כותבי mako מבקרים את הספרים החדשים שיוצאים, ואת הכותרים הכי מדוברים. במה שווה לכם להשתקע ומה לא מצדיק בכלל את זמן הקריאה שלכם?
ויש כאן גם תיאוריה מעניינת במיוחד לגבי משיכה
בצל המלחמה: היצירות האלה רלוונטיות מאי פעם
היומרות של "על החיים ועל המוות" פוגעות בו
"ריקוד האביב" שאב אותנו כבר מהרגע הראשון
"סרנה קרוז" מתעקש להזכיר לנו שיש "תחושה עזה"
"אהבה אחת" הוא כמו גרירת רגליים אינסופית
יש תגמול ממשי בקריאה של "כל קשר בין הדמויות"
אבל לא בטוח שהמסרים שלו עדיין רלוונטיים
"אינטימיות" עמוק בלי שום פרופורציה לאורך שלו
"נדודים" של טוקרצ'וק הוא נדידה בפני עצמה
אבל זה לא אומר ש"לורד ג'ים" הוא ספר רע. להפך
ובכל זאת, מדובר בספר מתיש, משעמם וחזר כל קסם
"בעל": איל מגד מתפלש בחוסר האונים של האהבה
"לא המקום ולא הזמן" הוא מותחן עשיר ומרתק
"האנרכיסטיות": ספר מתעתע שדורש אורך רוח
תומס אוגדן משאיר את הדמויות בחדר הטיפולים
ססר איירה יודע שלא צריך לעשות הכל "נכון"
