הם צבעוניים, מתוקים, מכילים כמות גבוהה של ויטמינים, מינרלים, סיבים, נוגדי חמצון, ובעיקר - מרעננים לנו את הקיץ. אבל חלק מהפירות שאנו אוכלים מכילים כמויות גדולות של ריסוס. עד שיפתחו אפליקציה שתראה לנו כמה ריסוס יש בתפוח שאנחנו עומדים לנגוס, מתי נקטף האגס ומי פיקח עליו, די קשה לנחש את התשובות לשאלות האלה. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לצמצם את החשיפה ולהימנע מפירות מרוססים יותר.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
למה בכלל צריך לרסס פירות?
"גידולים חקלאיים חשופים למזיקים שונים, הפוגעים בצמח עצמו ובפירותיו. כדי להימנע מהפגיעה, נהוג לטפל, הן בקרקע והן בצמח עצמו בשלבים שונים של הגדילה, בחומרים כימיים שונים המעניקים עמידות נגד המזיקים", מסבירה רונית דוידוביץ', טכנולוגית מזון בכירה ויועצת לתעשיית המזון בארץ. "ללא הדברה יעילה, בעצם לא הייתה מתאפשרת חקלאות מודרנית המספקת מזון זמין, ובמחיר נגיש לאוכלוסייה הגדלה בעולם. באמצעות בקרה ופיקוח ניתן לספק תוצרת חקלאית, שמידת שאריות חומרי ההדברה בה זניחות, ועומדות בקריטריונים בינ"ל. בנוסף, אם מפסיקים את הריסוס בפרק זמן מסוים לפני הקטיף, רמת השאריות תרד עד לזמן הצריכה".
מנתונים שנמסרו מ"אמון הציבור", עולה כי ריסוס והדברות הם מוקד הסיכון המשמעותי ביותר של מזון מהצומח: "ידוע לנו על בעיות רבות הקיימות בתחום בארץ, החל מהפיקוח על החומרים, דרך שימוש בחומרי הדברה מסוכנים אסורים בעולם וכלה בטענות לא אמינות בכל הנוגע להדברה ביולוגית". אז אילו פירות באמת הכי מרוססים?
מה כל כך רע בתפוח?
"בבדיקה שערך משרד הבריאות, כמעט בכל התפוחים נמצא החומר הכימי 'דיפנילאמין' - המשמש להגנת קליפת הפרי בפני עובשים לאחר הקטיף. שימוש בחומר זה שנוי במחלוקת ובאירופה הוחלט לא לעשות בו שימוש. לפי ממצאי הבדיקות, ריכוז החומר בתפוחים היה גבוה במיוחד (פי 10 מאשר בנקטרינות ופי 50 מאשר באגסים)", אומרת דנה שטיירמן, נטורופתית ומרצה בנושאי תזונה אינטגרטיבית בקמפוס "ברושים", מרכז הספורט של אוניברסיטת תל אביב.
לדברי שטיירמן, כמעט בכל התפוחים קיימים חומרי ריסוס על הקליפה, שמטרתם להגן על התפוח מעובשים באחסון ממושך לאחר הקטיף. פעולת הקילוף תסייע להפטר מהם. החיסרון: במהלך הקילוף, מוותרים על כמחצית מכמות נוגדי החמצון המצויים בקליפת התפוח, וגם על רוב הסיבים בפרי, כך שההמלצה אינה גורפת. בנוסף, אם מקלפים את התפוח ללא שטיפה מוקדמת, חלק מחומרי הריסוס שעל הקליפה עשויים לעבור לחלקי התפוח שנאכל. חסרון נוסף בשיטה זו, נובע מהעובדה שחומרי הדברה מסוימים חודרים דרך העצים או האדמה וחודרים גם אל תוך הפרי, כך שקילוף או שטיפה לא יפתרו את העניין במקרים אלה.
דוידוביץ ממליצה לערוך את הקניות שלכם ברשתות השיווק המוכרות: "כאשר קונים פרי ברשת גדולה ומוכרת, אפשר להניח שהמקום עובר פיקוח של אגרונום, הבודק את הפרי משלב הגידול ועד לרגע שהוא מגיע למדף. רשתות אלה מחויבות בבדיקות מעבדה שגרתיות, המוצגות בפני משרד הבריאות. ברגע שמתגלה ממצא חריג לרוב תעדיף הרשת לא לעבוד עם אותו חקלאי שסיפק את הסחורה, כך שהכוח להגנת הצרכן בהחלט עובר לידיה".
