למעלה משלושה מיליון וחצי אזרחים אוקראינים ברחו משטחה של אוקראינה בארבעת השבועות שחלפו מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה. מבחינת המשפט הבין-לאומי, אזרחים אלה זכאים להגנה כפליטים מכוח אמנת הפליטים של 1951 (אליה ישראל הצטרפה בשנת 1954) או להגנה קבוצתית זמנית מכוח עקרונות כלליים במשפט הבין-לאומי.

אכן, האיחוד האירופי הכריז ב-4 למרץ 2022 על כל מבקשי המקלט האוקראינים כזכאים להגנה קבוצתית זמנית בשטחו. המשמעות היא שכל אזרח אוקראיני שנמלט מהמדינה יוכל לקבל אשרת שהייה בשטחה של כל אחת ממדינות האיחוד, לפי בחירתו או בחירתה, לפרק זמן הנע בין שנה לבין שלוש שנים, כמו גם היתר עבודה, גישה לשירותים סוציאליים, למוסדות חינוך ולטיפול רפואי. מדינות האיחוד לא הטילו מכסה על מספר הנכנסים לשטחן, ובפולין לבדה שוהים כבר יותר מ-2 מיליון פליטים.

חיילי פיקוד העורך קולטים עולים מאוקראינה ורוסיה בנתב"ג
בישראל לא הפנימו את חומרת המצב, אוקראינים מגיעים לנתב"ג

על רקע עוצמת המשבר וממדיו, מדיניות ישראל ביחס לכניסת אזרחים אוקראינים לשטחה מצטיירת ככזאת שלא מפנימה לגמרי את חומרת המצב באירופה, ומבוססת על הבחנות מפוקפקות מבחינה משפטית ומוסרית. במקום לפתוח את השערים לאזרחים אוקראינים, שזכאים להיכנס באופן כמעט חופשי לשטחנו בימי שגרה על בסיס הסכם הפטור מוויזות בין שתי המדינות משנת 2010, ישראל סגרה באופן חלקי את שעריה ומציבה מכשולים, לרבות קביעת הגבלה כמותית על מספר הנכנסים, שכבר הוגדלה פעם אחת על-ידי שרת הפנים איילת שקד - וייתכן שתוגדל שוב - ובחינה מדוקדקת של חריגות עבר מפרקי הזמן שהותרו לשהייה כתיירים מצד אוקראינים שנכנסו לישראל.

גם אם טענת משרד הפנים, שההסכם מ-2010 מאפשר כניסה ארצה רק לצורכי תיירות, תתקבל – אם כי ניתן כבר לציין שבדיון שהתקיים השבוע בבג״ץ השופטים הקשו על נציג הפרקליטות בנושא זה – ספק רב אם ההבחנות שהמשרד מחיל בין אוקראינים המבקרים בני משפחה (בהם המשרד מכיר כתיירים) לבין אוקראינים המבקרים חברים או מכרים אחרים (בהם המשרד אינו מכיר כתיירים) מחזיקות מים. ניתן להניח, ברמה גבוהה של סבירות, שלאור סל ההטבות הנדיב שמדינות האיחוד האירופי נותנות לפליטים האוקראינים והיעדר סל דומה בישראל לאזרחים אוקראינים שאינם זכאי חוק השבות, הרי אלו שיחליטו להגיע בכל זאת לישראל יעשו כן בגלל קיומם של בני משפחה או מכרים בארץ. אם בג״ץ יפסול בסופו של דבר את ההבחנות בין ביקור בני משפחה לביקור מכרים, הרי שבסופו של דבר, ישראל תמצא עצמה מאפשרת כניסה לשטחה של רוב רובם של הפליטים המבקשים להגיע אליה, אך תצטייר עדיין כמי שלא עמדה לצדה של אוקראינה בשעתה הקשה והערימה קשיים מיותרים בדרכם של אזרחיה אל עבר מקלט זמני.

שרת הפנים איילת שקד בנתב"ג (צילום: רוי אלימה, פלאש 90)
ספק אם טענות משרד הפנים יחזיקו בבג"ץ, שרת הפנים איילת שקד | צילום: רוי אלימה, פלאש 90

מעבר לחובות הנובעות מהסכם הפטור מוויזות, ישראל מחויבת לפעול כלפי מבקשי המקלט גם בהתאם להתחייבויותיה מכוח דיני הפליטים. כלומר, היא אינה יכולה לגרש אזרחים אוקראינים בחזרה למדינתם בעת הנוכחית. ככל שמדובר באזרחים אוקראינים שהגיעו לישראל לאחר ששהו קודם בשטחה של מדינה שלישית בטוחה, ישראל יכולה להחזירם, מבחינה עקרונית, לאותה מדינה. עם זאת, עליה יהיה להביא בחשבון את העובדה כי ככל שמספרי מבקשי המקלט בשטחן של אותו מדינות יגדל, כך יקשה על מערכות הרווחה שלהן לתת מענה לצרכים של אוכלוסיות פגיעות: אנשים עם מוגבלויות, ילדים, משפחות חד-הוריות במצבי עוני, קשישים ונשים העלולות להיות קורבנות פוטנציאליים לסחר בבני אדם. עצם שליחתם של אנשים פגיעים למדינות ״מוצפות״ בפליטים עשוי להיחשב כהפרת מחויבויותיה של ישראל שלא לחשוף מבקשי מקלט ליחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל.

אזרחים אוקראינים שהגיעו לנתב"ג (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
להחזיר אוקראינים למדינות שכבר מוצפות בפליטים? | צילום: תומר נויברג, פלאש 90

חשוב להדגיש בהקשר זה כי דיני הפליטים של המשפט הבין-לאומי אינם מחייבים את ישראל לאפשר לפליטים להשתקע באופן קבוע בשטחה. דינים אלה נועדו לאפשר למבקשי מקלט מחסה זמני עד שיעבור זעם והם יוכלו לחזור לשטחם. ביחס לפליטים האוקראינים, אין כל אינדיקציה בשלב זה כי מדובר במספר גדול במיוחד, אשר לא יוכלו לחזור לביתם באוקראינה בעתיד (להפך, בחלק גדול מהמקרים הפליטים הותירו בני משפחה ורכוש מאחוריהם באוקראינה). רבים מאלו שהם זכאי חוק השבות מעוניינים לא בכלל להשתקע בישראל. לא ברור, לכן, על מה מתבססים אלה הסבורים כי מתן אשרות לשהייה קצרה בישראל תשפיע על הרכבה הדמוגרפי של המדינה.

בכל מקרה, החזרת פליטים לשטחן של מדינות שאימצו מדיניות נדיבה בהרבה ביחס לפליטים, עקב סירובה של ישראל לתת כתף למאמץ הבין-לאומי ולארח לזמן קצר פליטים (שאינם זכאי חוק השבות), אשר יש להם ככל הנראה רשת תמיכה מסוימת בישראל - אינה מתיישבת עם הציפייה לסולידריות בין-לאומית ולפעולה לפי נורמות הומניטרית בסיסיות בעת הנוכחית.

פרופ' יובל שני (צילום: עודד אנטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה)
פרופ' יובל שני | צילום: עודד אנטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה

>>> פרופ' יובל שני הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית