חלקם מוכרים כקשוחים רק בגלל תדמית לא נכונה שנוצרה להם על מסך הקולנוע, כשבכלל מבפנים הם רכרוכיים כמו ביצה רכה. אחרים לעומת זאת, עם או בלי עזרת המרקע, באמת פיתחו דימוי של ביריונים שלא כדאי להתעסק איתם. כשהם חמושים במגוון אומנויות לחימה, עודף שרירים ופתיל קצר, מיצבו את עצמם כמה סלבריטאים בתור משוגעים שאיתם לא מתעסקים. הנה חמישה שלא כדאי להיות לידם כשמתנפח להם הווריד במצח.
סטיבן סיגל: מכסח פושעים גם במציאות
החיים של סטיבן סיגל הם בעצם סרט אקשן אחד ארוך, רצוף מכות קראטה ושבירת מפרקים, כך לפחות נוצר הרושם התדמיתי של. למרות שסיגל אם תשאלו אותו, הוא בכלל חובב בודהיזם, תומך בדלאי למה ושואף להביא את כל בני האדם לנירוונה. זה רק הכאפות והבעיטות שמתפלקות לו על הדרך ב-20 שנות קריירה ופוגמות בשלמות הרוחנית שלו.
סיגל החל ללמוד אומנויות לחימה בגיל 7 וזכה בחגורות בתחרויות קראטה, אייקידו וג'ודו. ביפן ניהל בית ספר לקראטה במשך 15 שנים ואחר כך תפקד כשומר ראש בארה"ב לפני שנכנס לתעשיית הסרטים, כך שכדי ללכת מכות הוא ממש לא היה זקוק לעזרה מהתסריטאים. שמות הסרטים של סיגל תמיד התאפיינו באלמנטים בודהיסטים: מצור ימי, תחת מצור, סימן קטלני, שביל הגיהנום, היום אתה מת, זריחה שחורה...טוב, הבנתם את הרעיון. עם כזה רזומה של קראטיסט מושיע וגואל היה זה אך טבעי שסיגל יעשה ב-2009 את המעבר ממסך הקולנוע אל החיים האמיתיים.
לפני עשרים שנה סיים סיגל מסלול הכשרה של האקדמיה לשוטרים, ולפני שנתיים חשב לעצמו שהתעודה הזו בעצם מאפשרת לו להרביץ גם סתם כך לאנשים, וגם לצלם את הכול לטלוויזיה. כך מונה סיגל לסגן השריף בג'פרסון-פריש, לואיזיאנה (על אמת, בחיים, עם אקדח, תג מדים והכול), שהפכה למוקד של סדרת ריאליטי על חייו: "סטיבן סיגל: איש החוק". התוכנית מתעדת את המשמרות של סיגל, את מבטם המופתע של אמריקאים שעצר ושלף מהרכב, ואת המשפט הקבוע שנפלט להם בעקבות כך: "סטיבן סיגל?!"
לארי אלן: דוחק 317 קילו בזמנו החופשי
לארי אלן, 40, הוא אמנם איש משפחה הגון ואחד שתורם היום מזמנו לביה"ס המקומי ולפרוייקט חברתי למען ילדי תסמונת דאון; ובכל זאת מדובר בבן אדם שלא כדאי לעצבן – אלא אם בא לכם להתעסק עם המגן לשעבר של הדאלאס קאובויס, שבא באריזה של 1.90 מטר על 150 קילו. את הנתונים הטבעיים שלו ניתב באמצע הניינטיז לשורות הקאובויס, וזכה 11 פעמים בתואר השחקן המצטיין של משחקי האולסטארס.
