אייל גולן - "שירי כיף ומצב רוח"

אין תמונה
פטריק סבג וארז לב ארי, "העץ הבודד"

אז נכון שזה לא אלבום שאייל גולן הוציא בעצמו, אלא מפיקים שמחזיקים בזכויות על ההקלטות האלה, ונכון שמדובר באוסף שלמעשה מאגד שני אלבומים ישנים שלו - "הופעה חיה" מ-96' ו"חלומות" מ-2003, אבל התוצאה כאן היא לא פחות מנעימה ואף כיפית, ומזכירה את הקונספט של "הפרויקט של רביבו": 17 מחרוזות וביצועים לשירים, שכולם קאברים ללהיטים מוכרים, מהרפרטואר של זוהר ארגוב, שלמה ארצי, ישי לוי, בעז שרעבי, רמי קלינשטיין ואחרים.

המחרוזות כוללות שירים ותיקים ואהובים כמו "אלינור", "ים של דמעות", "מרלן", "תלתלים שחורים", "תפוחים ותמרים", "ילדתי", "רחוק רחוק", "מטאדור", "לשכת עבודה", ועוד רבים. גולן גם שר בערבית ב"דן ודנה", "לילה זיד אקטר" ו"בעד כונתום", במרוקאית ב"עין הזרקא" ובטורקית ב"סוא סוא". בין השירים שמופיעם כבודדים באלבום נמצא השיר "סעידה", שנכתב כמחאה על פרשת ילדי תימן. כמו כן מופיעות הגרסאות של גולן ל"האהבה הישנה" של ארצי והביצוע המפורסם ל"חלומות" של רוחמה רז, והכל ביכולות הביצוע המיוחדות של גולן, גם אם הן מלפני 17 ו-10 שנים.

>> אלבומים ישראלים לחג - חלק א'

 

שרית חדד - "ימים של אהבה" חלק א'

שרית חדד, עטיפת אלבום
שרית חדד, "ימים של שמחה" | צילום: אלון שפרנסקי

האלבום של שרית חדד יצא כבר לפני חודשיים וחצי, ועדיין יהיו כאלה שישמחו לקבל אותו במתנה. היא ממשיכה להצטיין בו ושומרת על על הסטנדרטים הגבוהים שהעמידה באלבומה הקודם "20", עם כל המוטיבים שהפכו אותה לאמנית שהיא היום, וברמות דיוק שלא נופלות מהישגיה הגדולים מהעבר, תוך כדי שהיא ממשיכה להוביל את השינויים בז'אנר.

האלבום הזה שלה גדוש בשירים טובים מסגנונות שונים. בז'אנר הערבי - "הקשיבו חבריי" (שיושב על "יא עוואז אל פלפילו" של פריד אל-אטרש), "באת אליי" ו"יא חביבי", שמערבב גם בלקני ודיסקו. שלושה שירי תפילה- "אבי שבשמיים", "ובאת אליי", "אור לנשמה", שיר אחד על אמא, שלוש בלדות אהבה - "געגועים"  שממשיך את "מאחלת לך" מהאלבום הקודם, "אהבה אין סופית" ו"תחזרי" המרגש והמושלם. ארבעה שירי פופ-דאנס-ים תיכוני לרחבת הריקודים, ברמות משתנות של קצב - שיר הנושא "ימים של שמחה", "בום בום", "לך ותגיד לה" ו"בדד". שני שירים במקצב ספק בלקני ספק מרוקאי - "אתה מכיר אותי" המעולה _לכאורה שמח אבל מדבר על פרידה), ו"פעמונים" שהלחין והפיק בכישרון רן שם טוב מ"איזבו". ואפילו דיסקו-דאנס מובהק עם טקסט עצוב ודכאוני וליווי מזרחי ברקע בדמות "נסעתי כל הלילה". יש כאן הכל מכל כל, ולא רק עבור המעריצים המיידיים של חדד.

