השחקנית היפה קירסטן בל נוהגת לשכשך במי הבריכה עם ביקיני, משקפי שמש ו – תחזיקו חזק: כפפות. ההרגל המפתיע, שלא לומר מוזר הזה, נחשף לאחרונה לאחר שבן זוגה העלה תמונה של הכוכבת לאינסטגרם. לדברי בל, הסיבה לאקט נובעת מהרתיעה שלה מפני הקמטוטים הידועים המופיעים על כפות הידיים עקב שהייה ממושכת במים.

View this post on Instagram

A post shared by Dax Shepard (@daxshepard) on

פוביה הזויה לא פחות חשפה מלכת הטראש וחובבת הדיאטות קלואי קרדשיאן, שהתוודתה על כך שבתקופת ההיריון שלה סבלה מפחד נוראי מטבורים, ובעיקר מהעובדה שהם עשויים לבלוט בתקופת זו כשהבטן גדלה. "יש לי פחד נוראי מפופיקים, ואני יודעת שכשאת ממש בהיריון, טבור שקוע הופך לבולט", אמרה קרדשיאן, "או מיי גאד, אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה. זה מגעיל אותי כל כך, איכס".

קלואי קרדשיאן (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של קלואי קרדשיאן, instagram)
או מיי גוד, אני אפילו לא יכולה לחשוב על זה. קלואי קרדשיאן | צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של קלואי קרדשיאן, instagram

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

ואולם, תחושות של דחייה ופוביות שונות שקשורות לחלקי גוף אינן נחלתן הבלעדית של כוכבי הוליווד. ספק אם מישהו מאיתנו היה מעוניין להיתקל בציפורניים גזורות, בשער ראש על הרצפה או השיש, או בשן שנותקה מהגוף ומצאה את מקומה מחוץ לפח.

אבל מה יש ברקמות האלה, הנמצאות באופן טבעי בכל גוף אנושי, שמעורר דחייה ולעתים אף פוביות משמעותיות בקרב רבים מאיתנו? את השאלה הזאת הפנינו לד"ר אביב יערי, ראש צוות מערך בריאות הנפש במחוז שרון שומרון ב"כללית", וגם לפסיכולוג הקליני נדב הריס. 

דם מהנחיר (צילום: velizar-ivanov-on-unsplash)
ייצוגים רגשיים בעלי משמעות מינית או תוקפנית | צילום: velizar-ivanov-on-unsplash

>> "איכס זה מגעיל אותי": תגובה מצילת חיים

"דם דוחה אותי ממש. כפועל יוצא מכך יש לי רגישות מסוימת באזור האחורי של פרק כף היד העליון, האזור שרואים בו את הוורידים. אני משתדל לא להסתכל עליו, וראיתי אנשים שיש להם שם קעקועים וזה מזעזע אותי ברמות"

שיניים, שיער, דם: בין מיניות, תוקפנות לפוביות

"באופן כללי, אפשר לומר שגורמים שונים משפיעים על האופן שבו אנחנו נרתעים מחפצים או מחלקים שמקורם בגוף", אומר ד"ר יערי. "אף שלכאורה מדובר באלמנטים ניטרליים, סימפטומים של חרדה ורתיעה נוטים לייצג הפרעה רחבה יותר וקונפליקטים בלתי מודעים. רתיעה משיניים, שיער או מדם למשל, עשויות להיקשר לייצוגים רגשיים בעלי משמעות מינית או אפילו תוקפנית הקיימים בכל אחד מאיתנו. לצורך הדוגמה, אם נחשוב רגע על שער ראש, נגלה שהוא נתפס בתרבויות רבות כסמל לנשיות ומיניות, ובמגזרים מסוימים נהוג אפילו להסתירו, במטרה להצניע את האלמנט המיני שבו. מכאן עולה כי אלה הנוטים לחוש דחייה ממנו, למעשה מדחיקים יצרים מיניים החבויים בהם באופן בלתי מודע, וכך באמצעות סילוק השיער אינם נאלצים להתמודד עם אותם רגשות מודחקים".

