קשרה של כרמית פלטי קציר ל-7 באוקטובר הוא עמוק וכואב. אביה, רמי ז"ל, נרצח בביתו בניר עוז באותו יום, אימה, חנה בת ה-77, הוחזקה 48 ימים בשבי וחזרה עם בעיות לב, ואחיה, אלעד ז"ל, נרצח בשבי וגופתו הושבה לאחרונה במבצע חילוץ מיוחד. היום (שבת), לאחר שקמה מהשבעה על אלעד, אנחנו משדרים ריאיון מיוחד עימה, שבו היא בוחרת להגדיר את אחיה "נפגע פעולות הפקרה".
"בעצם מ-06:29 התחלנו להתכתב בקבוצה הקטנה של האחים", נזכרת פלטי קציר, "אלעד דיווח לנו מה קורה". לדבריה, בשלב מסוים שלח אלעד הודעה קולית "מחרידה", שבה נשמעו יריות ברקע. מאלעד היה ניתן לשמוע את המילים "צריך חוסן". מהשעה 09:42 לא שמעה ממנו יותר. מאותו רגע, היא מתארת, המשפחה נכנסה ל"מאבק מטורף" על החיים של האימא חנה והאח אלעד.
"חודש גורמים לנו להאמין שאלעד כנראה נרצח ושהגופה שלו עוד לא זוהתה", היא מספרת, "אני בתוכי זועמת, בן אדם לא נעלם ככה סתם. מישהו צריך להוכיח לנו מה קרה לו". ביום שגילו שהוא בעצם נחטף, המשפחה צרחה משמחה: "נולדה לנו תקווה. הגיע אות חיים ראשון מאלעד", היא מספרת. כל זה קרה בזמן דרמטי, סביב השיחות בנושא עסקת החטופים הראשונה. בערך באותו הזמן, שני סרטונים של אלעד מהשבי פורסמו שבוע אחרי שבוע, דבר שהוביל ל"תקווה חזקה" אצל המשפחה. "מבחינתנו, היו לנו את כל הסיבות להאמין שאלעד יחיה", נזכרת פלטי קציר.
"מאבק על קמצוץ אחוז"
עם זאת, רק שבועיים לאחר מכן התקווה החלה להתערער ולהתחלף בחשש כבד. "נחתה עלינו שיחת טלפון מהקצינה שלנו ומקצין נוסף, שאמרו לנו שיש אינדיקציה שאלעד לא בין החיים, שאלעד נרצח - ולא יודעים לאמת את זה במאה אחוז", היא מספרת, "אז אני שואלת: 'מה זה אומר?' הוא חי? הוא מת?', שאלתי את קצין המודיעין שלנו, 'אם זה היה אח שלך? עכשיו היית מתחיל להתאבל? עכשיו היית יושב שבעה? יש לי על מה להיאבק? אין לי על מה להיאבק?".
היא מספרת שלאחר זמן מה אחותה שאלה גורמים בצה"ל שעמדו עימם בקשר מה הסבירות שהוא מת והתשובה השתנתה מקצין לקצין. אלה טענו כי הסיכויים נעים בין 80% ל-99%. "גיליתי שאפשר גם לנהל מאבק על קמצוץ אחוז, על אלפית האחוז", היא מתארת.
את האינדיקציה לכך שאלעד בעצם נרצח הם קיבלו רק עם הידיעה על מבצע החילוץ. גם בשיחה הזאת, כרמית שאלה כמה וכמה פעמים את הגורמים הביטחוניים אם הם בטוחים שהם מחלצים גופה ולא אדם חי. המשפחה למודת הניסיון כבר עברה מקרה דומה עם האם חנה, שגם עליה נמסר שהיא לא בין החיים, דבר שהתברר כלא נכון עם שחרורה מידי חמאס.
"חזרה אלינו אישה מפורקת"
אימה חנה חזרה מידי חמאס, אך לא כפי שהייתה לפני שנחטפה. "נחטפה אישה בריאה עם קצת מחלות רקע", פלטי קציר מתארת, "בת 77 ומתפקדת - וחיה את חייה השלווים והנעימים בקיבוץ. חזרה אלינו אישה מפורקת. פירקו אותה. ריסקו אותה".
חנה קציר חזרה אישה מאוד חולה עם שלל הפרעות חדשות שלא היו קודם, בהן מחלות לב. לטענת ביתה, הגיליון הרפואי של חנה "הוא מסמך שלא נגמר". עוד היא מספרת שלאחר ירידת ההשפעה של האדרנלין ושל הסמים, שקיבלה בלא יודעין בשבי, הייתה עוד קריסה במצבה הרפואי. עם זאת, הקושי הגדול היה להתמודד עם המציאות החדשה, שבה בעלה נרצח ומצבו של בנה אינו ידוע.
לדברי ביתה כרמית, כשהגיעו הקצינים להודיע על גורלו של אלעד, היא חיכתה עם שאלה. "'איפה הייתם?', שאלה אותם חנה "עם כל הפלאפלים וכל המדים". אלה השיבו לה - "לא היינו".
"אין זמן לבחירות"
קשה שלא להתייחס למעמד של משפחות החטופים והמקום שלהם בשיח סביב המלחמה ועסקת החטופים. לטענת פלטי קציר, כשהיא מתבטאת בנושא היא "בוחרת את המילים בזהירות", אחרת, היא מספרת, היא חוטפת "גלים של רעל".
היא משתפת שכשהיא מדברת על נושא העסקה ועל החשיבות של להחזיר את החטופים, היא לא חותרת להפיל את הממשלה משום ש"אין זמן לבחירות שמסכנות את החטופים". עם זאת, היא לא חוששת להביע את דעתה על המניעים שלטענתה מונעים מעסקה להתממש.
"אני חושבת שהם פספסו הזדמנויות, כי הם חשבו שהם יצליחו לקבל עסקה טובה יותר, כי נכנסו באמת שיקולים פוליטיים של המשך הממשלה", היא ממשיכה, "כשבן גביר אומר לראש הממשלה: 'אם אין מלחמה, אין ממשלה', הוא מאיים עליו, לא אני - הוא מאיים עליו, שאם נגמרת המלחמה אין לו ממשלה. האיום הזה - יש לו כוח".
מבחינת פלטי קציר, היא מוכנה שגם אלו שרצחו את אביה ואחיה ישוחררו בשביל לשחרר את החטופים האחרים. "תשחררו איזה רוצח, איזה מחבל", היא אומרת ומסבירה: "אני עדיין סומכת על מדינת ישראל שהיא מסוגלת ללמוד והיא למדה, והיא תדע להגן על עצמה".
בשיחה עימה קשה שלא לחשוב גם על המקום שאזרחים רבים נמצאים בו, יותר מחצי שנה אחרי 7 באוקטובר. "אני מרגישה שהחטופים נהיו הדבר הכואב הזה שלא מאפשר לחזור לשגרה, שלא מאפשר להיות שמחים בלי אשמה, או לעשות טקסים וחגיגות, ומשואות, ולתפארת מדינת ישראל", היא משתפת, "וכן, והתחילו לדבר על איראן, ועל פסח, ועל מחירי הטיסות, והמדינה נורא רוצה להתאושש. אבל מה לעשות שחלקים גדולים מהמדינה ו-133 חטופים לא מתאוששים לשום מקום, להפך, רק הולכים ונמקים".