התפקיד של המגן הוא לבלום את שחקני היריב מלפרוץ את קו ההגנה ולהגיע לקוורטרבאק (כלומר להיות קיר) ואת זה אלן עשה מעולה. אבל הוא צריך גם לפרוץ את הקו של הקבוצה היריבה ולקדוח בהגנה שלהם חורים כדי לפלס דרך לרצים (כלומר להיות שופל) וגם את זה אלן ידע לעשות: "הוא בחור נחמד, אבל על המגרש הייתה לו עבודה והיא הייתה לעבור דרכך", אמר ג'ון רנדל, הדיפנסיב טאקל לשעבר של מינסוטה ויקיניגס, ששיחק במהלך הקריירה כמה פעמים עם אלן, רק שלבש את החולצה הלא נכונה.
אלן נודע גם כמחזיק בשיא של הרמת משקולות כשדחק 317 קילו, משקל שלא מגיעים אליו מי שלא מתעסקים בענף על בסיס קבוע. "בן אדם שיכול לדחוק 700 פאונד יכול לשגר אותך", אמר רנדל. "הוא תופס אותך, מרים אותך ומתחיל לצחוק, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות, זה כמו להיכנס במכונית. אתה ניצב ממול ושואל את עצמך: 'מה אני אמור לעשות?'"
צ'אק נוריס: זקן זקן, אבל עדיין מסוכן
צ'אק נוריס כבר בן 71 אבל הוא עדיין יכול מסוכן לפעמים. באמצע העשור התפתחה באינטרנט תופעה דבילית של בדיחות גיחי-גיחי לא מצחיקות במיוחד אודות חייו ופועלו של אחרון גיבורי הפעולה – העובדות על צ'אק נוריס. למשל: "הדמעות של צ'אק נוריס מרפאות סרטן, חבל שהוא אף פעם לא בוכה", "צ'אק לא ישן, הוא מחכה", "כשצ'אק נוריס עושה שכיבות סמיכה הוא לא עולה ויורד – הוא דוחף את כדור הארץ למטה", ועוד בדיחות מהסוג הזה. לפני ארבע שנים יצא ספר שאיגד 400 עובדות על צ'אק נוריס. בשלב הזה נשבר לו מהבדיחות על חשבונו והוא עשה מה שכל אמן לחימה ואלוף קראטה לשעבר היה עושה במקומו – תבע את המוציא לאור בטענה לפגיעה בשמו הטוב.
קוונטין "המשתולל" ג'קסון: בורח מהמשטרה ודורס הולכי רגל
אפשר להגיד שברוב העשור האחרון התפרנס למחייתו קוונטין רמפייג' גקסון בעיקר מלהכאיב לאנשים. נכון שבשנים האחרונות הוא גם "כיכב" (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בכמה סרטי קולנוע כמו "צוות לעניין" בשנה שעברה (שם גילם אתB.A Baracus האימתני), ובעוד כתריסר סרטי פעולה סוג ז' וסדרות טלוויזיה בהם גילם בעיקר את עצמו. אבל עיקר הכוח של רמפייג' נותר בזרועות שלו ולא בכישרון המשחק.
ג'קסון, לוחם אומנויות לחימה משולבות (MMA) ולשעבר אלוף האולטימייט פייטינג צ'מפיונשיפ (UFC) במשקל חצי כבד, משתדל לסיים כמעט כל קרב שני בנוקאאוט מרפרטואר הטכניקות בהן הוא שולט: אגרוף, היאבקות ואגרוף התאילנדי. אם תשאלו את ריקרדו ארונה, לוחם ברזילאי, מה הוא זוכר מהקרב על האליפות מול ג'קסון ב-2008, יכול להיות שהוא יגיד שהוא זוכר את הכל, אבל רק עד הרגע שרמפייג' הניף אותו לפאוור-בומב באדי-סלאם וטרק אותו על הרצפה כמו שטיח מאובק שזקוק לניעור.