ציפורניים (צילום: MillaF, Shutterstock)
כל כך יפות על האצבעות, כל כך דוחות במנותק מהן | צילום: MillaF, Shutterstock

גם מי שסולד מציפורניים לדברי הד"ר מונע מהפעלת מנגנון הדחקה מסוים. "לציפורניים או לשיניים יש משמעות תוקפנית, העלולה לעורר חרדה. מובן שגם לתוקפנות יש שורשים מיניים ויצריים, תחומים שמשיקים זה לזה".

"שיער שמנותק מהשיער זה דוחה. שלא לדבר על אוכל שמנותק מאוכל - ברגע שאוכל נופל על הרצפה, בכיור, על השיש. זה רוצח אותי. אה ומסטיק מחוץ לפה. אלוהים אדירים!!!!"

חינוך ונורמות: צלילי נפיחות, גיהוק, עיטוש, לעיסות, לגימות, קנאקים

ובעוד שחלק מאיתנו נגעל לנוכח מראה ציפורניים, שיער ושאר אברי גוף כשהם גלויים ובפרט מנותקים מגוף האדם, רבים יתקשו להישאר אדישים לנוכח צלילים שונים המופקים מהגוף. לדברי ד"ר יערי, נפיחות, עיטוש או אפילו שתיית מרק בקול קשורים באופן אסוציאטיבי למערכת העיכול שלנו, מה שמחזיר אותנו שוב לעניין היצר התוקפני, ההתאפקות והשליטה בו.

"הפרשות גוף שייכות לתחום האינטימי של חיי האדם  ולכן, נוכחותן בסיטואציה חברתית מעוררת רתיעה ודחייה. מעניין לציין שבתקופות קדומות, השגת האוכל היתה כרוכה בציד כלומר באגרסיביות. כמו כן, בעלי חיים רבים נוהגים לסמן את הטריטוריה שכבשו לעצמם בעזרת הפרשותיהם. גם מראה של דם, כמו במקרים של פצעים על גבי העור, חורים באזניים וכו', יכול לעורר חרדה לא רק מפני תוקפנות ופציעה אלא אף מפני מוות. באופן כללי, אפשר לומר שאסוציאציות של מראות מסוימים, צלילים או ריחות חריפים מעוררים אצל האדם יכולות להיות שונות ומגוונות, והן לעתים קרובות לא לגמרי מודעות".

אגב, אם הרתיעה מריחות או מטעמים הופיעה לפתע, הדבר עלול להצביע על בעיה רפואית במערכת העיכול או במערכת העצבית, ולכן במקרה כזה רצוי לבדוק את הנושא עם רופא.

View this post on Instagram

A post shared by O H L A L A ! (@ohlala_design_paris) on

"אותי ממש מגעילים פלסטרים ומדבקות - במיוחד כאלה על תפוח, או על לחם, או על השמפו ואז זה נרטב, יורד מהבקבוק וצף למרגלותיי והכי נורא – פלסטר בבריכה - הלכתי להקיא תודה ביי"

פחד מוכר או הפרעה?

ד"ר יערי מסביר שמנעד הדחייה רחב יחסית. "יש מי שיביע סלידה מסוימת אך ידע לשלוט בה ולמתן אותה בעת הצורך. כולנו נרתעים במידה כזו או אחרת מהפרשות גוף, אבל ברוב המקרים נדע להתמודד איתן, בהתאם לסיטואציה או למידת הקרבה עם האדם שגורם להן. צד קיצוני יותר של הסקלה כולל את  מי שיפתח תגובה פובית וינהל את חייו באופן שיצמצם למינימום את הסיכוי שלו להיחשף לגירויים אלה. יש כאלה שאפילו הדיבור על הנושא יעורר בהם גועל או כאלה שיזדקקו לטקסים כפייתיים לצורך התנקות מהחפץ, הריח או אף מתמונה שמזכירה את הגירוי הדוחה. טקסים כאלה מבטאים, כאמור, את הרצון לבטל את היצר הלא מודע שאותו גירוי מייצג.

אבל לא תמיד הסיבה לרגשות הדחייה והגועל קשורה לסיבות אלה. "חלק מרגשות הדחייה שבנו קשורים לאופן שבו חונכנו ולסביבה החברתית שבה גדלנו. כך אכילת מרק רעשנית למשל, עשויה להתפרש בתרבויות מערביות כחוסר נימוס ולעורר רגשות שליליים כלפי מי שנוהג כך, בניגוד לתרבויות במזרח הרחוק למשל, שם הדבר מקובל. באופן דומה, דחייה מהפרשות גוף ונטילת ידיים לאחר שימוש בשירותים נובעת במקרים רבים ממוסכמה חברתית המבוססת על רציונל שנועד להגן עלינו מפני מחלות, באמצעות הרגלי היגיינה שנועדו להתמודד עם אורגניזמים מזיקים שנמצאים בצרכים".

עם זאת, העור שלנו אינו סטרילי גם כשהוא נקי, ובמעי שלנו חיים חיידקים שפעולתם מיטיבה עם העיכול של המזון. הקפדה מוגזמת על רחיצה והימנעות ממגע עם חפצים לא מזוהמים אינה פעולה הגיונית והיא מרמזת על הפרעה נפשית.

אישה מחייכת עם ידיים על הפנים (אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock)
אסוציאציות לא מודעות המעוררות דחייה | אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock

עוד ב-mako בריאות
>> 6 טעויות שאתם עושים לפני, במהלך ואחרי סקס
>> זאת המגפה המודרנית של הצעירים
>> זה מה שפסיכופתים עושים כשכולם הולכים לישון

ד"ר יערי מסביר ששימוש בכפפות בעת הרחצה בבריכה כפי שהוזכר, הוא אקט קיצוני שעלול להצביע על בעיה עמוקה יותר. "למעשה, התנהגות מהסוג הזה עשויה לרמז על חוויות טראומטיות או מעוררות באופן שיצר חרדה, ושהיו בעלות אופי מיני או תוקפני. זאת מעבר להקפדה על מראה אסתטי, מושלם. מראה העור המקומט יכול להזכיר מרקם אצל אדם או בעל חיים שהאדם ראה בנסיבות מפחידות, אולי אף בתמונה או בסרט.  

שומות וגידולים קטנים על פני העור עלולים לעורר דחייה קיצונית כי הם מזכירים לכלוך  שנדבק לעור או "גדילה שיצאה מכלל שליטה" ומעוררת חרדה מפני דחפים בלתי נשלטים, 

גם שומות וגידולים קטנים על פני העור עלולים לעורר דחייה קיצונית כי הם מזכירים לכלוך  שנדבק לעור או "גדילה שיצאה מכלל שליטה" ומעוררת חרדה מפני "דחפים בלתי נשלטים", ופחד קיצוני משיער עשוי להיות קשור לחוויית ילדות שלהתנפלות ונשיכה על ידי חיה פרוותית, או לחלופין לאירוע שבו נצפתה חיה שעוברת התעללות או נחנקת עקב גוש שיער.   

View this post on Instagram

A post shared by Lucia (@luciarussoo) on

 

מתי כדאי לפנות לטיפול?

כאשר התפקוד היומיומי ואיכות החיים נפגעים, האדם מתקשה לדחות פעולות כפייתיות כמו ניקוי יומיומי של שערות ממשטחים בבית או בחוץ, או כאשר הוא מעדיף לאכול אוכל שהכין בבית רק כדי לא להיתקל בגירויים שדוחים אותו - בהחלט מומלץ לפנות לטיפול.

