נתן גושן השקה
הרבה סיבות לחייך למעריצות. נתן גושן | צילום: ראובן שניידר

מופע ההשקה של נתן גושן אמש במועדון זאפה בתל אביב ענה על לא מעט שאלות בנוגע לגושן, למוזיקה שלו ולקריירה המתהווה של "פריצת השנה". שאלה אחת נותרה בלתי פתורה - מה יש לנתן גושן מתחת לכובע הצמר? - שיער? קרחת? פיאה נוכרית? ספר תהילים? גור חתולים?

הוא רוקר

מופע ההשקה הבהיר שנתן גושן הוא הדבר הזה שכולם מדברים עליו אבל חוששים לשים את האצבע, כמו ששמו בשנה שעברה על אמיר דדון. גושן הוא רוקר. אמיתי. בסגנון, בגישה, בכנות, בנושאים שבהם הוא מטפל, בכתיבה הלא מתיפייפת, בשירה הגרונית, הטרובדורית, בהגשה העוצמתית, ברוקנ'רול שהוא מנגן, שמשיק לפולק עם נגיעות של גיטרה ספרדית, בעמידה שלו על הבמה, בעוצמה והרגישות שהוא משדר בו זמנית, בכריזמה.

נתן גושן השקה
עומד על הבמה כמו רוקר. נתן גושן | צילום: ראובן שניידר

הכריזמה היא מילת מפתח כאן. היא מה שעושה את ההבדל בין עשרות כותבים מוכשרים וזמרים מצטיינים לבין אחד כמו גושן, שגם אם אתה בקצה האולם הנוכחות שלו כובשת אותך, עד שקשה להוריד ממנו את העיניים. הכריזמה היא מה שהוביל את אנשי "טדי הפקות" להחתים אותו אחרי פגישה אחת. לגושן יש את הדבר הזה שנקרא "סטאר קוואליטי". וכשהוא עומד עם הגיטרה במרכז הבמה בתנוחת מא"גיסט ושואג או לוחש או מגרגר מגרונו שיר אחרי שיר, הוא מזכיר דווקא את דיויד ברוזה, ממש לא את עברי לידר.

מת לפגוש את המוזה שלו

הכתיבה של נתן גושן נעה על כמה צירים. הבולט שביניהם הוא ציר האני-ואת, אהבה-אכזבה-פרידה-געגוע. זה ציר חשוב, בטח בתקופה רווית הורמונים בחיים בה נמצאים גושן (עדיין) והקהל הפוטנציאלי שלו. האמת, אני מת לפגוש את הבחורה (או שמא הבחורות?) ששברו לו את הלב או עזבו אותו או הוא התאהב בהן כל כך הרבה פעמים. מי זו המוזה הענקית הזו, ששימשה השראה לכאלה שירים אישיים, רגישים, כמו "גבולות היגיון", "פנים אחרות", "לילות", "כל מה שיש לי" , "איפה את", "עכשיו", ו"קצת ערפל", שמנסים לברוח מקלישאות אבל מספרים ביחד את הקלישאה הנצחית - נער מתבגר פלוס בחורה יפה פלוס חורף שווה שיר עצוב. את השיר "נושבת באויר", שחתם את המופע בסוף ההדרן , גושן סגר עם השורה "מקסימום אכתוב עליך שיר" - שזהו למעשה המוטו של הציר הזה.

נתן גושן השקה
מחובר לשורשים. נתן גושן | צילום: ראובן שניידר

מה שבולט הוא הניגוד המתמיד בין שלל היחסים וההתחבטויות של גושן עם בחורות, נשים, חברות ונערות (או שמא זו תמיד אותה אחת?) לבין הדמות שלו כפי שנשקפה מהכתבות שפורסמו עליו עד עתה - דמות הנער החוזר בתשובה שברח מהבית כדי לישון על הקבר של רבי שמעון בר יוחאי, חיפש את עצמו בדת ובישיבה ובסוף החזיר בתשובה גם את אמא שלו. אז מי אתה נתן גושן - גבר גבר שעבר הרבה בחורות, משורר רגיש שכותב שיר בכל פעם שהוא נפרד מהן, או דוס שומר נגיעה? הפיתרון הוא בכך שגושן למעשה משתמש בבחורות וביחסים שלו איתן כדי לומר על עצמו משהו - מתי הוא חזק, מתי הוא חלש, נשבר, קם, אוהב, דואג, שוכב ושוב מתרסק. הפרק הזה ביצירה שלו מעניק לנו הצצה מגוונת לתוך עולמו הפנימי של אחד הבחורים השווים שהתפרסמו כאן בשנים האחרונות.

