עד שננעלו, הם שימשו כמקום עבודה לאנשים רבים שפקדו אותם ביום ובלילה. אבל מה קורה כששערי המפעל נסגרים? המבנה העצום שנועד לשרת צרכים תעשייתים בלבד, הופך בן לילה מאתר פעיל ושוקק חיים למבנה נטוש ומתפורר שעלול להוות סכנה בטיחותית. אבל לא תמיד. מבחינה ארכיטקטונית, מפעלים, האנגרים ומחסנים שיצאו מכלל שימוש, יכולים להפוך לאתגר בנייה מעניין במיוחד. ממפעל לסבון שהפך לפרויקט ירוק ומרהיב של דיור ציבורי ועד למסגרייה תל אביבית שהפכה לבית צבעוני ואקלקטי - קיבצנו ארבע דוגמאות מרתקות למבנים שעשו הסבה.

לופט תא, ספייס (צילום: אילן נחום)
בית חדש ליצירה | צילום: אילן נחום
לופט תא, מטבח (צילום: אילן נחום)
מטבח קומפקטי | צילום: אילן נחום

מחלל תעשייתי לגלריה ביתית

תעודת זהות: אתר: בית פנורמה, מיקום: תל אביב, הסבה: סטודיו של האומנית אלה לוסטיג, שטח: 86 מ"ר, אדריכלות: BLV, עיצוב פנים ואדריכלות.

האמנית הרב תחומית אלה לוסטיג רכשה חלל בקומת הלופטים בבית פנורמה בכדי שיהיה עבורה בית חדש ליצירה וביקשה לחלק את החלל התעשייתי הגדול והמואר לפינות שונות, שחלקן יהיו באיזור מופרד ופרטי. האדריכלים רצו להימנע מסגירת החללים כדי לא לחסום את האור הטבעי, ולכן הגדרת החללים נעשתה על ידי קירות חלקיים שאינם סגורים, למעט חדר הרחצה והשירותים שנסגרו על ידי דלת זכוכית. מן הלופט יש יציאה דרך וויטרינה גדולה אל מרפסת מרוצפת בדק.

החלל מחולק לשני אזורים עיקריים: האחד הסטודיו והשני האזור הפרטי. הסטודיו תופס את רובו של החלל וכולל אזור אירוח קטן עם נישת גבס המפרידה אותו מן הכניסה ודלפק הסמוך לוויטרינה החזיתית - לאכילה אל מול הנוף. הקיר המרכזי מוקם בזווית מסוימת שתוכננה לתת לאדם הנכנס אל החלל לקבל מראה כמעט מלא של הדק והנוף האינסופי הניבט מעליו ובמקביל, להגדיל את חלל המרכזי של הסטודיו למקסימום האפשרי.

אזור העבודה מול המחשב נמצא על התפר שבין האזור הציבורי לאזור הפרטי. הוא ממוקם בצמידות לוויטרינה החזיתית וסמוך לצמחייה שבאזור הדק וזוכה למיקום איכותי עם הרבה אור צדי. המטבח הקומפקטי מכיל בצד אחד את משטח העבודה, בזמן שבצדו האחורי מדפים לאחסון ציוד עבודה, הנגיש בקרבתו לאזור העבודה הראשי. חדר המנוחה, המשמש גם כמקום בו ממוקמת ספת המרבץ וגם מנוצל בחלקו לאחסון עבודות, נמצא במיקום המוסתר ביותר בחלל בכדי להעניק את השקט והאינטימיות הנדרשים.

החצר האחורית פונה לכיוון מזרח אל נוף הניבט מהקומה השישית של בית פנורמה המאפשר מבט לנוף המתחיל באורבני מקומי ונגמר בקו האופק של הרי ירושלים. הריצוף הוא דק עץ אשר בקצהו נמצא ספסל המשקיף את תוך הסטודיו ומאפשר לאמנית עוד מקום של שהייה באוויר הפתוח עם מבט לעבודות בתהליך, התלויות על הקיר המרכזי.