לטענתה, מקומות שאינם מפוקחים, או רשתות זולות שלא משלמות את מחיר הפיקוח הזה (ולכן הן יכולות להרשות לעצמן להציע לצרכן מחירים נמוכים יותר), חשופים יותר לבעיות חריגת חומרי ריסוס, ולצרכן קשה לדעת מה הוא מקבל.
עדיף אורגני? לא בטוח
נוכח מחקרים המבוצעים בארץ ובעולם, טוענת שטיירמן כי יש חשש מהשפעות ארוכות טווח של חומרי ההדברה, העלולות לכלול פגיעה במערכת ההורמונלית ובפוריות, פגיעה במערכת החיסון, הגברת הסיכון לסרטן, פגיעה במערכת העצבים ופגיעה קוגניטיבית והתנהגותית בקרב ילדים. לפי ההסבר של משרד הבריאות, רוב הילדים הפגועים הם צאצאים לנשים שעבדו בחקלאות או חיו בקהילה חקלאית ונחשפו כעוברים לחומרים אורגנו-זרחניים.
פרופ' יונה אמיתי, מומחה לטוקסיקולוגיה, רפואת ילדים ובריאות הציבור, אוניברסיטת בר אילן מחזק את דבריה: "בחשיפה ממושכת לחומרי ריסוס החורגים מהתקן המקובל, ייתכן נזק מצטבר שעשוי לבוא לידי ביטוי בעליית הסיכוי לחלות בסוגי סרטן שונים כגון לימפומה, וכן לעיתים יוגבר הסיכון לבעיות התנהגותיות בקרב ילדים". עם זאת, מדגיש פרופ' אמיתי, אין מקום לבהלה: "חשוב לציין כי מדובר רק בצריכה ממושכת ועקבית של פירות אלה".
רונית דוידוביץ טוענת כי בניגוד לדעה הרווחת, לא הוכח עדיין כי יש עדיפות בריאותית/תזונתית לצריכת פירות אורגניים: "דווקא צמח שלא מקבל סיוע חיצוני של חומרי הדברה, מייצר 'טוקסינים אנדוגניים', שהם למעשה רעלנים שהוא בעצמו מייצר באופן טבעי על מנת להתמודד עם המזיקים השונים. לא ברור עדיין מה מזיק יותר: הריסוס הכימי או הטוקסינים המיוצרים באופן טבעי. לדבריה, ניכרת תנופה בפיתוח הדברות ביולוגיות ע"י חרקים שמועילים לחקלאות, כמו "מושית השבע" (חיפושית פרת משה רבנו), זני דבורים שונים וכד', וכן בפיתוח הדברות משולבות. "אין ספק שיש לפקח על סוג חומרי ההדברה, מינונם ופרק הזמן שחולף מהשימוש האחרון בהם ועד הקטיף. כאשר קונים ברשתות המזון הגדולות, אכן לרוב התוצרת החקלאית עומדת בדרישות אלו".
עוד ב-mako בריאות:
>> משהקים בלי הפסקה? כך תעצרו אותם אחת ולתמיד
>> מתי המציאו את הקונדום? ההיסטוריה של אמצעי המניעה
>> כל מה שרציתם לדעת על פריצות דיסק
לעומתה, טוענת שטיירמן, כי על אף המחיר הגבוה, בהחלט רצוי לרכוש מזון אורגני ופירות בפרט - בייחוד כאלה הנחשבים ל"מסוכנים" מבחינת הריסוס. שטיירמן מוסיפה כי למרות העובדה שאכן גם בחקלאות האורגנית נעשה שימוש בריסוס והדברה ספציפיים, אך הם נחשבים "ידידותיים יותר לאדם ולסביבה". לדבריה, בארץ פחות מקובל להשתמש בשיטות של חקלאות ללא כל ריסוס והדברה. זאת לעומת בשווקים באיטליה, למשל, שבהם ניתן לראות שלטים על דוכני הפירות שבהם מצוין הכיתוב "ללא ריסוס". בנוסף, בארץ משווקים כ-2% מהתוצרת החקלאית כתוצרת אורגנית לעומת ארצות אירופה שבהן החקלאות האורגנית והביולוגית תופסת נתח גדול בהרבה (10% ויותר).
