר. אנחנו חייבים להפסיק את כל השימוש הלא נחוץ בתחבורה ציבורית עכשיו". אלא מה, התחבורה הציבורית עוד מתפקדת. 

לפי ההנחיות אנשים מתבקשים לעבוד מהבית אלא אם הם לא יכולים, אם העבודה חיונית. באופן טבעי, מנהלים רבים רואים את עצמם ומקום עבודתם כחיוניים וקראו לעובדים להגיע. רשת ביגוד הספורט "ספורט דיירקט" עוררה סערה כאשר הבוקר הודיעה שהסניפים שלה יישארו פתוחים - רק כדי להוציא לאחר מכן הבהרה שלמעשה הסניפים ייסגרו. כעת מבקשים בממשלה להטיל סנקציות על מעסיקים שיכולים להרשות לעובדים שלהם לעבוד מהבית אבל לא עושים זאת.

הזיגזג של ג'ונסון מחוייב המציאות, גם כעת לא בטוח שהעוצר יעזור לשפר את המצב של בריטניה, אבל ההססנות, בזבוז הזמן, והמסרים המנוגדים הופכים את המאבק הבריטי בקורונה למבולבל ומבלבל - ונכון, אפשר להפנות אצבע מאשימה לאזרחים אבל אולי כדאי להרים את העיניים אל מעל ההמון הצפוף בטיוב ולהסתכל מעט למעלה, אל האנשים שאומרים לציבור מה הוא אמור לעשות ולמה.