 

משה פרץ - "כל המילים השמחות"

משה פרץ, עטיפת אלבום, כל המילים השמחות
משה פרץ, "כל המילים השמחות" | צילום: רונן אקרמן

זו היתה אחת השנים היפות בקריירה של משה פרץ בפרט ובחיים שלו בכלל, כשלצד החתונה והטלוויזיה הוא לא שוכח גם לעשות מוזיקה, לכתוב שירים, להקליט, לעבד, לנפק להיטים ולהצטלם לקליפים. ב"כל המילים השמחות" משה פרץ מראה על התפתחות והתקדמות, כשהוא ממשיך לאחוז בשתי קצותיו של המקל - גם להיות הקצה הפופי ביותר של המזרחית, וגם להעמיק בז'אנרים כמו מוזיקה ערבית וטורקית. בנוסף הוא מעז, ממש כמו אייל גולן, לנסות ולחפש טריטוריות חדשות עבורו.

האלבום כולל דואטים עם אגם בוחבוט מ"בית הספר למוסיקה" בשיר "ילדה קטנה" ועם ליאור נרקיס בלהיט הקיץ "מול כל העולם", וכן את הלהיטים שיצאו לרדיו "אולי הלילה" הרוקי-דאנסי, "הטעם הישן" הערבי העתיק, "הראשונה" הרומנטי ו"חלמתי".

לצידם מופיעים כאן בלדת הנושא הנעימה "כל המילים השמחות", שיר התפילה "אלוהיי שבשמיים", השיר "בן אדם" בסגנון הרטרו של המזרחית לשנות ה-80', בלדת הדיכאון "יום עובר" בה הוא מזכיר את זוהר ארגוב ז"ל, השיר הרומנטי "גר בליבך", "זכרונות" הנוסטלגי, "את שאהבה נפשי" המתגעגע, "המתח באוויר" - שיר פופ-ים תיכוני קצבי עם פתיחה אירית, וההפתעה של "תופס אותי חזק" עם פתיחת רוק-ג'אז סוערת. פרץ מרשה לעצמו לגעת כאן בחומרים מגוונים, ומצליח להעביר אותם מבלי ליפול. האלבום הזה אמור להיות עוד שלב בסולם שלו, שממנו הוא צריך להתקדם ובפעם הבאה לנסות להמציא את עצמו מחדש.

 

עומר אדם - "מוזיקה ושקט"

עומר אדם, עטיפת אלבום, מוזיקה ושקט
עומר אדם, "מוזיקה ושקט" | צילום: דורון עדות

תשעה עשר שירים יש באלבום החדש והשלישי של עומר אדם "מוזיקה ושקט", אלבום שמתחיל בשיר שקט" ומסתיים בשיר "מוזיקה" (שכולל דיבור במרוקאית של אסף אטדגי מנהלו האישי). אחרי שנה סוערת שבה כמעט ופרש ממוזיקה, מצא עומר אדם את הכוחות לחזור עם כל הכוחות ולהראות שהקסם שלו עובד גם בפעם השלישית.

זה האלבום המגוון ביותר שהוציא אדם עד היום והוא משלב אלמנטים של דאנס, מוזיקה אלקטרונית, פופ ורוק (למשל ב"אהייה אהייה"), לתוך ההמזרחית. כך למשל, השיר "מה לעשות" זוכה לליווי צ'יל אאוט עדין. גם בתוך העולם של המוזיקה הים תיכונית אדם יודע לגעת כאן בסגנונות שונים - מוזיקה ערבית, טורקית, צפון אפריקאית, בלקנית ועוד. הוא שר כאן בלדות דיכאון קורעות, שירים שקטים ויפים ולצידם קטעים קצביים שמניפים למעלה קהל.