לקלף או לא לקלף?
לדברי דוידוביץ, אין צורך לחשוש משאריות הדברה כאשר קונים במקום מפוקח, ולכן חבל להפסיד את היתרונות התזונתיים בקליפה. שטיפה טובה במים וסבון, לטענתה, מספיקה כדי לאכול את הפרי בבטחה.
אגב, לרוב קליפה עבה, גם אם מקלפים, אינה מחסום לריסוס. "הרחקת הקליפה מהווה פתרון חלקי רק בכמה פירות. ראשית, כאשר הקליפה עבה וגם לא חדירה, אז פחות מרססים בכלל - למשל באננס. שנית, חומרי ההדברה השונים עלולים לחדור את הקליפה ולהיספג לתוך הפרי עצמו גם בסוגי קליפה עבה - למשל בתפוזים. ושלישית, יש חומרי הדברה בשימוש בהגמעה לשורשים ולכן אין קשר לעובי הקליפה. כל הסיפור הוא סוג הפרי, מחזור החיים שלו, העונה, האקלים, המזיקים וסוג חומר ההדברה, כולל השיטה המופעלת", מסבירה שטיירמן.
כך תצמצמו את סיכוני ההדברה
שטיירמן טוענת שבאמצעות נקיטת מספר צעדים ניתן לצמצם את הסיכון שעלול להיגרם מחומרי ההדברה:
1. צרכו רק פירות "בטוחים". בכל זאת עדיף כאלה עם קליפה עבה וכאלה שלא רוססו הרבה, למשל פסיפלורה, אבוקדו, קיווי, אננס ופפאיה. פתרון זה אינו מיועד לטווח ארוך משום שהימנעות מאכילת מגוון פירות היא לא בריאה.
2. נסו לגדל בעצמכם. פטרוזיליה, כוסברה, ריחן, נענע, עירית ועוד הרבה עלים ירוקים ניתנים לגדל בקלות בגינה קטנטנה, במרפסת ואפילו בעציצים על אדן החלון. אבל מכיוון שבפירות עסקינן, לא בטוח שיתחשק לכם לגדל בוסתן.
3. שטפו את הפירות בחומץ או בלימון. לא בטוח שניתן להסתפק בשטיפה במים בלבד. שטיירמן ממליצה על שטיפה עם תוספת חומץ, שיכול לפרק את שכבת הריסוס שעל קליפת הפירות. שימוש בסבון או דטרגנטים שונים אינו מומלץ כי החומרים האלה עלולים לחדור דרך הקליפה לתוך הפרי.
אם יש באמתחתכם לימונים אורגניים, תוכלו לעשות בהם שימוש במקום בחומץ. איך עושים את זה? פשוט מכניסים לקערה כוס חומץ ומוסיפים 3-4 כוסות מים. מכניסים את הפירות לקערה (כדאי לשטוף אותם לפני כן במים זורמים להרחקת לכלוך) ומערבבים אותם בידיים בתוך הנוזל. בהתאם לסוג הפרי ניתן אפילו לשפשף מעט את הקליפה. לאחר מכן מעבירים למסננת ושוטפים במים זורמים.
פרופ' אמיתי ממליץ לשטוף את הפירות בחומר ייעודי שנועד למטרה זו: "חשוב להקפיד על כך בייחוד כשמדובר בפירות מחוספסים דוגמת תותים, ששטיפתם מאתגרת יותר, כיוון שהסיכוי לנוכחותם של חומרי הדברה בפירות אלה גדול יותר".
4. צרכו מגוון גדול ומשתנה של פירות: על מנת להפחית חשיפה לחומר ריסוס ספציפי, כדאי לצרוך פירות שונים ומגוונים בכל יום.
