אמש (יום ג'), קרה דבר בישראל. לראשונה, תועד ניתוח השתלת כליה בשידור חי בפייסבוק. בשידור שהתקיים בבית החולים בלינסון צפו מאות אלפי גולשים, והאירוע גרר תגובות לכאן ולכאן, אך בדבר אחד אין ספק – הוא עורר מודעות רבה לתחום השתלות הכליה בארץ. "המצב של תרומות אלטרואיסטיות בארץ דווקא מאוד חריג ביחס לעולם", אומר פרופ' איתן מור, מנהל מחלקת השתלות בבלינסון. "בעולם מדובר בערך באחוז אחד מכלל ההשתלות, אך אצלנו בארץ זה מגיע ל-50 אחוז מכלל ההשתלות מהחי. עם זאת, תמיד יש פער בין מספר התרומות שיש לבין הצורך בפועל". פרופ' מור מוסיף כי רוב תרומות הכליה בארץ ובעולם מגיעות מהמת, אך הן מהוות כ-50-60 אחוז מהצורך בהשתלה, ולכן יש גם תרומות מהחי.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הסיבה שבארץ אחוז התרומות האלטרואיסטיות גבוה היא, לדברי פרופ' מור, חברתית-תרבותית. "יש מגזר שלם באוכלוסייה שהתייצב לדגל והחליט שזה דבר שהוא בגדר הצלת חיים, וזה הולך יחד עם עקרונות החיים של אותה הקהילה היהודית-דתית לרוב", פרופ' מור מסביר כי התרומה נעשית לרוב מקרוב משפחה, אך לעיתים נדירות זה יכול לקרות גם מתורם אלטרואיסטי שאינו מכיר את החולה. "ההיגיון הוא שנולדנו עם שתי כליות, לכן אפשר לתרום אחת למישהו שצריך אותה".
הגיל המינימלי לתרומת כליה בעולם הוא 21, אך בארץ ההעדפה היא לחכות לפחות עד גיל 25. "מבחינת האופציה לבדוק את הסיכויים לתחלואה בעתיד, הגיל האופטימלי הוא דווקא 30-35", אומר פרופ' מור. "אך בגילאים צעירים יותר אנחנו מתבססים בעיקר על היסטוריה משפחתית. אם יש לחץ דם גבוה או בעיות כליות בהיסטוריה המשפחתית, אנחנו דוחים את התרומה".
מהם הסיכונים לתורם?
"הסיכונים בתרומת כליה אצל אדם בריא הם לא משמעותיים, אם כי יש עלייה מסוימת בסיכון לחלות בעתיד - התפתחות מחלות כמו עליית לחץ דם וצרוך בדיאליזה לאחר תרומת הכליה עולים פי 3, אבל הם עדיין נשארים די זניחים", אומר פרופ' מור. "מה שכן, חשוב לבדוק ביסודיות את הסיכון לטווח ארוך לפני שמקבלים תרומה מאדם, גם אם מדובר בסיכון מינימלי".
עוד ב-mako בריאות:
>> נוטפים: 17 סודות שרק מי שמזיע המון יבין
>> מקרה או גנטיקה: מה הסיכוי שיצאו לכם תאומים?
>> לחוצים? הנה 8 דרכים להשתחרר ב-5 דקות
האפקט הוויזואלי חזק
פוסט שעלה היום בפייסבוק, גרר לא מעט תגובות וכבר הוסר מהרשת, היה של אישה שטענה כי היא מעוניינת לתרום כליה כדי להיחלץ ממצב כלכלי בו היא מצויה. אבל המצב בישראל אינו מאפשר זאת. "פעם, לפני התופעה של תורמים אלטרואיסטים, הייתה מצוקת איברים ואנשים, סוחרי איברים למיניהם וביניהם גם רופאים, ניצלו את החולשה של אוכלוסיות מסוימות כדי להוציא לפועל השתלות כאלה", אומר פרופ' מור. "הם היו נותנים לתורם סכום כסף מסוים שלא עלה על 10 אלפים דולר כדי לתרום כליה. זה לא היה מנוגד להוראות משרד הבריאות, אבל לא היה חוק כנגד זה".
כל המצב הזה השתנה ב-2008 , כאשר יצא חוק ההשתלות שהגדיר את זה כלא חוקי. בעקבות כך, גם חברות הביטוח שנהגו להחזיר את ההוצאות של אנשים שטסו לחו"ל (סין והפיליפינים בעיקר) כדי לקבל השתלה, הפסיקו להכיר בזה כהוצאה מוכרת, משום שזה הפך ללא חוקי. "משנת 2008 יש מגמה עולמית להוצאת התופעה הזאת מהחוק, ויש כבר הרבה מאוד מדינות בהן זה לא חוקי לסחור באיברים".
ומה דעתך לגבי ניתוח בשידור חי?
"כל העולם הדיגיטלי שאנו חיים בו פורץ כל גבול, היום צופים בכל דבר. אבל חשוב לציין שלא ראו את הניתוח עצמו אלא את הדמויות שבתוך חדר הניתוח, לא ראו את הגוף עצמו בשל דאגה לצנעת הפרט", הוא אומר. "אם השאלה היא לגבי שידור חי של ניתוח ממש, עם צילום של הגוף כולו, זה לא רצוי. גם לא מומלץ למשפחה לראות את זה, וגם הצוות הרפואי צריך לשמור על הפרטיות שלו. יש כל מיני התבטאויות בחדר הניתוח שיכולות להישמע מוזר לאנשים מחוץ להקשר, ואנחנו לא רוצים להגיע לעולם בו בוחנים כל דבר קטן ושולי שקורה בין המנתחים בחדר הניתוח".
מה שיכול להיות חיובי בצילום ניתוח הוא דווקא כאשר החולה עצמו רואה אותו. למשל, ישנם ניתוחי צנתור לב בהם החולה רואה את מהלך הניתוח בעצמו. "יש פעולות היום שמבוצעות והחולה רואה אותן כשהוא ער, כמו צנתור לב. החולה רואה את העורקים שלו על המסך, והאפקט הוויזואלי הזה הוא חזק יותר מאשר כשהרופא אומר לחולה להפסיק לעשן", אומר פרופ' מור. "כשהחולה רואה במו עיניו את העורקים הסתומים שלו, זה משפיע עליו יותר".