אף אחד לא לימד אותנו להיות הורים, ולא פעם אנחנו נתקלים במצבים שאין לנו מושג איך להתמודד איתם. ריכזנו כמה משאלות הגולשים שהופנו למיכל דליות. אלה התשובות שלה:
בן השנה נרתע מרעש הדוש במקלחת
יעל: שלום מיכל, יש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים. מאז שנולד אנחנו מקלחים אותו באמבטיה לתינוקות והוא מאוד אוהב להתקלח ולשחק במים. החלטנו שהגיע הזמן להעביר אותו למקלחת עם דוש באמבטיה הגדולה, ראשית מטעמי בטיחות, שכן הוא כבר קצת כבד מדי וקצת פעיל מדי לגיגית, ושנית מטעמי ניקיון (לכי תוציאי 5 טונות חול שהוא מביא איתו מהגן בעזרת קצת מים בגיגית).
הבעיה היא שברגע שמפעילים את הדוש הוא מתחיל לצרוח אפילו בלי שהמים יגעו בו. אני מניחה שהרעש של הדוש הוא מה שמפריע לו, וחשוב לי לציין שיש עוד רעשים שגורמים לו לבכות, מיקסר למשל.
ניסינו לקלח אותו עם זרם מאד חלש, ניסינו להראות לו את אבא מתקלח עם הדוש ואפילו לקלח אותו עם הדוש כשהוא בידיים שלנו אבל זה לא עזר, הוא ממשיך לצרוח.
אנחנו לא רוצים ליצור לו חוויה לא טובה שקשורה למקלחת כך שבינתיים אנחנו מוותרים וממשיכים לקלח אותו בגיגית, אבל בקרוב מאד זה כבר לא יהיה אפשרי.
יש משהו לעשות בנידון? יש דרך להקל עליו?
מיכל דליות: שלום יעל. בוודאי שיש איך להקל עליו, וזאת על ידי שתרגילו אותו לרעשים. קודם כל, די עם הגיגית. החלטתם ובצדק שזה לא מתאים, אז דבקים בהחלטה. אני מציעה למלא אמבטיה ולא להשתמש בדוש. הכינו את האמבטיה עם מים בטמפרטורה הנכונה וצעצועים בפנים, רחצו אותו בלי דוש ושטפו אותו עם דלי קטן או כוס מהמים שבתוך האמבטיה. ככה יעשה הכרות עם האמבטיה בלי לפחד מהרעש של הדוש.
בנוסף, אני מציעה לטפל בנושא הפחדים שלו מרעשים. כשהוא שומע מיקסר עובד ומתחיל לבכות, קרבי אותו למיקסר ותגידי לו "תראה איך הגזר מסתובב. איזה יופי. עוד מעט תהיה פה עוגה מתוקה שאתה אוהב". אל תימנעו מרעשים, אלא להיפך, הרגילו אותו לזה.
התאומים מסרבים להירדם בעצמם
מירב: שלום רב, אני אמא לתאומים, בן ובת, בני שנה וחודשיים. בכל יום בשבע בערב אני עושה להם מקלחת, ולאחר מכן הם שוכבים כל אחד במיטתו עם בקבוק חלב ומאזינים לדיסק של שירים שהם מאד אוהבים.
לאחרונה הם לא מסכימים להישאר בחדר לבד ולהירדם ומתחילים לבכות. לפעמים רק אחד מהם בוכה והשני מתעורר או מתחיל לבכות גם כן, ויש קונצרט בבית של בכי וצרחות.
בעלי מגיע הביתה בערך בשעה שבע ובמקום להניח להם לבכות עד שיבינו שזה לא פתרון הוא מוציא אותם מהמיטה ומרדים אותם אחד אחד.
המצב שנוצר הוא שעכשיו הם פשוט לא מפסיקים לצרוח ולבכות בלי שירדימו אותם ויוציאו אותם מהמיטה. מה עליי לעשות? איך אני יכולה לתקן את המצב ואיך אפשר להסביר לאבא שהוא פשוט מזיק ויוצר אצלם דפוסי התנהגות שליליים?
מיכל דליות: מירב יקרה, קודם כל תני לאבא לקרוא את זה. תגידי לו שהוא עושה נזק לילדים ובעיקר לזוגיות וכי ילדים צריכים להירדם במיטתם וצריך להרגיל אותם לזה. אולי גם ייקח אותם לסיבוב במכונית וירדים אותם תוך כדי נסיעה? אז תמצאו עצמכם כל ערב מבלים בנסיעה לשום מקום.
אני מציעה לשבת בחדר עם הקטנים. הם רוצים את חברתכם והם קטנים מדי כדי להשאיר אותם בוכים לבד. את זה אני לא אוהבת. קחי כורסא נוחה או מזרן על הרצפה והישארי איתם בחדר. אפילו שעתיים. העבירי מסר, גם במלל, שאת שומרת עליהם וכי בלילה לא יוצאים מהמיטה. כל אחד ישן במיטתו. אחד מהתאומים יתרצה מהר ולשני זה ודא יקח כמה ימים נוספים. הרציונל: למרות שאתם רוצים על הידיים זה לא יקרה. אמא שומרת עליכם ואתם נרדמים במיטה. סמכי עליהם שהם יבינו את המסר. יכעסו עליך, יעשו עליך מניפולציות כדי לצאת, אבל יבינו את המסר אם תהיי נחושה ועקבית. בהצלחה.
