מנכ"ל שיבא איציק קרייס: "אני שואף לתפקיד ברמה הלאומית"

פרופסור איציק קרייס, מנהל המרכז הרפואי שיבא-תל השומר, הוא מסוג המנהלים שנושאים את האחריות הכבדה ביותר על כתפיהם: חיי אדם. במהלך הקריירה שלו, הוא עמד בפני החלטות שהיו הרות גורל עבור מספר עצום של אנשים - כרופא, כקצין רפואה ראשי וכמי שנמצא כיום במוקד קבלת ההחלטות של המדיניות הרפואית הציבורית. בשיחה עם לילך אשר טופליסקי מספר קרייס כיצד הוא מקבל החלטות הרות גורל כאלו, איך הוא הופך רפואה שמונעת משיקולי עלות-תועלת לכזאת שהופכת למנוע צמיחה, ומסמן את היעד הגדול הבא בקריירה שלו.

תחת הובלתו, שיבא הפך להיות אחד מעשרת בתי החולים הטובים בעולם. קרייס לא חושב שההצלחה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל היא דבר חריג, ומאמין שיש למדינה את הכלים להיות מובילה עולמית במגוון רחב של תחומים. "יש פה את האנשים, את האנרגיה. צריך את המנהיגות הנכונה ואפשר לעשות את זה". לדבריו, ההצלחה של שיבא מושתתת על "האיזון הנכון שבין חדשנות, יזמות, המנטליות של הסטארטאפ, המסירות, ההקרבה, הרצון להיות מובילים - לבין ניהול, סדר, חזון, אסטרטגיה, יעדים ותוכניות. כשמחברים את שני הדברים האלה אז אפשר גם לייצר הובלה".

תן לי דוגמה בתחום הזה - של לקחת החלטה על יזמות, על טכנולוגיה - ולהכניס אותה לתוך מערכת כזאת.

"לפני כמה שנים היינו צריכים להחליט כמה משאבים להקצות לפיתוח החדשנות, לפלטפורמה שלנו שנקראת ARC (Accelerate, Redesign, Collaborate), שהיא פלטפורמה ליצירת חברות חדשות, פטנטים, שאחר כך גם אפשר לייצר מהם צמיחה כלכלית. במיון תמיד חסרה עוד אחות וצריך עוד רופא וצריך עוד בניין ועוד מכשיר, אבל החלטנו לפני כמה שנים להשקיע חלק גדול מהמשאבים הפנויים שלנו גם בלבנות את העתיד. היום אנחנו צריכים להחליט כמה להשקיע ב-AI. האם הדולר או השקל השולי שלי צריך ללכת לעוד בניין או MRI? זה חשוב, או שאנחנו צריכים להשקיע את מירב הקשב והמשאבים שלנו בלייצר רפואה אחרת. ויש לנו הזדמנות, העולם עובר מהפכה. זו דוגמה להחלטה אסטרטגית. ואנחנו נמצאים במקום שאנחנו יכולים לקבל את ההחלטה הזאת, וכנראה גם ניקח את ההחלטה ללכת ולעשות את המהפכה הגדולה הזאת".

בוא נחזור לרגע שבחרת להיות רופא. היית נורא צעיר. מה הביא אותך לשם?

"את ההחלטה לקחתי בגיל 17 כי אני עתודאי. אני יכול לספר לך איזה סיפור שאת רוצה... אבל האמת האמת - אבא שלי אמר לי 'אתה הולך להיות רופא'. אני לא יודע איך בגיל 17 אנשים לוקחים החלטה על מה שהם הולכים לעשות 70 שנה קדימה, כי רפואה זה מקצוע לכל החיים, ואני מודה היום שהדבר שהכי השפיע עליי זה שהוא לא השתמש בביטויים כמו 'אולי' ו'תשקול'. הוא אמר לי את מה שאני לא מעז היום להגיד: 'אתה הולך להיות רופא'. ואיכשהו זה הסתדר. אני אשמח על ההחלטה הזאת".

על אף שהוא רואה את המפגש בין רופא לחולה כבסיס של המקצוע, קרייס סבור כי יש נדבכים נוספים רבים שנבנו מעל זה, המשפיעים על תחומי חיים רבים. "בריאות היא לא רק עלות, זה לא רק הוצאה", הוא אומר. "היא גם בסיס ומנוע לצמיחה כלכלית. היום אנחנו מלמדים איך להפוך בריאות שמונעת מעלות למנוע צמיחה"

תן לי דוגמה.

"מ-2016 לא היתה שנה נורמלית אחת, גם בישראל וגם בעולם. עמדו בפנינו שתי ברירות: מערכת ציבורית גדולה שמונעת מעלות בבסיס שלה. אחת, לך תמקסם את כמות המשאבים שאת יכול להביא, בעיקר מול ממשלות. אפשרות שנייה - תסתכל על הארגון שלך ותזהה מנועי צמיחה שיכולים להביא צמיחה כלכלית. מה יש למדינה הזאת, מה יש בבריאות בכלל בעולם ובישראל בפרט שיכול להוות מנוע צמיחה כלכלי? יש לנו אנשים, יש לנו שכל, יש לנו חוצפה, יש לנו דאטה, יש לנו חולים (אנחנו מוסד מאוד גדול), המערכת מאורגנת, מסודרת. ישראל היא גם מערכת בריאות מאוד טובה ומסודרת. בואו ניקח את השכל האנושי ונייצר ממנו צמיחה. 2024 היתה שנה קשה מאוד למדינת ישראל ואנחנו צומחים - שני אקזיטים במיליארד דולר לבית חולים אחד. בשיבא יש היום 120 חברות".

