"אבי מארק תמיד היה שתלטן, ואחרי שהוריי נפרדו, הוא ניצל את השליטה שלו עד תום. ההתעללות המינית החלה כשנשארתי לישון אצלו מגיל 12, והיא נמשכה מעל שנה. הוא היה מאד מניפולטיבי ושלט במחשבות שלי כך שהצליח לשכנע אותי שמה שהוא עושה זה נורמלי. בפעם הראשונה שאנס אותי, הוא אמר לי: 'עדיף שזה יהיה איתי מאשר עם סתם אדם רנדומלי בבית מלון'".
"אמא שלי לא דיברה איתי על התעללות מינית"
השליטה המוחית והשכנועים של אביה הביאו לכך ששמברי אכן לא הבינה שאביה עושה משהו לא כשורה. לקחו לה לה שנים לאזור את האומץ, להבין ולהודות שהיא הייתה קורבן להתעללות מינית. "אמא שלי לא דיברה איתי על התעללות מינית ולא היה לי מושג שזה דבר אסור. כשכבר הבנתי שזה לא אמור לקרות, לא ידעתי איך לגשת לאמא שלי בנושא".
כתוצאה מהחוויה הקשה שעברה, שמברי תומכת כיום בקמפיין בריטי של עמותה שתמכה בה כשהייתה זקוקה לעזרה. הקמפיין שנקרא "תחתונים" (Pants) מעודד הורים לנהל שיחות פשוטות בשפה הולמת עם ילדיהם על מנת שאלה יהיו מודעים לסכנות של התעללות מינית. “Pants” הוא קיצור של "Privates are private" ( האיברים הפרטיים הם פרטיים), והמוטו שלו חד וברור: "תמיד תזכרי שהגוף שלך שייך לך", "לא משמעו לא", "דברי על סודות שמטרידים אותך" ו"דברו בקול כי מישהו יכול לעזור".
הקמפיין מציע להורים לדבר עם ילדיהם, כבר בגיל יסודי, על חוק התחתונים, ומשמעו שאסור לאף אחד לגעת בהם באזורים שמכוסים על ידי התחתונים. התגובות לקמפיין מעודדות ומרשימות. "לי ובתי הייתה שיחה מצוינת, בלי פחד או מבוכה. היום אני מרגישה בטוחה שאם הבת שלי תמצא את עצמה חס וחלילה במצב כזה, היא תהיה מסוגלת להתמודד לפי המידע שניתן לה", אמרה אם לבת 7.
שמברי עצמה היא הראשונה שמעודדת את חוק התחתונים. "אני חושבת שזה משהו שהיו צריכים לומר לי כילדה, כך הייתי יודעת מה מקובל ומה לא. היו לנו שיעורי חינוך מיני בבית הספר כשהייתי צעירה אבל הם תמיד סבבו סביב קיום יחסי מין מוגנים. ילדה צריכה לשמוע על התעללות מינית מאמא שלה ולא מהמורים".
"שתינו ישבנו ובכינו יחד"
אביה של שמברי נעצר, נתבע ונשלח לכלא ל-9 שנים. אולם, למרות שמארק כיום מאחורי סורג ובריח, החוויה הטראומטית שעברה הייתה רחוקה מלהסתיים שכן היא עדיין הייתה צריכה להתמודד עם הידיעה שנאנסה. "המשפחה שלנו נהרסה. אמא שלי האשימה את עצמה והיו בינינו לא מעט ויכוחים. הרגשתי שבורה. התחלתי להשתגע, שתיתי כל הזמן ולא היה אכפת לי מה אני עושה, עד לרמה של פגיעה בעצמי. לאורך הזמן, היו לא מעט עובדים סוציאליים שביקשו לעזור אבל הם לא נשארו לצדי. כשהגיעה עובדת סוציאלית מהעמותה NSPCC אמרתי לה שאני לא אוהבת אותה, אבל היא לא ויתרה ונשארה והייתה שם עבורי. היא גרמה לי להבין המון דברים לגבי עצמי, ועזרה לי להבין למה אני מתנהגת כפי שאני מתנהגת ואיך לצאת מזה. אני מרגישה טוב יותר עכשיו ואני אוהבת את חיי, אבל אני חושבת שאילו הייתי מדברת על זה קודם לכן ומקבלת עזרה מוקדם יותר הייתי יכולה להתאושש מהר יותר".
>> תל אביב: הוטרדה מינית ברחוב ועקבה אחרי המטריד
> "תשמרי על הכוס שלך": קמפיין חדש נגד סם האונס
>> "אני מכירה אנס, בואי ואכיר לך אותו"