שיר לאמא, שיר שמתחיל באבא

מי שהאמינות של גושן בשירי הבנות מתערערת אצלו, יכול לקבל חיזוק דווקא מהציר השני בכתיבה של הטאלנט, ציר האלוהים-האמונה שלי-הבית-אמא-אבא שלי נפטר. זה ציר חיוני כי הוא מהווה מקור לשירים שמחזקים את דמותו של גושן כרוקר עם שורשים, שיודע מאיפה הוא הגיע בחיים. כשהוא פותח את ההופעה עם "שפה שלמדתי מאבי ואמי" ("יודע") ועם "אבי הלך מוקדם מדי" ("אני ודף נייר" - השיר השני במופע, שלא מופיע באלבום), וכשהוא שר בהמשך את "כמה מילים" - שיר הודיה לאמו תבדל"א, אתה מקבל תחושה שהבחור לא סתם חרטטן של רגשות.

נתן גושן השקה
כמה כריזמה. נתן גושן | צילום: ראובן שניידר

מנגד, כזמר, יש אצל גושן פער עצום בין איך שהקול שלו נשמע כשהוא שר לבין איך שהוא נשמע כשהוא מדבר. הפער הזה לא הפריע לאסף אבידן, למשל, לפתח קריירה מצליחה. כנראה שגם לגושן לא תהיה בעיה עם זה. פעמיים במהלך ההופעה הוא שר פתאום בקול אחר, לא היבבה המוכרת, אלא במשהו שיותר מזכיר את קולו הרגיל. זה קרה לו ב"יש עוד מה לראות", שיר טוב, קצר ורוקיסטי, ובקאבר ל" Sigh No More" של "Mumford and Sons". פתאום גושן נשמע אחרת, כמו זמר בוגר, ולא טינאייג'ר מקונן.

הביצוע הכי טוב: "איפה את"

ואם כבר השפעות, אי אפשר להתעלם מכך שב"פנים אחרות" יש נגיעה משלמה ארצי, "נושבת באויר" מושפע מ"Shape Of My Heart" של סטינג וב"לרוץ ולצעוק" הוא ממש הזכיר את אמיר דדון. הביצוע הטוב ביותר בהופעה היה ללהיט "איפה את", שהיה כבד יותר מהמקור וכבש לחלוטין את הזאפה בשיאו של הערב. גם "החורף עבר", עמו פתח את ההדרן (מוזר שיש הדרן בהופעה שאורכה רק שעה) היה איכותי.

יש כאלה שקשה להם לפרגן לנתן גושן, ואחת הסיבות היא שהוא פשוט "טוב מדי בשביל להיות אמיתי", כמו שאומרים באמריקנית. הוא כתב והלחין את כל השירים האלה עוד לפני שידע שמישהו בכלל יחתים אותו, וחלקם שירים טובים מאוד, חלקם "רק" טובים, יש לו מעט מאוד נפילות. הוא שר ומופיע על הבמה כאילו הוא באלבום החמישי, לא בראשון. הוא בטוח בעצמו, נחוש, רעב, לא מאבד עשתונות גם כשתקלות בגיטרה גורמות להחלפות חוזרות ונשנות שלה (יש אמנים שהיו מתפרקים מזה במופע בכורה לאלבום ראשון). נתן גושן הביא מהבית את כל התכונות הדרושות כדי להפוך לדמות, להיוולד ככוכב ללא הזדקקות ל"כוכב נולד", וזה מה שהפך אותו ל"תגלית השנה". עכשיו רק נשאר לראות מה ייצא ממנו בעתיד. בטוח שזה יהיה מעניין, לפחות כמו השאלה מה יש לו מתחת לכובע.

נתן גושן השקה
התגבר על התקלות בגיטרות. נתן גושן | צילום: ראובן שניידר

>> מירי מסיקה שרה "אני לא שם"