למרות רשימת יוצרים ארוכה ומפותלת שהיתה מעורבת בעשייה, אדם עצמו התקדם, התבגרות והיה מעורב יותר בתהליכי היצירה ובחירת החומרים. כמחצית מהשירים כאן כבר יצאו כסינגלים במהלך השנתיים האחרונות, ורובם הצליחו יפה: "כובשת", "משוגע" עם TYP, "תל אביב" (המנון מצעד הגאווה), "כמו בימים", "נסיכה", "מתקרבת מתרחקת", "וואיי לי", "מאמי זה נגמר" ועוד.

 

ארז לב ארי ופטריק סבג - "העץ הבודד"

אין תמונה
פטריק סבג וארז לב ארי, "העץ הבודד"

ארז לב ארי ופטריק סבג, שני מוזיקאים מוכשרי ומוערכים מאוד, החלו את האלבום "העץ הבודד" ממשפט שאמר להם מיכה שטרית, שדיבר איתם על שחרור מעול כבד וחיפוש אחרי חופש. החיפוש הזה הוביל אותם לבית השאנטי במדבר שהקימה מריומה, שם הסתגרו במשך כחודש ועבדו על שירים. כשמרבית השירים היו כתובים הצטרף ברי סחרוף, מוזיקאי ששניהם מעריצים, והשתתף בנגינה ובעיבודים. התוצאה היא אחד האלבומים המוערכים והמעניינים שיצאו כאן לאחרונה, אלבום שמחפש לכמה כיוונים, חופר לעומק ומוצא שם אוצרות.

כמו השיר הראשון שהוציאו, לב ארי וסבג באמת באים מתוך הלב". הם מתפללים יחד ב"אליך אקרא", וממשיכים בפניה למעלה ב"תפילה לעני" שמבצע סחרוף, אשר הגיטרה שלו נוכחת היטב ב"אם הייתי" ששואל מה הוא בן אדם. השאלה הזו מזדקרת גם משיר הנושא "העץ הבודד" שכתב שטרית ואומר: "שחרר שחרר, אתה לא יכול לעוף עם שק של אבנים על הכתפיים, יש לך חלומות של עבד, אתה לא חולם כמו אדם חופשי". ההנושא זה ממשיך להעסיק אותם גם בשיר הבא, "כמו אדם חופשי". החיפוש העצמי נמשך ב"בא מתוך הלב" וב"פעמונים ברוח" השניים משלחים את הגיטרות אל הזמן שעבר והזמן שנשאר במדבר. הסוף מגיע ב"טיוטה להספד", על מה שהיה ומי שהיה. סיום קצת עצוב, אבל מצליח כמו האלבום כולו לדמות מסלול חיים של אדם שמחפש את עצמו ואת השלווה שלו מצד אחד ואת החירות שלו מהצד השני.

 

אביב גדג' - "ילדים של מהגרים"

אין תמונה
אביב גדג', "ילדים של מהגרים"

אביב גדג' תמיד נחשב לרוקר מקורי, חודר ותובעני, אחד כזה שמאתגר את עצמו ואת הקהל שלו, שכותב שירים מורכבים, לעיתים קשים לעיכול, שפיענוח שלהם תוך כדי האזנה הוא הנאה בפני עצמה. גדג' גם אף פעם לא חסך את שבטו - מעצמו, מאהבותיו, מהדת, מהמקום בו גדל, מהתרבות הגלובאלית ומזו הישראלית, מהמדינה, מהאנשים. הוא אומר את שלו בהחלטיות ולפעמים בזעם, גם כשהם עטופים ברוק-גראנג' מהיר או בבלדות דוקרניות שהוא יוצר עם ההרכב הקבוע והמצויין שלו, שכולל את אביב יהוא ירון בבס, רון בונקר בגיטרה חשמלית, אביב ברק בתופים, בוריס מרצינובסקי באקורדיון וגדג' עצמו בגיטרה.