לופט תא, סלון (צילום: אילן נחום)
הפרדה לחללים פרטיים | צילום: אילן נחום
לופט תא סלון 2 (צילום: אילן נחום)
אין חסימה לאור הטבעי | צילום: אילן נחום
לופט תא, סלון 1 (צילום: אילן נחום)
אזור אירוח מול הנוף | צילום: אילן נחום
לופט תא, ואזה (צילום: אילן נחום)
צבעוני אבל מרגיע | צילום: אילן נחום
לופט תא, פינת עבודה (צילום: אילן נחום)
מאחורי המחיצה יש חלל עבודה | צילום: אילן נחום
לופט תא, חדר רחצה (צילום: אילן נחום)
רק בחדר הרחצה יש הפרדה מלאה | צילום: אילן נחום
לופט תא, נוף (צילום: אילן נחום)
לעבוד בחלל בלי סוף | צילום: אילן נחום
לופט תא, מרפסת (צילום: אילן נחום)
ולצאת לנוח במרפסת המפנקת | צילום: אילן נחום
לופט תא, לפני (צילום: אילן נחום)
חלל גדול ופתוח. לפני השיפוץ | צילום: אילן נחום
לופט תא, מרפסת לפני (צילום: אילן נחום)
רואים את הפוטנציאל. המרפסת לפני הדק | צילום: אילן נחום

מבית דפוס לסטודיו ובית מגורים

תעודת זהות: אתר: בית דפוס, מקום: תל אביב, הסבה: בית מגורים וסטודיו, גודל: 100 מ"ר, מעצב: עומרי וקנין.

המעצב ומפיק האירועים, עומרי וקנין, החליט להפוך את בית הדפוס הישן למבנה שישמש אותו כסטודיו לעבודה ולמגורים. החלל התעשייתי בעל התקרות הגבוהות שהיה בגלגולו הקודם גם מסגרייה, שבה את לבו של וקנין. למרות שמצבו של החלל היה מוזנח, הרצפה היתה בצבע צהוב והקירות היו הרוסים, וקנין ראה את הפוטנציאל שטמון בחלל. השיפוץ שנמשך כחודש וחצי כלל את תיקון הקירות, צביעה, ליטוש הרצפה עד לחשיפת שכבת הבטון המקורית ובניית קירות גבס. החזון היה ליצור חלל תעשייתי נקי ועכשווי שיציג את סגנון הריהוט האקלקטי.

הלופט התעשייתי הוא חלל בעל תקרות גבוהות במיוחד, כאשר חדר השינה תחום בקיר גבס חלקי שאינו סגור. המרחב מחולק ומוגדר בעזרת ריהוט בלבד לפינות שונות, כמו: סלון, פינת עבודה, שולחן אוכל שסמיכותו לספרייה ולפינת מחשב הופכת אותו לשולחן עבודה ואיזור אכילה. עבודתו כמעצב אירועים הופך את הריהוט למשהו דינמי שמשתנה כל הזמן.

בית דפוס, סלון (צילום: שי אדם)
פעם הייתה כאן מסגרייה | צילום: שי אדם
בית דפוס, כורסאות (צילום: שי אדם)
לאחר מכן בית דפוס | צילום: שי אדם
בית דפוס, עמודים (צילום: שי אדם)
ניצול מקסימלי של החלל הגבוה | צילום: שי אדם
בית דפוס, פסל סוס (צילום: שי אדם)
ותוספת של אביזרים דקורטיביים | צילום: שי אדם
בית דפוס פסלים (צילום: שי אדם)
ליצירת חלל תעשייתי נקי ועכשווי | צילום: שי אדם
בית דפוס, פינת אוכל (צילום: שי אדם)
המרחק מוגדר על ידי ריהוט בלבד | צילום: שי אדם
בית דפוס, מבואה (צילום: שי אדם)
את הריהוט הוא מחליף מדי פעם | צילום: שי אדם
בית דפוס, מראה במבואה (צילום: שי אדם)
ויוצר אקלקטיות | צילום: שי אדם
בית דפוס, כיסא בכניסה (צילום: שי אדם)
ארגז כשידה וכיסרא מלכות | צילום: שי אדם
בית דפוס, עמרי יושב (צילום: שי אדם)
כאן הוא גר וגם עובד. עמרי וקנין | צילום: שי אדם

ממפעל בטון לבית מגורים פלוס משרד

תעודת זהות: האתר: מפעל בטון, מיקום: ברצלונה, ספרד, הסבה: משרד, גלריה, בית פרטי ויחידת אירוח של האדריכל, שטח: 3,150 מ"ר (500 מ"ר בנוי), אדריכל:  Ricardo Bofill.

אמנם עברו כמה עשורים מאז שעבר להשתכן במפעל הבטון אך ביתו המופלא של האדריכל הבינלאומי ריקרדו בופיל ממשיך לסקרן עד היום. בשנת 1973 מצא בופיל את מפעל הטון הנטוש בברצלונה והחליט להפכו למפקדה הראשית של משרד האדריכלים שבבעלותו ולמשכנו הפרטי. הקומפלקס התעשייתי היה במצב רעוע למדי אך זה לא הרתיע את האדריכל שראה בו את התגשמות חלומותיו. עבורו, המפעל שהיה ברובו חורבה מתפוררת עם מצבור של אלמנטים סוריאליסטים כמו מדרגות שטיפסו לשום מקום, חתיכות ברזל תלויות מהאוויר ופסלי בטון אדירים שאין להם כל תפקיד או מטרה, היה מלא בקסם.