התפתחויות כאלה, מסביר קרייס, מייצרות צמיחה גם מעבר לבית החולים עצמו. "אחת החברות שלנו, אינוולב, שנמכרה לענק כמו אדוארדס, פיתחה מסתם שאפשר להחליף אותו לא בניתוח. השאלה עכשיו היא איפה יהיה מרכז הפיתוח. הוא יהיה בישראל, כי זה מייצר משרות וזה נכון וזה טוב. המאות מיליוני דולרים של האקזיט הם לא רק מנוע צמיחה לשיבא אלא גם למשק הישראלי. אפשר לייצר במערכות ציבוריות מצויינות מנועי צמיחה מבפנים. זו בריאות שאינה מונעת רק מעלות. אנחנו חושבים אגב שאפשר לעשות את זה בארגונים חברתיים אחרים בישראל ובעולם".

ההחלטה - העונה השלישית

"הבנו מאוחר ששירות זה הכי חשוב": מנכ"ל הבנק הגדול במדינה פותח הכל
"אנחנו לא חיים בוואקום": הסודות של יו"ר פוקס נחשפים
"אני נציג של העם הזה בשביל לעשות קולנוע": הנער מדימונה שהפך למפיק הגדול בישראל"
אלי הורביץ אמר לי 'תתחרטי שלא באת לטבע'": הכימאית שהפכה לאחת היזמיות המשפיעות בתעשייה

לאחר שסיים את לימודיו כעתודאי, קרייס החל לשרת כרופא בצה"ל ובתום קריירה צבאית ארוכה ומרשימה - הגיע לראשות הפירמידה, כשהתמנה ב-2011 לקצין רפואה ראשי. הוא מעיד כי סימן את היעד הזה מההתחלה. "אני לא יודע להגיד לך בדיוק אם זה היה בגיל 18 או 19 אבל מהר מאוד הבנתי שאני רוצה להיות קצין רפואה ראשי", הוא אומר. "מאוד אהבתי את הקריירה הצבאית שלי, את מה שעשיתי בצבא. התחלתי בגדוד צנחנים והתקדמתי אחר כך בכל הדרגות בדרך".

קרייס נזכר בהחלטה חשובה שקיבל בתפקיד שהשפיעה על חייהם של חיילים רבים. "הצורה שבה אנחנו מודדים את מערכת הרפואה הצבאית במלחמה היא לפי שיעור המתים מסך הפצועים. ראינו שאנחנו פחות טובים מהאמריקאים. היינו צריכים לקבל החלטה - האם אנחנו שואפים לרדת מ-10%. זו החלטה שקיבלנו בזמן שהייתי קרפ"ר ובאמת הצלחנו בצוק איתן לרדת אל מתחת ל-10%. זה הישג אדיר כי כל אחוז מתורגם לכמה עשרות ששורדים. יורשיי בחיל הרפואה הצליחו להוריד את אחוזי התמותה האלה. לפעמים, כשאתה שם רף גבוה - אלא שאיתך או אחריך יעלו את הרף לעוד יותר גבוה וזה באמת אחד ההסברים למה שראינו במלחמה הזאת - היכולת להציל כל כך הרבה חיים מהפצועים".

המעבר מהקריירה הצבאית היה הכשרה לבוא ולנהל את הארגון הענקי הזה? את שיבא?

"האמת, אני מדבר עם אנשי צבא רבים שפורשים שבאים להתייעץ איתי. אני אומר להם: 'תראו, אנחנו האנשים הכי משימתיים, הכי מסורים, אנחנו יודעים לנהל, אנחנו יודעים להסתכל קדימה, אנחנו יודעים לתכנן, אבל אין לנו מושג אמיתי באיך העולם מתנהל בחוץ'. ומי שמבין את זה - מצליח, אבל אם אתה בא בגישה של 'ניהלתי 50 אלף אנשים אז אני יודע'... לשמחתי מי שקלט אותי בשיבא, זאב רוטשטיין ומוטי שני, והיתה לי את הזכות ללמוד ולמדתי".

אני שמה לב שכשאתה מדבר על שיבא אתה מעביר את זה לרמת המדינה, ואני שואלת את עצמי כשאני מסתכלת עליך "מתי איציק, עם כל מה שהוא מביא - הערכים, המסירות, התשוקה הזאת, הניסיון, הידע במערכות ציבוריות - ייקח את זה לשלב הבא? לשלב הלאומי?"

"תמיד יש בתוכי את הרצון ללכת ולהשפיע יותר, לעשות יותר. ואני מדבר על המערכות הציבוריות, לאו דווקא הבריאות - בכלל החברה בישראל. במיוחד אחרי 7 באוקטובר ומה שקרה לנו, וזה לא רק המלחמה זה גם התהליכים הפנימיים שקורים בישראל. אז הרצון הזה לעשות משהו אחר ברמה הלאומית קיים. אני צריך לשאול את עצמי האם זה יותר או פחות משיבא, או האם בשיבא אני עושה מספיק. אבל זה דבר שתמיד קיים ויום אחד אני אחליט".