כל זה קורה גם ב"ילדים של מהגרים", אלבום שכולל כמה מכתבי התביעה הקשים שהגיש הרוק המקומי בשנים האחרונות לתרבות שמסביבו, מהשיר הפותח "לא מקום לחלשים", דרך "מקדשים", "גאולה" (יהוא ירון וזאב טנא בתפקיד המצליפים) ועד ל""המדריך לפליט", שמחבר ארבעה שירים ליצירה אחת ארוכה. גדג' כביכול מוצא נחמה בשירי עידוד עצמי על חוסנו של האחד מול החיים והעולם שסביבו ב"כל צעד" וב"לתמיד ולעולם לא".

בתוך כל החרא הוא גם מחפש אהבה אבל "ונוס בתמוז" מלאה קוצים מבחוץ ומבפנים. הוא מוצא אותה ב"כמו נפש" ומבטיח לכבוש את כל אלף הלבבות שלה. האהבה זורמת דרך ה"אלנבי בלוז" שהוא עצוב אך מתקתק, בדרכו הייחודית של גדג', עם הקולות היפים של אליה סממה. "כביש מהיר" נשמע, בדיעבד, כמו שיר שנכתב על גבריאל בלחסן ז"ל, חבר הילדות של גדג' שנפטר לאחרונה במפתיע. "טוטפות בין עינייך" הוא שיר פרידה ושיר תפילה - גדג' (כנראה) נפרד מהדת (אך לא מהאמונה), שבה התעמק בעבר. ב"הביתה" גדג' משתוקק לעשות את הדרך חזרה משדות התופת, ממקום שאין בו יום ואין בו לילה, אל האהבה והמשפחה, אל המקום החמים והנוח, השאלה היא איפה נמצא אותו בית.

 

שי נובלמן - "יומי הוא חלום"

אין תמונה
שי נובלמן, "יומי הוא חלום"

שי נובלמן הוא מיוצרי הרוק המעניינים שפועלים כאן בעשור האחרון. אלבומו הראשון "How To Be Shy" שמט כאן כמה לסתות וזכה להכרה גם בעולם. לאחרונה הוא הוציא את "יומי הוא חלום", אלבום ראשון בעברית, וכמה נעים ונחמד לשמוע אותו שר בשפת הקודש. נובלמן ממשיך לעשות באלבום הזה את מה שהו הכי טוב בו בארץ - שירי פאוור-פופ ובריט פופ אווריריים, קלילים (בצליל), קולחים, שעושים גם גוד טיים וגם מייצגים היטב את המחשבות והרגשות שלו. ההפקה המוזיקלית המשותפת של עוזי פיינרמן ונובלמן שמרה אותו בצד המואר והכיפי של הרוקנ'רול - וזה בדיוק המקום שהכי מתאים לו.

יש באלבום הזה תחושה חזקה של אנגלופיל שהגיע לא"י בימי המנדט הביטי ורק עכשיו לומד לדבר בשפה - שזה בדיוק מה שקרה לנובלמן מבחינה תרבותית עם האלבום הזה. לא סתם הוא מתחיל עם "רץ ליפו", וכאשר פותחים את העטיפה מוצאים תמונה של כיכר השעון ביפו העתיקה מנוקדת במקומיים וגמלים בשחור לבן, כאילו נובלמן הוא סוג של גנרל אלנבי או מינימום הרברט סמואל שנחת על החוף. זו לא התנשאות מצידו - זה המצב הרגשי איתו הוא יצר את אסופת השירים הזו, במעבר לכתיבה ושירה בעברית. נדמה שנובלמן מזדהה עם "בילי באד", המלח הבריטי עליו הוא שר כאן בשיר שכתב ערן צור.

יפו (כנראה שנובלמן גר שם) נוכחת כאן גם בשיר השני "אין לה אוויר" על אישה שנקראת להמיר את דתה. ואם כבר יפו והמלח מגיעה גם "דייגת". גם "סיפורו של גולש" הוא בעל כותרת ימית, אבל מדבר למעשה על גלישה באינטרנט. בנוסף בולטים כאן שיר הנושא האופטימי "יומי הוא חלום" ולהיט הפאוור-פופ "כל יום משתנה". נובלמן שומר על הרוח האנגלית ב"גלויה מנוטינג היל" ו"ג'וליאן ואני" (שכתב דן תורן), משתף בסיוטים ב"שדים", נותן אתנחתא אינסטרומנטאלית וחותם ב"יש אהבה" האופטימי. יפה לו.