5. העדיפו פרי שאינו "כשר למהדרין". "אם אין לכם צורך דתי בכך, כדאי להעדיף פרי שאינו נכלל בפירות ה'כשרים למהדרין', מציעה דוידוביץ. "זאת מאחר שפירות אלה מרוססים יתר על המידה, כדי להימנע מאותם מזיקים הנחשבים כפוגעים בכשרות הפרי".
הכי מרוססים: ענבים ותפוחים
הארגון להגנת הסביבה EWG מפרסם בכל שנה באתר שלו את רשימת הפירות והירקות הכי מזוהמים בחומרי הדברה, וכן את רשימת הפירות והירקות הכי נקיים מחומרים אלה. בראש רשימת המרוססים ביותר מופיעים הענבים והתפוחים. אליהם מצטרפים גם האפרסקים והנקטרינות, התותים והדובדבנים.
“הרשימה תקפה לרוב הארצות המערביות בדיוק כמו שהמלצות משרד החקלאות האמריקאי תקפות לאותן המדינות”’ , מסבירה שטיירמן. "חומרי הריסוס בחקלאות הם בדיוק כמו התרופות לבני אדם - אפשר לקרוא לזה אקמול כאן או טילנול בארה"ב, בסופו של דבר זה בדיוק אותו חומר כימי (paracetamol) שמומלץ באותם מצבים בריאותיים ובדיוק לאותה המטרה. בריסוס, למרות שמשתמשים כמעט באותם החומרים, המצב בארץ מעט גרוע יותר מאשר מה שמקובל בארה"ב כי מנסים לגדל פירות שפחות מתאימים לאקלים בארץ - כמו תפוחים, אגסים, דובדבנים. בישראל עושים לאחרונה מאמצים ליישר קו עם מדינות מערביות ולקבוע תקנים טובים יותר. היום בכל מקרה לא אמורים להיות הבדלים גדולים בין ERG לבין המצב בארץ".
הפירות עם הכי הרבה שאריות ריסוס בנקודות המכירה
מקום ראשון: תפוח - מכיל כמויות גדולות של ריסוס. מומלץ להרחיק חלק גדול מחומרי הריסוס שעל הקליפה, כפי שצוין לעיל'.
ענבים - הפרי המרוסס ביותר. לדברי שטיירמן, יש להעדיף ענבים אורגניים ואפילו צימוקים אורגניים, או לחילופין להשרות את הענבים במים עם חומץ לכמה דקות, לשפשף מעט ולשטוף במים זורמים.
אגס - מדובר באחד הפירות המרוססים ביותר. רגיש מאד לכל נגיעה/חבלה בקליפה, ולכן עובר טיפול מיוחד כדי להאריך את חיי המדף שלו. גם אותו ממליצה שטיירמן לשטוף היטב לאחר השרייה של כמה דקות במים עם חומץ או מיץ לימון. במידה ויש פגיעה בקליפה וכתם חום באזור, מומלץ לוותר.
תאנים - ברוב המקרים לא עוטפים את עצי התאנה ברשת נגד חרקים, ואז מרססים את הפירות כל שבוע-שבועיים. עדיף לצרוך תאנים ממגדל שלא ריסס, אם קיימת אפשרות כזו.
ומי עוד מככב ברשימה? אפרסק ונקטרינה, שזיף, דובדבנים ומשמש.
הכי נקיים משאריות ריסוס
מנגו - לרוב אינו מכיל שאריות חומרי ריסוס. יש לשטוף את קליפתו ולייבש במגבת נייר לפני שחותכים אותו.
אננס - אחד הפירות הבטוחים מרשימת "15 הנקיים", אין צורך לחפש דווקא אורגני.
אבטיח - נחשב לפרי שיכול להכיל שאריות ריסוס נמוכות בלבד, ולכן נחשב כבטוח למאכל. מומלץ לשטוף אותו במים ולנגב לפני שחותכים את הפרי.
אפרסמון - אחד הפירות עם מעט סיכוי לשאריות חומרי ריסוס. עדיף לקלף את הקליפה לפני האכילה.
ליצ'י - לרוב העץ מרוסס באופן סדרתי עד כשבועיים לפני הקטיף. יש לשטוף את הפרי היטב לפני הקילוף.
פפאיה, קיווי - הפירות "הבטוחים יחסית". יש לקלף לפני אכילה.