ולא רק בזירה השליט ג'קסון טרור. לפני כשלוש שנים, שבוע לאחר שהפסיד את חגורת האליפות, יצא רמפייג' למסע הרס עם הפיקאפ שלו, פורד 350F ברחובות קוסטה מסה, קליפורניה. האלוף לשעבר השתולל ברחובות העיר עם הרכב, פגע וברח בהולכי רגל, ריסק בדרך מכוניות ודהר על המדרכות וכנגד כיוון התנועה במהלך הבריחה מניידות המשטרה. זה נגמר עם 200 שעות עבודות קהילה לטובת הציבור. שזה מצחיק, כי הדבר הכי טוב עבור הציבור הוא להימנע מכל מגע עם ג'קסון.
מייק טייסון: מנסה להשתקם עם חסה
לאורך כל הקריירה שלו תפס "איירון מייק" כותרות ונחשב לאחד הלוחמים האכזריים בזירה ומחוצה לה, גם הרבה אחרי שתלה את הכפפות. דה קינג אוף דה רינג עבר דרך ארוכה מאז היה הילד השמן והדחוי של אחת משכונות הסלאמס בברוקלין. ואולי בעצם דווקא בגלל הילדות הקשה, הילדים הנודניקים בשכונה והאמא החולה שלו שנפטרה כשהיה בן 16, הפך טייסון לחיית טרף במקום למקרה סעד.
עוד לפני שזכה טייסון לראשונה באליפות העולם במשקל כבד ב-86', כשהיה רק בן עשרים, כבר היה לו רקורד עשיר של קרבות שנגמרו בנוקאאוט, או עם מגבת שנזרקה לזירה כדי שתיפסק ההתעללות ביריב. טייסון אמר בשעתו שהמטרה שלו היא לדחוף ליריב את הסחוס של האף לתוך המוח, לכן לא מפתיע שדווקא אחרי הזכייה הראשונה, השתחרר לטייסון הרסן שמעולם לא היה לו. איוונדר הוליפילד איבד בקרב מולו חתיכה מהאוזן בגלל אותו פה גדול, אבל גם עוד לפני הקרב נגד הוליפילד נודע טייסון במעלליו; ב-92' נידון המתאגרף לשלוש שנים בכלא, בגין אונס מיס אמריקה השחורה בת ה-18. באותו הזמן, אגב, הוא היה גרוש, לאחר שאשתו הראשונה עזבה אותו עקב התעללות מינית ופיזית שכללה ספיגה של מכות אגרופים אימתניות.
גם את המילניום החדש פתח טייסון עם ביקור של שנה בכלא לאחר שתקף שני נהגים שחתכו אותו בכביש. לאחר השחרור חזר לזירה כדי להשכיב עוד יריבים ולעבור עוד עבירות משמעת, כמו למשל להמשיך ולפוצץ את היריב גם אחרי שנשמע צלצול הפעמון. אלו היו רק בשר תותחים עבור טייסון שחיכה לקרב הענקים נגד לנוקס לואיס, יריבו משכבר הימים. במהלך מסיבת העיתונאים שנערכה ב-2002 לקראת הקרב בניו יורק בנוכחות טייסון ולואיס, שני אנשים באמצע שנות השלושים שלהם, נשרף הפיוז לאיירון מייק שזינק על לואיס באגרופים והתכתש איתו על הרצפה מול המצלמות: "איי פאק יו טיל יו לאב מי, ביץ'", צרח טייסון לעבר לואיס תוך שהוא חופן את מערכת הרבייה שלו מול עיני הצופים. אחרי שפרש עוד הספיק לשלוח לאשפוז כמה צלמי פאפארצי שהתקרבו יותר מדי ונעצר על שימוש בקוקאין.
היום, בגיל 45, הוא חי בפרוור של לאס וגאס, מגדל שני ילדים, אוכל מזון טבעוני ולומד היסטוריה. אולי זה רק חלק מהפרסונה החדשה של טייסון, שרוצה למחוק עבר מרשיע, אולי הוא באמת השתנה. מי שבאמת רוצה לבדוק את זה, מוזמן להרים את הכפפה ולעצבן אותו כדי לברר אם נמר באמת יכול להפוך לאוכל חסה.