כשלב ראשון נהרס חלק מהמבנה הישן ונחשפו חללים שהוסתרו בעבר. ברגע שהוגדר החלל ונוקה ביסודיות מהמלט, החל התהליך של התאמת האתר לתוכנית החדשה. השקעה גדולה נעשתה באדריכלות נוף שנועדה להפיח חיים בחצר השוממת של המפעל. צמחייה ירוקה שונה ומגוונת לצד עצי אקליפטוס, זית, ברושים ודקלים נשתלו ברחבי החצר הענקית. שמונה ממגרות הפכו לחללי עבודה שמכילים את משרדיו, חדרי ארכיון, ספרייה, מעבדות וחלל ענק שידוע בשם "הקתדרלה", בו נערכות תערוכות, הרצאות ופעילויות תרבות שקשורות לחייו המקצועים. הקומפלקס שנמצא במרכז השטח בין הגינה הירוקה ועצי הזית והאקליפטוס מכיל גם את ביתו הפרטי של בופיל ויחידה שנועדה לאירוח.

מפעל בטון, סלון (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, סלון | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, מדרגות (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, מדרגות | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, חדר שינה (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, חדר שינה | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, חדר  (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, חדר | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, חדר אירוח (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, חדר אירוח | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, מבט מבחוץ (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, מבט מבחוץ | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, חצר (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, חצר | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון,  (צילום: ricardobofill.com)
מפעל בטון, | צילום: ricardobofill.com
מפעל בטון, לפני (צילום: ricardobofill.com)
המבנה הנטוש, לפני השיפוץ | צילום: ricardobofill.com

ממפעל סבון לפרויקט דיור ציבורי

תעודת זהות: אתר: מפעל לסבון, הסבה: פרויקט דיור ציבורי, מיקום: בריסל, בלגיה, שטח: 6,500 מ"ר, אדריכל: MDW Architecture.

מפעל הסבון הישן בלב בריסל הפך ממבנה נטוש לפרויקט דיור ציבורי שוקק חיים. חברת האדריכלים המקומית MDW Architecture התגייסה על מנת להפכו למתחם מגורים שלא רק יאכלס מגוון רב של אנשים אלא גם יהיה פרויקט אקולוגי וירוק. התוכנית היחודית של הפרויקט ביקשה לשלב בין מגוון רחב של אנשים עם צרכים שונים ולכן הפכו האדריכלים את המפעל ל-42 יחידות דיור שונות ומגוונות בגודלן. דירות סטודיו, דירות חדר ועד שישה חדרים, לופטים ובתים פרטיים. כולם נהנים מאנרגיה סולרית קולקטיבית שמופקת בעזרת לוחות סולרים שמשתרעים על 60 מ"ר ומאגירת מי גשמים לצורך השקיית הגינות ומילוי מי הניאגרה.

מכל דירה יש יציאה למרפסת מקורה בזכוכית, הפועלת כמחסום אקוסטי ותרמי יעיל. לאדריכלי הפרויקט היה מאוד חשוב ליצור אווירה של כפר  במתחם המגורים הדי צפוף ולבנות חללים ציבורים על מנת ליצור אינטרקציה בין הדיירים. חללים רבים הוקצו לטובת מקומות לעריכת מפגשים חברתיים ואירועים. דיירי הפרויקט גם נהנים ממרחבים חיצוניים משותפים כמו גינת יער, פארק וגינת שעשועים.

מפעל, יחידת דיור (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
מפעל הסבון הפך למתחם מגורים | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל, דיור ממשלתי (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
וגם פרויקט אקולוגי | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל בבלגיה (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
כולל 42 יחידות דיור מגוונות | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל, חזית (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
מכל דירה יש יציאה למרפסת מקורה בזכוכית | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל, לובי כניסה (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
ויש חללים משותפים | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל, חצר פנימית (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
לאינטרקציה בין הדיירים | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com
מפעל, מדרגות (צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com)
שעורכים מפגשים חברתיים ואירועים | צילום: מתוך האתר www.mdw-architecture.com

סיימתם עם המפעלים? תראו את האסם שהפך לבית מגורים
את המחסן האפרורי שנהייה לופט צבעוני

וגם: פעם כנסייה, היום בית של משפחה

 * הבית של עמרי וקנין וסטודיו blv מתוך הספר "לגור בתל אביב" של אורלי רובינזון וצילה ירון, בהוצאת מודן.