 

דיה רז - "קומדיה רומנטית"

אין תמונה
דיה רז, "קומדיה רומנטית"

דיה רז היא זמרת-יוצרת תל אביבית מוכשרת, שבקעה בסביבתם המקצועית של האחים אייל ושחר אבן-צור. באלבום השני שלה, "קומדיה רומנטית", היא ממשיכה לעשות רוקנ'רול שמתכתב עם השפעות חיוביות, בהפקתו המוזיקלית של אדם בן-אמיתי. התוצאה היא אלבום שלא נשמע מופק מדי, לא כופה על השירים והזמרת משהו שהם לא, אלא זורם עם האופי של הלחנים, האווירה של הטקסטים והיכולות הקוליות (הלא ענקיות) של המבצעת.

רז שרה שירים אישיים ושירי התבוננות על אחרים ועל החיים מהזווית שלה, מתובלים בהומור, מבלי לנסות למצוא חן. היא לא תגיד על עצמה שהיא "חיה בסרט", אבל היא כאילו כותבת כאן סצנות מאותה קומדיה רומנטית המתרחשת בתל אביב וכוללת התאהבויות, דייטים, קשרים, מין, בדידות ורחמים עצמיים (של אחרות), רומנים קצרים וכאמור מבט שהוא לעיתים אירוני - כל החומרים מהם מורכבים החיים של רווקה תל אביבית ממוצעת בת 28 (או לפחות כי שהיא נתפסת בתודעה הישראלית הכללית).

רז שרה על פחד טיסה ב"7 דקות בגן עדן", התאהבות בשיר הנושא "קומדיה רומנטית", וחלום על יציאה מבדידות רומנטית ב"דג זהב". היא מבקשת "אל תיקח את זה למיטה", היא מתאהבת בטיימינג מוזר ב"העיתוי", היא מגישה המנון רווקות מריר-מתקתק ב"הלב", היא נפרדת ב"לקום וללכת", היא שרה בלוז מקסים ורומנטי ב"לילה כזה", היא חשה באכזבה שלאחר הפרידה ב"בין האצבעות" והיא מסכמת את תקופת החיים הזו ב"איזה עולם", קאבר מתורגם לרופס וווינרייט. דיה רז היא לא התקווה של הרוק הנשי התל אביבי. היא כבר עכשיו, בעצמה, הרוק הנשי התל אביבי. ועטיפת האלבום שלה, שנראית כמו סרט שלוקחים בדי.וי.די, הכי מגניבה.

 

נקמת הטרקטור - "מה לאהובי", משירי אבן עזרא

אין תמונה
נקמת הטרקטור, "מה לאהובי"

הנה עוד אלבום עם עטיפה שעושה הבדל. להקת "נקמת הטרקטור" בהובלתו של אבי בללי שאחראי על הלחנים, העיבודים וההפקה המוזיקלית, הוציאה את האלבום "מה לאהובי", משירי משה אבן עזרא, מראשי הקהילה היהודית בגרנאדה, שחזה בנפילתה ונמלט על נפשו. בתוך קופסה אדומה ומעוטרת נחים דפים עבים, בודדים, מקושטים, שעל כל אחד מהם עיטור מיוחד ומילות אחד השירים. ייתכן שאבן עזרא עצמו כתב את שיריו על דפים דומים לאלה. מתחת לערימה הקטנה הדיסק עם עשרת השירים.

יהיו כאלה שיערכו השוואה בין האלבום הזה לבין "אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח משירי אבו גבירול, אבל בללי ו"הטרקטור", שמחברים את הרוק הקדחתני שלהם עם אלמנטים אורינטאליים, מספיק איכותיים ועומדים בפני עצמם, כך שאין טעם להשוות. הם מצליחים להעניק לאסופת השירים הזו חיים חדשים. מי היה שומע בשנת 2013 על אבן עזרא בלעדיהם.