פסיפלורה - אחד הפירות הנחשבים לבעלי סיכוי נמוך לשאריות חומר ריסוס.
מלון - לרוב אינו מכיל שאריות חומרי ריסוס. יש לשטוף את הקליפה ולנגב במגבת נייר לפני שחותכים את הפרי.
מי שומר עלינו?
משרד החקלאות ומשרד הבריאות אחראים על החלטות לגבי סוגי החומרים המסוכנים היוצאים מהשימוש, על הצורך והמינון בכל סוג חומר שעדיין נעשה בו שימוש. לאחרונה, החקלאים מנהלים יומני ריסוס ממוחשבים והעניין קל יותר לבדיקה. גם בדיקות בנקודות השיווק אמור להיות פיקוח על הנושא.
אחת הבעיות הגדולות היא כנראה האכיפה. מתוך סיכום תוצאות ניטור חומרי הדברה במזון בישראל עולה כי הבדיקות שנערכות בשנה בכל הארץ מגיעות לכמה מאות, ולמשרדים יש מספר קטן מאד של פקחים.
תגובת משרד החקלאות ומשרד הבריאות:
האחריות על חומרי הדברה לשימוש חקלאי בישראל, נמצאות באחריות משותפת למשרד החקלאות ומשרד הבריאות. בטרם מאושר תכשיר ההדברה הוא נבחן על ידי וועדה בין משרדית הכוללת נציגים של משרד החקלאות, משרד הבריאות, משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה והמועצה לצרכנות.
לאחר מתן האישור לשימוש חקלאי בישראל, נקבעות לחומר שאריות מקסימליות המותרות בכל אחד מהגידולים בהם אושר לשימוש. רמת השאריות המותרות נקבעת על פי שני קריטריונים מקובלים בעולם, לפיהם השארית לא תהווה סכנה לבריאות הציבור והשימוש בחומר ההדברה יהיה על פי חקלאות נאותה (Good Agricultural Practice – GAP).
המידע לגבי השימוש בחומרי הדברה מצוי על תווית האריזה של חומר ההדברה. הגידול, המינון, ימי ההמתנה ושאר הוראות השימוש. חובתו של המגדל לפעול על פי הוראות התווית, חובה המעוגנת בתקנות בדבר קיום פרטי הוראות תווית האריזה תשל"ז של משרד החקלאות. תקנות בריאות הציבור (מזון, שאריות חומרי הדברה) התשנ"א, מסדירות את השאריות המקסימליות המותרות במזון בישראל, תקנה המשותפת למשרד הבריאות ולמשרד החקלאות.
הבדיקות לנוכחות חומרי הדברה של תוצרת חקלאית טרייה מתבצעות ע"י משרד החקלאות ברמת השדה, וע"י שרות המזון במשרד הבריאות בדרכי השיווק. קיים תיאום בין המשרדים ובמקרה של ממצאים חריגים בתוצרת המצויה בדרכי השיווק (וידוע שם החקלאי) מתבצע דיווח למשרד החקלאות לצורך המשך טיפול בשדה/בחקלאי. נוהל זה חיוני במניעת חשיפת הצרכן לתוצרת המכילה שאריות חומרי הדברה מעל המותר.
דיגום התוצרת המקומית לזיהוי וכימות חומרי הדברה מתבצע על פי תכנית עבודה שנתית ולפי לוח זמנים לאורך כל השנה. הדיגום מתבצע אצל החקלאי טרם שיווק (ע"י משרד החקלאות), בשווקים, במרכולים וברשתות השיווק (ע"י משרד הבריאות). בתוכנית הדיגום של שירות המזון מושם דגש על מוצרים בעלי פוטנציאל גבוה להמצאות חומרי הדברה וכן על מוצרים שהתקבלו בהם חריגות בשנים קודמות. בנוסף, במסגרת ביקורות של שרות המזון במפעלי המזון ניטלות דוגמאות לבדיקת נוכחות שאריות חומרי הדברה, ללא תלות בתוכנית הניטור השנתית. מזון המיובא לישראל, כולל תוצרת חקלאית טרייה, נבדק מדגמית לנוכחות שאריות חומרי הדברה בנמלים טרם הכניסה לישראל.