ד"ר יערי מסביר שכיום יש דרכים רבות להתמודד עם חרדות מהסוג הזה. "הרעיון בטיפול בפוביה למשל, הוא להבין מהן המחשבות והתחושות הגופניות-רגשיות שהמטופל חווה  לנוכח מראה השערות בכיור, או בעת שהוא מתקשה להתמודד עם מצבים חברתיים שכיחים, ולפתח יחד איתו דרכי התמודדות יעילות יותר שבעזרתן תחושת הרתיעה והחרדה יפחתו ודפוסי ההימנעות יצטמצמו. בדומה, טקסים כפייתיים יטופלו בעזרת טכניקות שיסייעו למטופל לדחות את הדחף לבצע את הטקס, ולהסתגל לנוכחות של אלמנטים מעוררי החרדה, בסביבתו. לעתים הטיפול ישלב גישה פסיכודינמית שבמהלכה ינסה המטפל להבין קונפליקטים ולחשוף טראומות בעברו של המטופל, שעשויים לספק הסבר לרתיעה הרלוונטית. באופן כללי, מטרת הטיפול היא למצוא הגנות יעילות יותר להתמודדות עם פחדים כאלה, הגנות שאינן גורמות לשיבוש חיי היומיום".

 הפסיכולוג הקליני נדב הריס מוסיף כי מעבר להיבטים היצריים והאופן שבו אנחנו מסוגלים להתנהל עמם וכן להכיל את הגירויים המאיימים על תחושת האיזון, ובנוסף לנורמות החברתיות והאופן שבו הן משפיעות על השיפוט שלנו, קיימים גורמים נוספים.

"באורח החיים העכשווי אנו מופגזים בתדירות גבוהה בשלל ייצוגים אודות ה'נכון', ה'יפה', ה'נחשק' וכדומה", הוא אומר. "בהנחה שאותה שחקנית שעוטה כפפות בבריכה לא חוותה אירוע חמור בעברה, ולא מדובר בתעלול יחצני שנועד להשיג תשומת לב, ניתן לשער שהיא נצמדת לאידיאל מסוים והחוויה של קמטי הידיים מעוררת בה תסכול רב או חרדה רבה. באופן דומה, רתיעתה של בת משפחת קרדישיאן מבליטה של הטבור במהלך ההיריון יכולה לנבוע הן מהיצמדות לאידיאלים מסוימים, וייתכן שגם מחרדה כלשהי שקשורה לתהליך ההיריון - תהליך שמטבעו מעורר אי-ודאות וחרדה רבות.

"כך גם יתר האוכלוסיה, גירויים מסוימים, ציפורניים, שאריות שיער וכו' יכולים להציף את הפער בין המצוי לבין האידיאלים שאליהם אנו שואפים או מובלים, וכן יכולים לעורר חרדה בשל קושי לשאת את הפער או חרדה מפני שגירוי זה נקשר אצל אנשים שונים למצב מסוכן או מצב של אי-ודאות. 

"נוסף לכך, מטריצת היחסים הבין-אישיים שבה גדלנו וסט הערכים שעליו התחנכנו הם גורמים רבי משקל בהתנהלות זו. לדוגמה, אחד הילדים במשפחה יכול לאמץ את הקריטריונים לניקיון מתוך הזדהות עם האם, רצון לרצות אותה, או לחלופין כמרדנות מול האב שעשוי להציג עמדה נגדית. ילד אחר יכול לבעוט בסטנדרט זה מתוך כעס על האם, פיתוח עצמאות ואוטונומיה בדרך של מרדנות, רצון למרוד בשבילה במשהו שהגביל אותה או מתוך התנהלות לא מודעת של תפיסת תפקיד אחר במשפחה השונה מזה של אחיו שאימץ את הקריטריונים של האם. אותם ילדים מתבגרים, ויוצרים מערכות יחסים שונות בסביבת העבודה, הלימודים או בחיים הזוגיים. ביחסים הללו הם פוגשים אנשים עם סטנדרטים שונים ושוב עלול לחזור הניגון. לדוגמה, במערכת יחסים זוגית, נאמר שאחד הצדדים מחזיק בסטנדרט ניקיון גבוה והשני בנמוך, עלול להתפתח מאבק סביב הנושא, בעוד שהמצע למאבק הינו היבטים רגשיים בקשר הזוגי. למשל רצון  להשיג שליטה בתוך הקשר, רצון לפתח אזור של עצמאות ומובחנות בתוך הקשר, מאבק כוח שבסיסו קנאה בתחומי חיים אחרים".