העיבודים כאן בחלקם מונוטוניים אך ממכרים, המוזיקה כמנטרה החוזרת על עצמה בעוד הטקסט מתפלפל עליה. מ"סבלו של גולה" שפותח בחיפוש של פליט אחרי בית בעקבות הרס, דרך שיר היין "שתה אחי" ששר יורם חזן מכנסיית השכל, "צאה לך אל חצר מוות" המורבידי והרועש, שמתאר את החורבן, ו"הרי קסטיליה" שמתאר את הנדודים בדרכים ומצליח להטיל אימה. אבל אז מפציע לרגע האור ומגיע "כתנות פסים" ששר שלמה בר על רקע נבל, באחד הרגעים הקסומים של המוזיקה הישראלית בשנה האחרונה.

ב"זמן הבלי" יש רגע של ייאוש ("כי יצר לב האדם רע מנעוריו!"), והנחמה שאחרי מגיעה ברגעים האינטימיים של "דדי יפת תאר" (לחן של רועי ירקוני). אבל אצל בללי והטרקטור ברור שמיד יגיע קטע תובעני - "יזכר גבר" עושה חשבון נוקב עם האדם ודרכו בעולם. הקטע הבא הוא שיר הנושא "מה לאהובי" הדרמטי, שמתיחס אל האל כאל אהוב שמפנה את עורפו לאהובו המאמין. המעגל נסגר בפיוט המפורסם "אל נורא עלילה", ש"נקמת הטרקטור" מבצעים בלחן המסורתי אבל לגמרי לוקחים אותו אליהם. אלבום עמוק ומרהיב כאחד.

 

אריאל זילבר - "המיטב"

אין תמונה
אריאל זילבר, "המיטב"

אריאל זילבר, אחד היוצרים המקוריים ברוק ובפופ הישראלי, חוגג בקרוב (22.9) יום הולדת 70. זילבר הוציא השנה אלבום חדש בשם "העטלף והתרנגול", ששווה האזנה, אולם לקראת החג יצא מוצר נוסף שלו - אוסף כפול בסדרת "המיטב" של חברת אן.אמ.סי-יונייטד. האוסף כולל את המיטב שלו, וכבר היה מי שטען שמדובר בקובץ השירים הכי טוב שיצא על דיסק לקראת החגים, למרות חסרונם של להיטים מהאלבום "בה דה די דיאה" - "מיליארד סינים", "ואיך שלא" בגרסת אולפן, "חולם", "סיפור אהבה" ו"לעולם".

זה הזמן לכל מי שסלד מזילבר בעשור האחרון עקב ההתבטאויות הקיצוניות שלו, להשלים לפחות עם עברו המוזיקלי, ואיזה עבר מפואר. הנה רשימה חלקית של להיטים מתוך האוסף: רוצי שמוליק, שמש שמש, ברוש, אני שוכב לי על הגב, שיר הזרוק, תני לי מחסה, בחברה להגנת הטבע, תן לי כוח, שבועיים בעיר זרה, ככה את רצית אותי, בטי בם. ואיך שלא (גרסת הופעה), אגדה יפנית, ללכת עמך, מסך עשן, רחוב האהבה, יש לי מילים, חסד האושר, הנה אנו המיואשים, להתראות במבול (The Ozone Dance).

יש פה שירים שמלחינים אחרים היו הורגים בשבילם. זה זילבר הישן והטוב, עם הגרוב הייחודי על הפסנתר, שילוב של השפעות צרפתיות ו-fאנקי, זילבר שאף פעם לא רצה ליות באמת כוכב, אבל יצר כאן קלאסיקות שילכו עם הפופ והרוק הישראלי לנצח. אחלה מתנה לחג.

>> אלבומים ישראלים לחג - חלק א'