אני לא אוהבת את הדרך שבה אחי מגדל את ילדיו
ענבל: שלום, אני דודה צעירה ולעתים אני עדה להתנהגות של אחי ואשתו כלפי ילדיהם שאינה נראית לי הדרך הנכונה עבורם. לדוגמא: התנהלות לא נכונה עם אוכל - הילדה שלהם אוכלת רק מתוק או מזון תעשייתי ולא מוכנה לאכול אוכל בריא; דבר נוסף הם עונשים שהם נותנים להם כדי שהילד יתנהג יפה.
איך עליי לנהוג? האם זה במקום להגיד את דעתי או שזה לא מתפקידי להתערב בחינוך ילדיהם? איך אוכל לעשות זאת מבלי לפגוע?
מיכל דליות: ענבל, לא תצליחי לעשות זאת בלי לפגוע. ההורים בטוחים שהם יודעים הכי טוב איך לחנך את ילדיהם. ובכל זאת, אני מציעה לך להגיד מה שבדעתך כי זה בוער בך מבפנים וכואב לך. אז אמרי להם והיי מוכנה לתגובה קשה שלהם. אחר כך עזבי את זה. לדעתי, לא תצליחי לשנות את התנהגותם. את חושבת שהם לא יודעים שסוכרים בלבד מזיקים לילדה? הם יודעים! הם פשוט לא מצליחים לעמוד בפני הדרישות של בתם ועושים מה שלצערי עושים היום הרבה הורים: מוותרים על ערכים חשובים כדי לא לצער את הילדים, כאילו צער הוא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לילדים, וככה מביאים על ילדיהם נזקים אחרים כואבים הרבה יותר. את במלכוד ענבל ובכל זאת היי נאמנה לערכים שלך והעירי.
בתי חזרה לחיתולים לאחר שנולד לה אח
הילה: הבת שלי בת 3. היא ילדה מאוד נבונה ועצמאית. יש לה אח בן 5 ולפני חמישה חודשים נולד לה אח נוסף. היא גמולה מחיתולים כבר מגיל שנתיים, כשהיא זו שיזמה את הגמילה - פשוט הורידה חיתול והלכה לשירותים.
כשהייתי בערך בחודש השמיני להריון היא התחילה לעשות פיפי במכנסיים. בכל ספר או אתר כתוב שילדים נוטים לרגרסיה בגמילה כשיש אח חדש. לכן, בכל פעם שהיא הרטיבה לא כעסתי, פשוט לקחתי את הבגדים הרטובים, הורדתי והחלפתי ליבשים, אפילו שזה היה ברור שזה בכוונה. אבל עברו להם כבר שבעה חודשים מאז והתינוק בן חמישה חודשים. ישנם ימים שהכל עובר יבש וחלק וישנם ימים שזה יכול לקרות פעמיים ואפילו שלוש.
היא מראה נכונות כי עכשיו בלילות היא מבקשת להוריד את החיתול ואומרת שהיא גדולה. עשיתי בדיקת שתן שיצאה תקינה.
מה לדעתך צריך להיות הצעד הבא?
מיכל דליות: הצעד הבא, לדעתי, הוא להניח לה. כנראה שהיא מרטיבה במצבים ספציפיים (יהיה מעניין לבדוק מתי) כשהיא מרגישה, וזה סובייקטיבי מאוד, שמפלים אותה, שלא אוהבים אותה, שלוחצים עליה, כשלא שמים לב אליה – ממש קשה לדעת. אלו שניות של רגש שעוברות על הילדה וגורמות לה להרטיב. אולי כדי למשוך את תשומת לבכם ולייצר מצב שתהיו עסוקים איתה ואולי כי היא מוצפת מבחינה רגשית ולא מצליחה להתאפק. אז תניחי לה. גם שנה זה מצב זמני. תהנו מהימים הטובים והיבשים ובכל פעם שהיא רטובה תשלחו אותה להחליף באופן מאוד קצר וענייני וכאילו לא שמתם לב לזה וזה לא חשוב. הזמן יעשה את שלו.
בן השנה מאוד עקשן
חגית: שלום מיכל, יש לי ילד מקסים בגיל שנה. שמנו לב שהוא עקשן מאוד באופיו. כשהוא רוצה משהו הוא מתעקש להשיג אותו עד שהוא מצליח.
הרבה פעמים כשאנחנו מסרבים למשהו שהוא רוצה הוא זורק את עצמו אחורה, על הדרך מקבל מכה בראש ואז גורר את עצמו על הגב ברצפה בקריזה. מה עושים כדי להפסיק את ההתנהגות הזאת, כי הוא מקבל לא מעט מכות בגלל זה?
אני גם חוששת שכשיגדל קצת יתרגל להתנהג בצורה כזו כדי לקבל את מה שהוא רוצה.
מיכל דליות: חגית, לא תצליחו לגרום לו להפסיק לעשות זאת, אבל אתם חייבים לשנות את התגובה שלכם להתנהגותו זו. תגובתכם היא זו שתגרום לו להפסיק. אני מציעה שתגידו לו "כשתכעס ותיפול על הרצפה אני ואבא נרים אתך ונחזיק אותך ולא ניתן לך לקבל מכה בראש". תאמיני לי, הילד יבין כל מילה. וכשזה קורה, תרימי אותו, אל תדברי איתו על זה, אל תשוחחי איתו עד כמה זה מסוכן וכו', אלא פשוט תחזיקי אותו. התגובה הזו של פעוטות מוכרת לנו מאוד והיא חולפת עם הזמן ועם האפשרות של הילד לבטא את עצמו.
>> יש לכם שאלה למיכל דליות? תעלו אותה לעמוד הפייסבוק שלה או שלחו למייל family@mako.co.il והיא תשיב לשאלות נבחרות במדור הבא.